התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תרלג
הרב יעקב חיים סופר
סימן תרלג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] סוכה שהיא גבוה למעלה וכו' היינו שהיה חללה של סוכה יותר מעשרים אמה כמ"ש אח"כ בש"ע בסעי' זה:
סעיף קטן ב
ב) שם. סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה וכו' והנה אמות באמה בת ו"ט נינהו אלא שמודדין אותם מצומצמות כלומר דחיקות. ב"י. מ"א ריש הסי' והיינו לענין גובה ך' הוי כך לחומרא אבל לענין גיבה עשרה או ז' על ז' בעי מרווחות לחומרא כמבואר בסי' שס"ג. לב"ש. א"א ריש הסי' ושיעור מרווחים יותר על המצומצמות חצי אצבע לאמה. א"א שם. ועיין לעיל הי' שס"ג סעי' כ"ו ובדברינו לשם או' קמ"ג ואו' קמ"ד:
סעיף קטן ג
ג) והאצבע הנז' הוא הגודל מאיש בינוני ביצירה לא ננס האיברים ולא גדול האיברים ולא רך בשנים אלא ממוצע היצירה שהגיע לתכלית הגידול והוא בן ל"ה שנה או יותר. מער"ק על הרמב"ם ריש פ"ד דסוכה משם הר"א בנו של הרמב"ם:
סעיף קטן ד
ד) שם. פסולה. דכיון שהיא גבוה כ"כ צריך לעשותה כדירת קבע ואנן בעינן דירת עראי אבל פחות מעשרים אע"פ שעשאה חזקה כשירה. מ"א סק"א. דלא בעינן רק שתהיה ראוי לעשותה עראי. מחה"ש:
סעיף קטן ה
ה) שם. בין אם היא גדולה וכו' פי' לאפוקי ממ"ד דאם היא גדולה יותר מד"א כשירה וגם לאפוקי ממ"ד דאם המחיצות מגיעות לסכך כשירה כמבואר בב"י יעו"ש:
סעיף ב'
סעיף קטן ו
ו) [סעיף ב'] והוצין יורדין למטה. ר"ל שאם נמדוד עד ההוצין ליכא חלל יותר מעשרים. תו' והרא"ש בפ"ק דעירובין דף ג' ע"ב ובסוכה דף ד'. וכ"כ האו"ז בסוכה והוכיח כן מדברי רש"י יעו"ש. וכ"כ הב"ח ומאמ"ר אות א' ובגדי ישע ומחה"ש סק"ב דלא כמ"א סק"ב. וכ"כ מ"ב או' ה':
סעיף קטן ז
ז) שם. אם צילתן מרובה מחמתן וכו' ר"ל אם צלתן של ההיצין היורדין מרובה מחמתן כשירה דחשבינן להו להוצין לסכך. לבוש:
סעיף ג'
סעיף קטן ח
ח) [סעיף ג'] ותלה בה דברים נאים וכו' לא הוי מיעוט. דלאו מין סכך נינהו. רש"י. מ"א סק"ג. והיינו סדינים המצויירים הא נוי סוכה מעשבים ושושנים דראוי לסכך ממעטים. מש"ז או' ג' אבל בלבוש משמע דלא חשיבי לסכך ואף מין סכך כשר כל לנאותה אינו מועיל. א"א או' ג' מ"ב אות ז':
סעיף קטן ט
ט) שם. לא הוי מיעוט. אפי' צלתן מרובה. לבוש:
סעיף קטן י
י) שם. וכן אם מיעטה בכרים וכו' שנתן בה מלמטה על הקרקע כרים וכסתות למעט חללה אפי' בטלן שם לא הוי מיעוט כיון שאין דרך העולם לבטלן דעתו בטל אצל כל אדם. לבוש.
