התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תצה
הרב יעקב חיים סופר
סימן תצה
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביו"ט, והטעם משרשי המצוה כדי שיזכרו ישראל הנסים הגדולים שעשה להם השי"ת ולאבותיהם וידברו בם ויודיעון לבניהם ולבני בניהם כי מתוך השביתה מעסקי העולם יהיו פנויים לעסוק בזה שאילו היו מותרים במלאכה ואפי' במלאכה קלה היה כל אחד ואחד פונה לעסקו וכבוד הרגל ישכח מפי עוללים וגם מן הגדולים, ועוד יש תועלות רבות בשביתה שמתקבצים כל העם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי ספר וראשי העם ידריכום וילמדום דעת וכעין מה שאז"ל משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים בה' פסח בפסח בה' עצרת בעצרת. ס' החינוך סי' שט"ו, א"ר או' א':
סעיף קטן ב
ב) שם. כל מלאכה האסורה בשבת וכו', ואפי' דבר האסור משום שבות בשבת אסור ביו"ט וכן כל דבר שאסור לישראל לעשותו אסור לומר לעכו"ם לעשותו כמו בשבת, ב"י, לבוש, מ"א ריש הסי', עט"ז, ר"ז או' יו"ד, מ"ב או' א'. ועיין לקמן רסי' תקמ"ג ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן ג
ג) ומיהו צרכי חולה שאין בו סכנה אעפ"י שאסור לעשותו ע"י ישראל אומר לעכו"ם ועושה אפי' בשבת וכמ"ש בסי' שכ"ח יעו"ש. ב"י.
סעיף קטן ד
ד) אסור לומר לקראים שיעשו מלאכה ביו"ט, משפטי שמואל סי' קל"ד, בנימין זאב סי' ת"י ות"ז בשמו ובשם מהר"א ירושלמי ז"ל. וכן מתבאר מדברי בעל תומת ישרים ז"ל סי' קס"ו. כנה"ג בהגה"ט:
סעיף קטן ה
ה) שם. אסורה ביו"ט, ששת ימים אלו שהם ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות ור"ה וראשון ושמיני של חג הסוכות הם הנקראים יו"ט וכל העושה מלאכת עבודה באחד מהם שלא לצורך אוכל נפש הר"ז לוקה מה"ת שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו וכל השובת בהם ממלאכת עבודה הר"ז קיים מ"ע שהרי נאמר בהם שבתון כלומר שבות. הרמב"ם ריש ה' יו"ט. ר"ז או' א' ובענין מלאכה שא"צ לגופא וכבוי עיין לעיל סי' רע"ח ועוד בענין כיבוי עיין לקמן סי' תקי"ד יעו"ש:
סעיף קטן ו
ו) שם. אסורה ביו"ט. ואף בדיבור שלא להרבות דברים וק"ו שיחת משא ומתן. מחב"ר או' ב' ועיין בשער הכוו' דף ע"ד ע"ד שכתב שרבינו האר"י ז"ל היה נזהר שלא לדבר שיחה בטילה או דבור של חול בשבת אפי' בלה"ק וכן היה נזהר בכל היו"ט כמו בשבת יעו"ש. והביאו המחב"ר שם. ועיין לעיל סי' ש"ז או' א':
סעיף קטן ז
ז) שם. חוץ ממלאכת אוכל נפש. כדכתיב בקרא אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם:
סעיף קטן ח
ח) שם. וחוץ מהוצאה והבערה. דין הבערה יתבאר לקמן סי' תקי"א ודין הוצאה לקמן סי' תקי"ח יעו"ש:
סעיף קטן ט
ט) שם וכן מכשירי אוכל נפש שלא היה אפשר וכו' כגון שנתקלקלו ביו"ט או שהיה אתמול טרוד. רש"י ביצה כ"ח ע"ב. ר"ז או' ד'. אבל אם הי' אפשר לעשותו מאתמול אסו' לעשותו ביו"ט כמ"ש באו' שאח"ז. ודין פרטי מכשירי אוכל נפש נת' לקמן סי' תק"ח ותק"ט:
סעיף קטן י
י) שם. וכן מכשירי אוכל נפש שלא היה אפשר וכו' דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ודרשינן בגמ' (ביצה כ"ח ע"ב) הוא למעט לכם לרבות, כאן במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט כאן במכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט יעו"ש. והנה משמע מדברי הש"ע דאוכל נפש מותר לעשות ביו"ט אפי' אם היה אפשר לעשותו מעיו"ט ולא היה מפיג טעם כלל ואפי' בלא שינוי. ורק מור"ם ז"ל בהגה הביא דעת המחמירים דאפי' באוכל נפש עצמו כל שאינו מפיג טעם כלל אם עשאו מעיו"ט אסור לעשותו ביו"ט אם לא ע"י שינוי. אמנם השכנה"ג בהגב"י או' ד' ואו' ה' הביא כמה רבוותא דס"ל דאפי' באוכל נפש עצמו מחלקינן בין אפשר לעשותו מאתמול ללא אפשר וכתב דלענין הלכה מי יכול להורות היתר נגד הני רבוותא דאסרי ואף גם דגם הש"ע לא סתם בהדיא כמ"ד דבאוכל נפש גופיה אין לחלק יעו"ש, והב"ד המאמ"ר א"ו ג' וכתב דאין להקל ראש נגדו ובפרט בשכבר מור"ם ז"ל והרבה מהאחרונים פסקו כהמחמירין יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח כדברי המחמירין, וכ"כ הברכ"י או' ב' על דברי מור"ם הנז' דכן ראוי להחמיר שלא לעשות פידיאו"ס וכיוצא ביו"ט שהלחים אינם יפים מהיבשים יעו"ש. ומיהו מי שעבר וסמך אמתירין ענוש לא יענש שיש לו אילנים גדולים לסמוך עליהם. שכנה"ג שם סוף או' ו' א"ר או' ז' ועיין עוד מזה לקמן סי' תק"ד:
סעיף קטן יא
יא) עשיית עיסת הגיקולאט"י ביו"ט. כן גיבן"ן (גבינה) אסור בכל אופן דלא שייך שינוי בעשייתן ומיחזי כעובדין דחול. הרמ"ך בתשו' והובאה בשו"ת בית יהודה ח"ב סי' מ"ו והסכים כמו הרב המחבר הנז' יעו"ש. ברכ"י או' ג'. ועוד עיין מזה לקמן סי' תק"י סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן יב
יב) שם הגה ויש מחמירין אפי' באוכל נפש וכו' והטעם משום גזירה שמא יניח אדם מלאכות שאפשר לעשותן מעיו"ט ליו"ט, ונמצא יו"ט כולו הולך בעשי"ת אותן מלאכות וימנע משמחת יו"ט. הגהת הלבוש, ר"ז או' ז'.
