התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן ריט
הרב יעקב חיים סופר
סימן ריט
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] ארבעה צריכים להודות וכו' ומי שנתחייב ארבעתן אינו מברך כ"א ברכה אחת לכולם. פרי הארץ חא"ח סימן ז'. י"א בהגה"ט. וכן מי שהיה חבוש בבית האסורים פעמים ושלש די בברכה אחת. קול בן לוי סימן א', וכ"כ הגו"ר כלל ח' סימן מ"ח:
סעיף קטן ב
ב) קטן פחות מבן י"ג אינו מברך ברכת הודאה דלא שייך לומר לחייבים טובות דהא לאו בר עונשין הוא ואם יאמר על אביו לחייבים זה אסור. ואם ידלג מילת חייבים אין לשנות מטבע שטבעו חכמים. ואם נאמר דחייבים קאי עליו דמצד הגלגול באים עליו יסורין מנא ידע דלמא הוא בחטא אביו וע"כ אין לברך. מהר"מ מינץ סימן י"ד. כנה"ג בהגה"ט. מ"א ריש הסי'. מיהו בתשו' לחמי תודה סימן ה' חולק והסכים דאף קטן מברך. והביאו הברכ"י אות א' וכתב דכן המנהג בגלילותם דקטן מברך יעו"ש. אמנם השע"ת אות א' כתב דבמדינתם נוהגים כמהר"ם מינץ דקטן אינו מברך יעו"ש. וכן בגלילותינו בכל ארץ הצבי לא שמענו ולא ראינו דקטן מברך וע"כ בכל מקום דליכא מנהג אין לברך משום דק"ל סב"ל. ומשמע מכל הפוסקים הנז' דלאחר י"ג לכ"ע מברך. וכ"כ א"א ריש הסי' יעו"ש ועיין עוד לקמן אות כ"ט:
סעיף קטן ג
ג) נשים חייבות בברכת הגומל ואי משום שצריך לאדויי בפני עשרה ואין כבודה של אשה לעמוד בפני האנשים אפשר לה לעמוד בבהכ"נ של נשים ולברך וישמעו האנשים בבהכ"נ שלהם ולפחות תברך בפני איש אחד או נשים כנה"ג בהגה"ט יעו"ש. י"א בהגה"ט ברכ"י אות ב' וכתב שכן הסכים הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סימן קמ"א. אמנם מ"ש הכנה"ג דיכולה לברך בפני איש אחד או נשים היינו לסברת האומרים דאם בירך בפחות מעשרה יצא כמ"ש לקמן בסעי' ג' אבל לס' האומרים דלא יצא הויא ברכה לבטלה וא"כ לדידן דחיישינן לספק ברכות אין לאשה לברך אלא בפני עשרה כמו האיש ומשום דאין כבודה של אשה לעמוד בפני אנשים יש לה לברך בבהכ"נ נשים וישמעו עשרה אנשים בבהכ"נ שלהם או בפני עשרה אנשים מקרוביה ומיודעיה ואם לאו תברך בלא שם ומלכות:
סעיף קטן ד
ד) שם יורדי הים כשעלו ממנה. כלומר אפילו אתרחיש ליה ניסא במקום אחד שהיה במקום סכנה וניצול המנה א"צ לברך מיד אלא ממתין עד שיעלה מן הים וה"ה אם הולך בספינה ולפעמים באים לנמל ומתעכבים שם יום או יומים א"צ לברך כיון שהולך בדרך ודעתו לחזור מיד לים. מיהו אם מעכב הרבה צ"ע אם יברך. כ"כ העו"ת אות א' והביאו א"ר אות א' וכתב שמצא כתוב שאין לברך עד שיצא מהצרה לגמרי