סעיף קטן יא
יא) שם. וכן אם מיעטה בכרים וכו' ונראה דה"ה בגבוה עשרה ומיעטה בכרים אינו פוסלה ובתבן תליא בביטלו ולא ביטלו. ונראה בכל הסי' אי מיעטה לאחר שנתן הסכך לא מקרי תעשה ולא מן העשוי דכשר כמו חטט בגדיש. פ"ת. פת"ע אות ז' וכ"מ לעיל סי' תרכ"ו סעיף ב' בהגה יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' י"ב:
סעיף ד'
סעיף קטן יב
יב) [סעיף ד'] מיעטה בתבן וכו' אבל בששטח תבואה ע"ג קרקע לא מהני אפי' בשבטלם דבטלה דעתו וכמו בכרים וכסתות. מ"ב או' יו"ד בשם כמה פוסקים עיין בשה"צ או' י"ב:
סעיף קטן יג
יג) שם. מיעטה בתבן וביטלו וכו' היינו בפי' כדמסיק אח"כ והכלל בתרווייהו הן בעפר הן בתבן צריך דוקא ביטול בפי' ט"ז סק"ד. ועיין שם מ"ש על דברי הלבוש. וכ"פ הב"ח. ובענין הביטול עיין בב"י שכתב דרש"י פי' לשבעת הימים ור"ח ואבי"ה פי עד עולם ונראה כפירש"י דביטול דהכא כ"ז מצות סוכה יעו"ש וכ"פ הלבוש. וכן כתב הדרוש. שו"ג או' ז' וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש לעיל סי' שנ"ח או' מ"ו וסי' שע"ב אות קל"ז יעו"ש. וכ"כ הב"ח לענין דינא רק כתב דהמחמיר לבטלו לעולם תע"ב:
סעיף קטן יד
יד) שם. מיעטה בתבן וביטלו וכו' ונראה דאסור למעטה ביו"ט כבסימן שי"ג סעי' יו"ד. מ"א סק"ד. י"א בהגה"ט. בית השואבה אות ה' דגזרינן שמא יעשה בנין בחוזק כמ"ש סי' שי"ג עי"ש במ"א סק"ט ובלא"ה הוה מצי למימר דהוי כמתקן כמו בהדס סי' תרמ"ו דאין ממעטין ביו"ט אלא קמ"ל דאית ביה נמי גזירה דבונה והאי חמיר טפי. לב"ש. ועיין בית השואבה אות ו' שנסתפק לפי מ"ש הש"ע דאפי' עפר דוקא אם ביטלו בפירוש ובפה. אם מיעטו מעיו"ט בתבן או בעפר בסתם ולא ביטלו בפירוש בפה אם מותר לו לבטלי בפה ביו"ט והעלה להתיר יעו"ש. אבל השש"א תמה על דבריו וסיים דגם בדיבור אפשר דאסור לבטל ביו"ט דהוי מתקן יעו"ש. וא"כ אם לא אפשר באחרת ישב בה בלא ביטול ולא יברך משום הב"ל ובמוצאי יום טוב יבטל ואז יברך:
סעיף קטן טו
טו) שם. אבל סתם אינו מיעוט וכו' עד שיבטלנו בפה. הנה יש מאחרונים דמפרשי דדעת המחבר בעפר ואין עתיד לפנות אותו דהוי מיעוט. עיין בבגדי ישע וביא"פ. אכן מלשין שיבטלנו בפה לא משמע כן. ובאמת יש בזה דיעות בראשונים דדעת העיטור והריטב"א דהוי מיעוט ודעת רש"י ותו' והר"ן דלא הוי מיעוט וכ"כ המ"מ פ"ה מהל' סוכה דדעת הרמב"ם דלא הוי מיעוט. מ"ב בב"ה וכתב וכ"ז דלא כעט"ז. וכ"ה דעת הט"ז ובית השואבה והשש"א דלדעת הש"ע אפי' עפר לא מהני עד שיבטלנו בפירוש כמ"ש לעיל או' י"ג ואו' י"ד יעו"ש:
סעיף קטן טז
טז) שם. עד שיבטלנו בפה. עיין לעיל סי' שע"ב או' קל"ז:
סעיף ה'
סעיף קטן יז
טוב) [סעיף ה'] ובנה בה אצטבא. הוא בנין אבנים וטיט. רש"י סוכה ד'. ע"א. וה"ה של עצים או פאדלאגע שמרצפין על הקרקע. וכשמודדין מראש האצטבא ולמעלה ליכא יותר מעשרים אמה עד הסכך. מ"ב או' י"ד:
סעיף קטן יח
חי) שם. כנגד דופן האמצעי. דסתם סוכה בת ג' דפנות והרביעית היא כולה פתח. רש"י שם.
סעיף קטן יט
יט) שם. כנגד דופן האמצעי. היינו סמוך לדופן ממש דאם הרחיקה מן הדופן מבאר אח"כ בסעי' ז':
סעיף קטן כ
ך) שם. על פני כולה. שמגיעין שני ראשי האיצטבא לשני דפנות הצדדין. רש"י שם. ור"ל שנמצא שיש לה ג' דפנות האמצעי ושני צדדין:
סעיף קטן כא
כא) שם. ובה שיעור סוכה. היינו ז' על ז' כמ"ש לקמן ריש סימן תרל"ד:
סעיף קטן כב
כב) שם. כשירה כל הסוכה. כ"ה לדעת רש"י וכתב הרא"ש שהרב ישעיה הקשה על פירש"י והוא ז"ל תירץ דברי רש"י וכתב המ"מ פ"ד שמן הגאונים נראה כפירש"י אבל מן האחרונים חלקו בזה ואח"כ דקדק מדברי הרמב"ם שהוא סובר כפירש"י יעו"ש. והב"ד ב"י וכתב ולענין הלכה כיון שהרמב"ם. והרא"ש מסכימין לדברי רש"י הכי נקטינן יעו"ש ולכן פסק כן בש"ע. ומיהו עיין ער"ה אות א' שכתב לענין דינא לא הו"ל לש"ע להקל שהרי כתב בכ"מ דאין דברי המ"מ מוכרחים וכ"פ הרב ראשון לציון יעו"ש. ואפשר דהא דפסק כן בש"ע משום דכ"ה נמי דעת הגאונים כרש"י כמ"ש המ"מ:
סעיף קטן כג
כג) שס. אפי' מהאצטבא והלאה. דכיון דכשר מצד שכנגד הכותל האמצעי הוי שם עיקר הסוכה כדינה וזה החלק הוי כפסל היוצא מן הסוכה ונידון כסוכה כנז' בסי' תרל"א סעי' ז' ט"ז סק"ה. מ"א סק"ו:
סעיף ו'
סעיף קטן כד
כד) [סעיף ו'] אם בנה האצטבא מן הצד. כגון אם בנה האצטבא על פני אחד מדופני הצדדין ונמצא שאין לה אלא שתי דפנות אותו שסמוך לה מן הצד והאמצעי שראש האצטבא מגיע לו. רש"י שם:
סעיף קטן כה
כה) שם. פחות מד"א כשירה וכו' דאם יש ד"א משפת האיצטבא ולכותל השני שהרחיקו ממני פסולה דאין לאצטבא זו אלא שני דפנות אותו שסמוך לה מן הצד והשני שראש האצטבא מגיע לי. אבל פחות מד"א כשירה שאף הוא הוכשר על ידי דופן עקומה ורואין סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאלו הוא מן הדופן עצמו ועוקם עד כנגד שפת האצטבא. ט"ז סק"ו. והוא מדברי רש"י הנזכר ודע דכ"ז דוקא כשהדפנות מגיעים לסכך דאי לא"ה לא אמרינן דופן עקומה כמ"ש לעיל סי' תרל"ב או' ז' יעו"ש:
סעיף קטן כו
כו) שם. על האצטבא דוקא. דמה שחוץ לאצטבא אין לה סכך כיון דרואין הסכך כאלו הוא כותל עקום. הרא"ש. מ"א סק"ו. ומ"מ באותו צד של אצטבא שהוא לצד פתח הסוכה רשאי לישב משום פסל היוצא מן הסוכה. מחה"ש. וכ"כ הדג"מ. בכורי יעקב. מ"ב או' כ"א. וכ"ז הוא לפי פסק הש"ע בסעי' ה' שהתיר כל הסוכה אבל לפי דעת החולקים שם שאין להתיר רק על האצטבא כמ"ש לעיל או' כ"כ ה"ה לכאן. ועיין א"א אות ו':
סעיף ז'
סעיף קטן כז