יעו"ש. וכ"כ העט"ז אות ב' ולפ"ז משמע אף אם מתעכב הרבה אין לברך עד שיגיע למחוז חפצו. וכ"כ הברכ"י אות ג' ובמחב"ר אות ה' בשם שו"ת קול יעקב סימן ג' דההולך ממקום למקום ודרך הלוכו עובר בעיירות גדולות ונח שם יום או יומים לא יברך שם הגומל עד שילך למחוז חפצו יעו"ש. והביאו בספרו לד"א סימן כ"ג אות ה' שע"ת אות א' וכ"כ המאמ"ר אות א' לב חיים ח"ג סימן נ"ד:
סעיף קטן ה
ה) וכתב שם המאמ"ר דשלוחי א"י נוהגין שבכל מקום שהולכין מברכין ברכת הגומל וכתב הטעם שמתוך שהם מתעכבים שם הרבה נוהגין כן. וכתב עוד שראה נוהגין כשהולכין ממקום למקום שמברכין הגומל בהגיעם למחוז חפצם וחוזרים לברך הגומל בשובם לביתם לשלום יעו"ש. והביאו השד"ח באס"ד מע' ברכות סימן ב' אות י"א וכתב שם בשם מוהר"י אבולאלפייא דההולכין להשתטח על קברי הצדיקים המנהג לברך בכל מקום והטעם משום דהיוצאין לילך על קברי הצדיקים חפצם ורצונם אל כל אתר ואתר ואדעתא דהכי נפקי וכתב דגם הוא ז"ל עשה מעשה לברך יעו"ש. ונראה דה"ז אם דעתו להתעכב ולנוח שם איזה ימים אבל אם דעתו רק להשתטח ולשוב תיכף ביום ההוא או למחרתו אין לברך עד שיגיע למקום שרוצה לנוח שם איזה ימים או עד שישוב לביתו לשלום. וכן עשינו מעשה בש' התרס"ח כשהלכנו מירושת"ו לחברון להשתטח על קברי אבות ולא היה רצוננו להתעכב שם אלא לשוב ביום השני ולא ברכנו שם הגומל עד שובנו לירושת"ו:
סעיף קטן ו
ו) שם כשעלו ממנה וכו' מי שהלך דרך אניה בלב ים או ביבשה ולא אירע לו שום פגע רע כתב בס' עמודי אש סימן ב' אות כ"ג שפשוט בעיניו שצריך לברך ושכן משמעות הש"ס והפו' והכי נהוג עלמא יעו"ש. והסכים לדבריו השד"ח באס"ד מע' ה' אות ל"ח יעו"ש:
סעיף קטן ז
ז) שם ומי שהיה חולה וכו' ואינו מברך עד שילך על בריו. עט"ז אות ב' א"ר אות א' מאמ"ר אות א' לד"א סימן כ"ג אות ה'. ולפ"ז יולדת אינה מברכת הגומל עד לאחר ז' כי אז נתרפת לגמרי והרי היא כשאר כל אדם כמ"ש לקמן סימן תרי"ז סעיף ד' יעו"ש ועיין לקמן אות כ"ז:
סעיף קטן ח
ח) שם ומי שהיה חולה וכו' חולה שנתרפא מחליו ואמדוהו הרופאים שמחמת החולי שסבל נעשה טרפה באברים הפנימיים נסתפק בזה הפתה"ד אות ג' והעלה דיברך בלא שם ומלכות יעו"ש:
סעיף קטן ט
ט) חולה שנתרפא בימי אבלו יש לו לברך גומל בפני עשרה ואינו עולה לתורה. שו"ת מהרא"פ ח"ג סימן תע"ט. כר"ש יפ"ל אות ה' שד"ח אס"ד מע' אבילות אות נ"ב ונראה דאם נשאר לו מאבלו פחות מג' ימים יש להמתין עד שישלים ימי אבילו ואח"כ יברך. ועיין לקמן סעי' ו'. ומיהו שעשה לי נס לא יברך בימי אבלו. שד"ח שם בשם ס' חיים ביד סימן קכ"ב יעו"ש:
סעיף קטן י
י) אם נתחב לו עצם בגרונו וניצול אם צריך לברך הגומל נשאל ע"ז בשו"ת דברי נחמיה וסיים דלמעשה צ"ע יעו"ש. והביאו השד"ח באס"ד מע' ברכות סימן ב' אות י"ד. וע"כ יש לברך בלא שו"מ. וכן מי שנפל מן הסולם והיה חושש מצד כאב האיברים ולא נפל למשכב ולא חלה וברך בלא הזכרת שו"מ הריב"ש סימן של"ו והרדב"ז ח"ג סימן תקע"ב עיקרי הד"ט סימן יו"ד אות נ"ב:
סעיף קטן יא
יא) שם ומי שהיה חבוש וכו' כתב המ"א סק"א דהיינו על עסקי נפשות. אבל הא"ר אות ב' כתב בשם המבי"ט דמלשון הר"י משמע אפילו משום ממון. וכן כתב המאמ"ר אות ב' וכתב שכן נוהגין. וכ"כ הברכ"י אות ד' שמדברי רבי' יונה בשם רב האי גאון ומדברי הערוך ערך ארבעה מבואר דאף על עסקי ממון מברך. וכתב עוד בשם הערוך דאפילו אכרגא וטסקא. וכ"כ בשם מהר"י ן' מיגש דאפי' מי שנחבש על חוב או על מס הקצוב על כל איש ואיש מברך. וסיים דכן הוא המנהג פשוט דכל מין חבוש ביציאתו מברך יעו"ש. וכ"כ בשיו"ב אות ב' ובספרו מחב"ר אות ד' יעו"ש והביאו שע"ת אות ב' וכ"פ בספרו לד"א סימן כ"ג אות ז' בן א"ח פ' עקב אות ט' ומיהו עיין בס' חקקי לב ח"ב דכ"א ע"ג שכתב לחלק דאם מכניסין אותו בבית הסוהר של כבוד בעבור חוב אין לברך אבל כשמכניסין אותו בבית הסוהר הבזויה אפי' על עסקי ממון מברכין יעו"ש אמנם לפי הטעם שכתב מהר"י בן מיגאש לפי כשהיה בבית הסוהר לא היה מושל בנפשו ועתה יצא מאותו מצב נראה דאין לחלק ואפילו אם היה בבית הסוהר של כבוד צריך לברך וכן מנהג העולם שאין לחלק וכבר כתבנו לעיל סימן י"ז אות ב' דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל יעו"ש:
סעיף קטן יב
יב) ומי שהיה לו יכולת לפרעון המס או החוב ונמנע לפרוע לסבת היותו מורד או שהיה מקום שיוותרו לו דבר ממה שעליו ולא הועיל לו זה שחבישתו היתה בזה ממה שסבב אותה לעצמו שאם רצה לא היה נחבש ולא בא לו מחבישתו זו תועלת. דעת מהר"י בן מיגאש שהביא הברכ"י שם לברך וכ"כ בן א"ח שם אבל השע"ת שם כתב דיש לברך בלא שו"מ יעו"ש:
סעיף קטן יג
יג) שם ומי שהיה חבוש וכו' יש מי שכתב דאף אם ברח ואפשר שירדפוהו ויענישוהו אפ"ה יברך. ולי נראה שלא יברך. ולא דמי למצא מציאה דלקמן סימן רכ"ב. ברכ"י בשיו"ב אות א' וע"כ יש לברך בלא שו"מ:
סעיף ב'
סעיף קטן יד
יד) [סעיף ב'] ומה מברך וכו' וטוב שיאמר קודם הברכה שני פסוקים אלו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. הללויה אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. ואח"כ מברך. ולכתחלה יש לברך ביום כי הוא נתקן במקום זבח תודה ותודה אינה אלא ביום ורק אם מפני איזה צורך בירך בלילה יצא. עיין ח"ס חא"ח סימן נ"א:
סעיף קטן טו
טו) וכתב הרמב"ם פ"י מה"ב דין ח' וכיצד מברך עומד ביניהם ומברך ע"כ. והביאו הב"ח וכתב אע"ג דהטור והש"ע השמיטו מיהו מנהג כל ישראל לברך מעומד ואין לשנות והכי משמעי לישנא דקרא וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו אלמא דהזקנים בישיבה מכלל דהמהללים אינם בישיבה אלא בעמידה עכ"ל. וכ"כ העו"ת אות ג' מ"א סק"ב. א"ר אות ג' אלא שכתב טעם אחר משום דדמי להלל והלל בעמידה כמ"ש לקמן סימן תכ"ב יעו"ש. ברכ"י אות ו' ובשיו"ב אות ג' ומ"מ בדיעבד יצא אף מיושב. א"א אות ב':
סעיף קטן טז
טז) שם הגומל לחייבים טובות וכו' כך היא גירסת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ואעפ"י שהנוסחא בגמרא בספרים שלנו היא ברוך גומל חסדים טובים גירסת הני רבוותא עיקר. ב"י. ברכ"י אות ה' וכתב דכן המנהג ודלא כנוסח הלבוש. חס"ל אות ז' קיצור ש"ע סימן ס"א אות א' בן א"ח פ' עקב אות א'. וצ"ל הוא"ו של תיבת טוב בחול"ם מפני שהיא סוף ברכה ואינה סמוכה לתיבה שאחריה:
סעיף קטן יז
טוב) שם הגומל לחייבים טובות וכו' ופי' הברכה כלומר אפי' לאותם שהם חייבים דהיינו שהם רשעים דתרגום רשע חייבא עכ"ז גומל להם טובות וגם אני כאחד מהם שאעפ"י שאיני הגון גמלני כל טוב. ב"י. ואין זה בכלל מ"ש פ"ה דב"ק כל האומר הקב"ה ותרן יותרו לו חייו כי י"ל מכח הבהלה שהיה עליו בשעת הסכנה עציבותיה מסייע ליה וגם מסתמא הרהר תשובה בלבו וע"כ גומל לו הקב"ה הטוב אף שהיה מחוייב וכ"ש ביסורי חולה שהם ממרקין כל גופו של אדם. עיון יעקב ד"ט ע"ד. יפ"ל אות ב' ועיין פרישה שתירץ בענין אחר והביאו א"ר אות ד':
סעיף קטן יח
חי) שם והשומעים אומרים וכו' ואם לא אמרו אינו מעכב. מ"א סק"ב:
סעיף ג'
סעיף קטן יט
יט) [סעיף ג'] צריך לברך ברכה זו בפני עשרה וכו' עשרה עם בעל הנס. הלק"ט ח"א סימן רמ"א וכ"כ בס' מקראי קידש דף נ"ג ע"ב בשם מהר"ג ברזילי אבל משם מהרנ"ח כתב דבעינן עשרה חוץ מן בעלי הנס יעו"ש. והב"ד י"א בהגה"ט וכ"כ ח"א כלל ס"ה אות ו' וקיצור ש"ע סימן ס"א אות ב' דבעינן עשרה חוץ ממנו:
סעיף קטן כ
כ) שם בפני עשרה וכו' וא"צ שיהיו כל העשרה בפניו פנים כנגד פנים אלא רק שיהיו שם עשרה והוא עומד ביניהם. כ"מ מדברי הרמב"ם שהבאנו לעיל אות ט"ו וכ"כ היפ"ל אות ג':
סעיף קטן כא
כא) שם ותרי מנייהו רבנן וכו' והתו' סוברים דבעינן עשרה ועוד תרי רבנן דהוה להו תריסר. וכ"נ שהוא דעת הרא"ש. ב"י. וכתב העו"ת אות ג' דלכתחלה יש ליזהר כדי לצאת אליבא דכ"ע. וכ"כ א"ר אות ה' סו"ב אות ג':