כז) [סעיף ז'] אם בנה האצטבא באמצע. הוצרך לחזור לאירויי לן אצטבא באמצע שלא תאמר דלא מכשרינן במן הצד מטעם דופן עקומה אלא ברוח אחד אבל בכל רוח ורוח לא אמרינן דופן עקומה קמ"ל. ב"ח. ט"ז סק"ז. והגם דזה שמעינן ממ"ש לעיל סי' תרל"ב סעי' א' בית שנפחת וכו' הכא קמ"ל אף על פי שאין ראוי לדופן שהדפנות בעצמם גבוהין למעלה מך' אעפ"י כן אמרינן דופן עקומה מכל צד. מאמ"ר אות ה':
סעיף קטן כח
כח) שם. פחות מד"א כשירה על האצטבא. מתורת דופן עקומה כמ"ש לעיל אות כ"ה. ומ"מ לנד הפתח שם ראוי לישב דשם ליכא למימר דופן עקומה וגם א"צ לדופן עקומה דהא יש לה ג' דפנות. מחה"ש סק"ו ומיהו כבר כתבנו לעיל סוף אות כ"ו דזהו דוקא לפי פסק הש"ע אבל יש חולקים יעו"ש:
סעיף קטן כט
כט) שם. אפי' אם גבוה יותר מיו"ד. ולאפוקי מדברי הרי"ץ גיאת שכתב ובלבד שלא תהא אצטבא גבוה מי"ט דרשות אחרת היא כמ"ש בטור וב"י יעו"ש:
סעיף קטן ל
ל) שם. פסולה אפי' האצטבא גבוה יו"ד. ולא אמרינן גוד אסיק מחיצתא להכשיר על גבה. טור. פירש דאע"ג דבשבת אמרינן גוד אסיק לא אמרינן הכי לגבי סוכה דבעינן בה מחיצות הנכרות כעין דירה. ב"י בשם הר"ן:
סעיף ח'
סעיף קטן לא
לא) [סעיף ח'] סוכה שאינה גבוה י"ט פסולה. היינו החלל שלה מן הקרקע עד הסכך כמ"ש לקמן אות ל"ג. ועיין לעיל או' א':
סעיף קטן לב
לב) שם. סוכה שאינה גבוה י"ט פסולה. וטעמא משום דכל שאינה גבוה י"ט הו"ל דירה סרוחה ואין אדם דר בדירה סרוחה. ב"י. לבוש. ור"ל ואנן בעינן תשבי כעין תדורו:
סעיף ט'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ט'] אפי' אם חמתן מרובה וכו' פי' והיה לני לומר שאין ההוצין נקראת סכך כלל אפי' הכי פסילה דכל שאין בחללה יו"ד הו"ל דירה סרוחה ולא דיירי כך אינשי אבל הנוי לא מזיק בזה לפסול הדירה. לבוש. ט"ז סק"ו. והטעם עיין לקמן או' ל"ה:
סעיף קטן לד
לד) שם. פסולה. מל' הרמב"ם פ"ה נראה דגיכא פיסיל אלא דאין לישב בה לכתחלה אבל הפו' פסקו דפסולה לפי שהיא דירה סרוחה. ס' הבתים בתחלת ספר מער"ק דף ה' יעו"ש. ער"ה או' ב' וכ"כ הריטב"א דאפי' בדיעבד פסולה שלא כדעת מקצת חכמים. והב"ד היא"פ:
סעיף קטן לה
לה) שם. אבל אם הנויין יורדין וכו' שדרך האדם לתלות נויין בדירותיו אפי' בדירה דחוקה. לבוש:
סעיף קטן לו
לו) שם. אבל אם הנויין וכו' ונראה בעיני שכל דבר שאינו חשוב אהל אינו ממעט בסיכה שאינו אלא כשאר כלי תשמישין שבתוכה. ריא"ז הב"ד בשה"ג פ"ק דסוכה. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ז. מ"ב או' כ"ז:
סעיף קטן לז