סעיף קטן כב
כב) שם ותרי מנייהו רבנן וכו' וצ"ל דתנו הלכתא מדכתיב ובמושב זקנים וזקן היינו שקנה חכמה שהוא ראוי להוראה. מ"א סק"ג ומחה"ש:
סעיף קטן כג
כג) שם ואם לא שכיחי רבנן וכו' כי ת"ח למצוה מן המובחר כמבואר בדברי מהר"ר עראמה על הרמב"ם פ"י מה"ב יעו"ש. יפ"ל אות ד':
סעיף קטן כד
כד) שם ונהגו לברך אחר קה"ת וכו' והיינו אם ירצה לעלות לקרות בתורה ואם אינו רוצה מברך בהולכת ס"ת לתיבה או בחזרתו להיכל. כנה"ג בהגב"י. לד"א סימן כ"ג אות ב':
סעיף קטן כה
כה) ואם א מן הדרך ביום ב' שאין ס"ת עד יום ה' יברך בפני עשרה בתוך הג' ימים ולא להמתין עד יום ה' כנה"ג שם. מ"א סק"ו. לד"א שם וכ"כ האחרונים:
סעיף קטן כו
כו) שם י"א שיצא. זהו דעת הטור משום דמשמע ליה דלשון וצריך לאודויי באנפי עשרה משמע דוקא לכתחלה וכ"פ הב"ח ובס' באר שבע דף ק'. אבל הלבוש פסק כדעת הש"ע דחוזר ומברך בפני עשרה בלא הזכרת שם ומלכות. וכ"פ א"ר אות ח' חס"ל אות ח' וכתב דהמברך בלחש הו"ל כאילו בירך שלא בפני עשרה. וכ"כ בן א"ח פ' עקב אות ב':
סעיף ד'
סעיף קטן כז
כז) [סעיף ד'] אם בירך אחר וכו' כתב ב"י הא דאחר מברך דוקא על רפואת רבו אבל למי שאינו רבו אעפ"י שהוא חביב עליו כגופו כגון אשתו שילדה וכדומה אינו מברך על רפואתו ואם בירך גוערין בו דדילמא ברכה לבטלה היא יעו"ש מיהו הד"מ אות א' כתב בשם הריא"ז שאם רצה אדם לברך הגומל על אוהבו ועל קרובו שהיא כואב עליו הרשות בידו. וכן משמע מדבריו כאן בהגה. וכ"פ הב"ח. אמנם הא"ר אות י"א הביא כמה פו' דסברי כדעת מרן ז"ל דאין אחר מברך אלא דוקא אאביו או רבו יעו"ש. ועיין לקמן אות ל"ג. וע"כ כיון דברכה זו אינה חיוב על האחר לדברי הכל כמ"ש בב"י וגם ק"ל סב"ל אין לאחר לברך אלא דוקא על אביו או רבו. ומיהו גם על אביו ורבו לא שמענו ולא ראינו מי שבירך ונראה לי הטעם משום דלא יש חיוב לברך וגם משום דיש פלוגתא בנוסח הברכה כמ"ש לקמן וע"כ לא נהגו לברך:
סעיף קטן כח
כח) ונוסח הברכה כתב הטור בא"י אמ"ה אשר גמלך כל טוב. והט"ז סק"ג נסתפק אם לא יאמר לחייבים משום דפוגם בכבוד אביו או רבו או יאמר וחוזר לחייבים על עצמו יעו"ש. והמאמ"ר אות ו' כתב שיברך כנוסח ברכת החולה שגמלני כל טוב יעו"ש. ונראה דמטעם זה לא נהגו לברך אחרים גם על אביו או רבו:
סעיף קטן כט
כט) ואם נעשה נם לבנו קטן שנתרפא מחליו כתב מהר"ש דורן ז"ל בס' התשב"ץ ח"ד סימן ד' שאביו מברך עליו ברכת ההודאה וכן הסכים מהרי"ע בס' בית יהודה ח"א חא"ח סימן ו' אבל הא"ר אות י"א כתב בשם הרד"א ובשם ס' תורת האדם דף ט"ו דברכת רפואה עליה דידיה רמיא ולא אאביו ורבו יעו"ש. וכ"כ הברכ"י אות ז' דאנן בדידן נקטינן שהאב לא יברך על בנו וכתב שכן הסכים מהר"א אזולאי וא"ר יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר אות ו' אלא שכתב שם במחב"ר דיש לברך בלא הזכרת שו"מ. ועיין לעיל אות ב':
סעיף קטן ל
ל) שם אם בירך אחר וכו' והאחר רשאי לברך אפילו בפחות מיו"ד ואם החולה יצא בברכתו בפחות מיו"ד יש פלוגתא כמ"ש סעיף ג' מ"א סק"ד. א"ר אות ו' מש"ז אות ב':
סעיף קטן לא
לא) שם וענה אמן יצא. הא דצריך לענות אמן ואינו יוצא בכיון לברכת חבירו לבד כמ"ש סימן רי"ג סעיף ב' שאני התם דמיירי דהמברך חייב בברכה אבל הכא כיון דלא נתחייב בברכה זו אין חבירו יוצא אא"כ ענה אמן. ונראה דבעינן ג"כ שיכוין לצאת בה ושמעה מתחלתה ועד סופה והמברך נתכוין ג"כ להוציא השומע כמבואר לעיל סימן רי"ג סעיף ג' עו"ת אות ד' מיהו הער"ה אות ד' כתב דאפילו לא נתכוון המברך להוציאו יצא יעו"ש. וכ"נ דעת א"ר אות ט' והמש"ז אות ב' יעו"ש:
סעיף קטן לב
לב) שם בריך רחמנא מלכא וכו' ובר' יונה כתוב בריך רחמנא אלהנא מלכא דעלמא וכו' יעו"ש. והביאו הט"ז סק"ב. ועיין לעיל סימן קס"ז אות ע"ג:
סעיף קטן לג
לג) שם הגה ואין זה ברכה לבטלה וכו' כלומר דאם הוי ברכה לבטלה לא יצא חבירו בברכתו כמ"ש סימן רי"ג סעיף ב' מ"א סק"ה. והש"ע שהשמיט זה כתב הא"ר אות י"א דאזיל לטעמיה שפסק בב"י דאם בירך גוערין בו דדילמא ברכה לבטלה אם לא באביו או רבו יעו"ש. ודלא כמו שכתב ממ"ש סתם בש"ע חזר בו ממ"ש בב"י אלא כי כן דרכו לפעמים בדבר שהוא סתם מעתיק לשון הטור בש"ע וסומך על מה שגילה דעתו בב"י ודוק יעיין לעיל אות כ"ז:
סעיף קטן לד
לד) שם בהגה. על טובת חבירו ששמח בה משמע דוקא ששמח בלבו על שזה נתרפא או ניצול אבל אם אינו שמח בלבו כ"כ אלא שאומר כן מפני השלום אין לומר בשם ומלכות דהוי ברכה לבטלה אלא יאמר בריך רחמנא דיהבך לן. ט"ז סק"ג. ועיין לעיל אות כ"ז שכתבנו דגם על אביו ורבו אין נוהגין עכשיו לברך אלא דנ"מ אם יוכל לומר בריך רחמנא דיהבך לן מפני השלום או מפני הכבוד. ועיין מש"ז אות ג' שנסתפק בזה אם יש איסור משום הזכרת השם וסיים דדוקא לומר בריך רחמנא לבד אין קפידא אבל לומר מלכא דעלמא ג"כ אסור יעו"ש וע"כ נראה דהיותר נכון לומר ברוך השם דיהבך לן:
סעיף ה'
סעיף קטן לה
לה) [סעיף ה'] יצא אפילו בלא עניית אמן. וכ"כ לעיל סימן רי"ג סעיף ב' יעו"ש:
סעיף ו'
סעיף קטן לו