לז) שם. אבל אם הנויין וכו' ואפשר בכאן אף נוי ממין סכך שושנים ועשבים נאים וריח טוב אין ממעט פחות מי"ט. א"א או' ז' מ"ב בשה"צ או' כ"ז. פת"ע או' כ"ב:
סעיף קטן לח
לח) כל דבר שתולה בה לנוי אפי' פרכילי ענבים ושמנים וסלתית אע"ג שבגדיו נפדסין בנגיעתן כשיורדין תוך יו"ד אינם פוסלין משום דירה סרוחה דלא חילקו בין נייין לנויין דכל שהוא לנוי אינו סרחון וכל שהוא סרחון אינו נוי שאם בעל הסוכה קץ בהן מי הכריחו לעטרה בכך. ואינו דומה להוצין היורדין ממילה למטה מיו"ד דאנן סהדי דנפשו קצה. שו"ת הרשב"א סי' נ"ו. בית השואבה או' י"ג:
סעיף קטן לט
טל) נסתפקתי אם הנויין תלויין בהוצין אי נקרא דירה סרוחה ומסתברא אם צריך ההוצין לתלות הנוי עליהם לא מקרי דירה סרוחה. פ"ת. פת"ע או' ך':
סעיף יוד'
סעיף קטן מ
מ) [סעיף יוד'] וחקק בה להשלימה ליו"ד. וה"ה אם נטל מן השכך מלמטה עד שנעשית גבוה י"ט כשירה כמ"ש לקמן סי' תרל"ה גבי גדיש. מ"א סק"ח. מאמ"ר או' ו' בית השואבה או' ט"ז. מחה"ש. לב"ש. מ"ב או' כ"ח:
סעיף קטן מא
מא) ביו"ט פשיטא דאסור ליטיל מן הסכך מלמטה כדי להכשיר הסוכה שתהא גבוה חללה יו"ד דהו"ל סיתר ע"מ לבנות במקומו כיון שעי"כ מכשר הסוכה ועושה מחיצותיה גבוהות יו"ד. בית השואבה אות כ"ט:
סעיף קטן מב
מב) שם. אם אין בין חקק לכותל ג"ט כשירה. וטעמא דמילתא דבפחות מג' אמרינן לבוד פי' דחשבינן ליה כאלו החקק מגיע עד הכותל דדבר שיש בו אורך מאריכין אותו ע"י לבוד להוסיף חקק על חקק אבל אין רואין כאלו הדופן נתקרב לחקק ע"י לבוד דלשון לבוד הוא כמו סניף דבר שמאריכין אותו ע"י סניפין. כ"נ מדברי רש"י. ב"ח:
סעיף קטן מג
מג) שם. כשירה. משמע דאפי' חוץ לחקק כשירה וכ"מ מדבריו שבב"י יעו"ש. אבל הטור כתב דדוקא בתוך החקק כשירה. וכ"ה דעת הב"ח. פרישה או' א' ט"ז ס"ק י"א. ועיין בית השואבה או' ט"ז מה שהאריך בזה וסיים דלענין דינא יש להחמיר כהטור דחוץ לחקק פסולה. ונפקא מינה בלילה ראשונה דחובה לאכול כזית בסוכה אם אכל לאותו כזית במקום שחוץ לחקק לא יצא י"ח וצריך לחזור ולאכול שנית כזית בתוך החקק. ומיהו לא יברך באכילה שנית כזית משום ס"ב כיון דלדעת מרן כשר גם מקום שחוץ לחקק וזו כלל גדול דברכות אינן מעכבות יעו"ש:
סעיף קטן מד
מד) שם. יש ביניהם ג"ט פסולה. ואין להכשיר מטעם דופן עקומה למטה דלא אמרינן דופן עקומה אלא כשיש כאן דופן גבוה יו"ד כבר ואח"כ מתעקמה אבל דופן שאין בה עשרה כבר אין שמה דופן. לבוש. ט"ז ס"ק י"ב. מ"א סק"ט:
עמוד הקודםעמוד הבא