לו) [סעיף ו'] אם איחר יש לו תשלומין וכו' זהו סברת הטור אבל בא"ח כתוב בשם רמב"ן עד ג' ימים וברשב"א כתוב שקבל מהר"י עד ה' ימים יכול לברך והב"ד ב"י וע"כ כתב בש"ע דנכון שלא לאחר ג' ימים ור"ל כדי לצאת אליבא דכ"ע:
סעיף קטן לז
לז) שם יש לו תשלומין וכו' וכ"כ בס' צל"ד ד"ט ע"ב וכתב הטעם לפי שברכה זו נתקנה כנגד קרבן תודה ותודה יכול להביא כל זמן שירצה יעו"ש והביאו היפ"ל אות ו' וכתב ולכן ראוי שיקרא פ' תודה יעו"ש. וכ"כ לעיל סימן רי"ח סוף אות ט"ל יעו"ש:
סעיף קטן לח
לח) שם יש לו תשלומין וכו' וכ"כ הלבוש. לד"א סימן כ"ג אות ג' ח"א כלל ס"ה אות ו' קיצור ש"ע סימן ס"א אות ב' שע"א שער ד' אות כ"ז. וכן עמא דבר והגם דיש פלוגתא בזה שי"א עד ג' וי"א עד ה' כמ"ש לעיל אות ל"ו מ"מ כבר כתבנו לעיל סימן טו"ב אות ב' דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל אלא רק לכתחלה יש ליזהר שלא לאחר ג' ימים וכמ"ש לעיל אות ל"ו יעו"ש:
סעיף ז'
סעיף קטן לט
לט) [סעיף ז'] באשכנז וצרפת אין מברכין וכו' והא דאיתא בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה לא אמרו אלא לענין תפלת הדרך שבכל הדרכים צריך אדם לבקש על עצמו אבל ברכת הגומל במקום תודה איתקן. טור. ועיין לעיל סימן ק"י סעיף ז' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן מ
מ) שם ובספרד נוהגין לברך וכו' הגו כשהולכין בים מהעיר לכפרים שלא לברך וכן נהגו שלא לברך אם הולכים ביבשה אם המקום קרוב אף שהוא יותר מפרסה. כנה"ג בהגב"י. לד"א סימן כ"ג אות ט' בי"מ אות י"ט:
סעיף קטן מא
מא) שם ומיהו בפחות מפרסה אינו מברך וכו' ואם הולך דרך יבשה במסלת הברזל שנתחדש מקרוב פחות מפרסה ואלו היה רכוב היה לו הדרך ההוא יותר מפרסה ואיכא סכנה חייב לברך. פתה"ד ח"ג דף שי"ג ע"ג והב"ד השד"ח באס"ד מע' ברכות סימן ב' אות ט"ו א"ח אות ט'.
סעיף קטן מב
מב) שם אפילו פחות מפרסה ובזה צ"ל תפלת הדרך ג"כ. ט"ז סק"ד. וכ"כ לעיל סימן ק"י אות נ"ו בשם כמה פו' יעו"ש:
סעיף ח'
סעיף קטן מג
מג) [סעיף ח'] בכל חולי צריך לברך וכו' מי שיש לו קדחת שלישית או רביעית שכאשר אליו תבא והיה בכל יחם שוכב על ערש וזמנין דהוא מסוכן ואח"כ בא לו זיעה ומתרפא ועומד על רגליו כבריא וחוזר חלילה עד שמתרפא לגמרי אין לברך בין קדחת לקדחת עד אשר ינצל שהחום ההוא לא יבא עוד ויגרשהו וילך. מחב"ר אות ה' לד"א סימן כ"ג אות ז' ועיין בשו"ת שדה הארץ ח"ג סימן ז' שכתב דלא יברך עד שיעברו עליו ג' עונות יעי"ש והביאו עיקרי הד"ע סימן יו"ד אות כ"א ואפי' היה לו בקדחת יותר מג' פעמים די שיעברו ג' עונות כמו בנדה ביו"ד סימן קפ"ט פ"ת והב"ד א"ח אות יו"ד:
סעיף קטן מד
מד) שם כל שעלה למטה וכו' ודוקא חולה שנפל למטה אבל חש בראשו או במעיו א"צ לברך. טור בשם הר' יוסף. אבל בשם הערוך כתב אפילו חש בעיניו או בראשו צריך לברך יעו"ש. ומדברי הש"ע נראה דפסק כהר' יוסף דדוקא נפל למטה אבל חש בעיניו או בראשו אינו מברך וכ"כ המאמ"ר אות ט' יעו"ש וכ"כ שדה הארץ ח"ג סי' יו"ד והביאו עיקרי הד"ט סי יו"ד או' כ"ד. וכן עמא דבר:
סעיף קטן מה
מה) שם ובא מזמן לזמן וכו' דאפילו בא מזמן לזמן בכל פעם שהולך ממנו החולי צריך לברך: ואעפ"י שיודע שיחזור וגם הרבה פעמים ניצל מחולי זה אפ"ה צריך לברך. עו"ת אות ה' מ"א סק"ז. א"א אות ז':
סעיף קטן מו
מו) שם בהגה. כגון מכה של חלל. וה"ה בחולה שמוטל במטה יותר מג' ימים. ט"ז סק"ה. וזהו לסברת מור"ם ז"ל דבעי חולי שיש בו סכנה אבל לסברת מרן ז"ל א"צ ג' ימים אלא כל שעלה למטה מחמת חולי וירד ממנה צריך לברך. ועיין באות שאח"ז:
סעיף קטן מז
מז) שם בהגה. וכן נוהגין באשכנז. אבל הב"ח פסק כסברא ראשונה. והביאו מ"א סק"ח וכתב דכן נוהגין קצת וכן הסכים א"ר אות י"ג וכ"כ א"א אות ח' דכן נוהגין:
סעיף קטן מח
מח) מי ששתה סם המות ונסתכן והשתדלו עמו הרופאים הרבה מאד ועלתה לו ארוכה ועמד על ברייו חייב לברך הגומל כשהבריא לגמרי. לב חיים ח"ג סימן כ"ג. א"ח אות יו"ד:
סעיף ט'
סעיף קטן מט
מט) [סעיף ט'] כולן צריכין לברך הגומל. וכשיגיע למקום שנעשה בו הנס מברך שעשה לי נס במקום הזה מ"א סק"ט:
סעיף קטן נ
נ) שם וי"א שאין מברכין הגומל וכו' ואם נעשה לו נס מברך רק בהגיע לאותו מקום ברוך שעשה לי נס כמ"ש ססי' רי"ח. מ"א סק"י:
סעיף קטן נא
נא) ומי שהלך בדרך אפילו שלא במקום סכנה ובאו עליו לסטים להרגו וניצול מברך הגומל. מ"א שם:
סעיף קטן נב
נב) שם וי"א שאין מברכין הגומל וכו' הלבוש לא הביא י"א זה משמע דס"ל כסברה ראשונה דיש לברך הגומל וכ"כ הע"ז סק"ז דהרבה נוהגין כס' ראשונה יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"י. א"ר אות ט"ו. א"א אות יו"ד. אבל הברכ"י אות ח' כתב דאנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שהסכים לברך בלא שם ומלכות. וכ"כ בספרו מחב"ר אות ו' ובלד"א סימן כ"ג אות ו' והביאו שע"ת אות י"ב. בי"ע אות י"ד. זכ"ל מע' ברכות אות ה' וכ"כ החס"ל אות י"ב. בן א"ח פ' עקב אות יו"ד. וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה במקים דאיכא מנהג לברך יברכו דהא במקום מנהג לא אמרינן סב"ל כמ"ש לעיל סימן טו"ב אות ב' אבל במקום דליכא מנהג אין לברך אלא בלא שם ומלכות כמ"ש מרן ז"ל:
עמוד הקודםעמוד הבא