סעיף קטן יג
יג) שם הגה ויש מחמירין אפי' באוכל נפש וכו' ומה"ט יש לבשל פירות היבשים קודם יו"ט שהם טובים יותר כשנתבשלו מאתמול. של"ה. מ"א סק"ב. א"ר או' ז' ר"ז או' ו' ח"א כלל ף' או' א'. ואם צריך לו דוקא שיתבשל היום י"ל דשרי. א"א או' ב'
סעיף קטן יד
יד) שם בהגה. כל שאינו מפיג טעם כלל וכו' אבל לשין ואופין ושוחטין ומבשלין ביו"ט שאם עשה אלי מבערב יש בכך הפסד או חסרון טעם. שאין לחם חם או תבשיל שבשל היום כלחם שנאפה מאמש וכתבשיל שנתבשל מאמש ולא בשר שנשחט היום כבשר שנשחט מאמש וכן כל כיוצא באלו. הרמב"ם פ"א מה' יו"ט דין ח' ר"ז או' ה':
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. מותר לעשותו ע"י שינוי. ומותר לכתחלה להמתין עד יו"ט לעשותו בשינוי וכ"מ סי' תק"ד. מ"א סק"ג א"ר או' ח' שו"ג או' ה' ח"א כלל פ"ה או' ז' ומ"מ כתב בדרשות מהרי"ל ה' יו"ט ללוש הוורימזיל"ש מעיו"ט דהישנים יותר טובים. וגם כתב דאסור לדוך שקדים ביו"ט להוציא מהם חלב כי אפשר לעשות בעיו"ט ואף שמפיג טעם קצת יעו"ש. ואע"ג דבשאר מאכלים אם מפיג טעם קצת שרי הכא דומה לסחיטת פירי לעשות משקה ואסור, יש"ש פ"ק דביצה סי' ט"ל. מ"א שם א"ר או' ז' ח"א כלל פ"א או' יוד. מ"ב או' ט'. מיהו דעת הפר"ח להתיר משום דדמיא ללישא ולבישרא אגימרי דעדיפא כשהם בני יומם. וכ"ה דעת המו"ק. והא"א או' ג' כתב וע"י שינוי אפשר דשרי לדוך שקדים. וכ"כ מ"ב שם. וכ"כ תו' חיים על ח"א שם. ולחולה מותר בלא שינוי אף שאין בו סכנה. שו"ג סי' תק"ד או' ד':
סעיף קטן טז
טז) וירומיל"ש לאקשי"ן ללוש מעיו"ט הא לחתוך שרי ביו"ט דאין טוחן אחר טוחן ואפשר טירחא למעט עדיף יחתוך מעיו"ט. א"א שם. ועיין לקמן סי' תק"ד סעי' ג' בהגה,
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. מותר לעשותו ע"י שינוי. ואפי' שכח ולא עשאה או שהיה טרוד ולא היה לו פנאי לעשותה מ"מ כיון שלא היה אנוס בדבר אסור לעשותה ביו"ט אלא א"כ משנה קצת בעשייתה מדרך החול ר"ז או' ה':
סעיף קטן יח
יח) שם בהגה. ע"י שינוי. דהיינו שישנה קצת אופן עשייתן או אם היה רגיל לעשותן ע"ג השלחן יעשה ע"ג בגד וכיוצא. פר"ח. ח"א כלל פ"ה או' ז'.
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. ע"י שינוי. כדי שמתוך כך יזכרו שהוא יו"ט ולא יבא לעשות ביו"ט יותר ממה שהוא צריך ליו"ט. לבוש סי' תק"ד סעי' א':
סעיף ב'
סעיף קטן כ
ך) [סעיף ב'] קצירה טחינה וכו' והטעם פירש ר"י לפי שאדם רגיל לקציר שדהו ולבצור כרמו כאחד ולדרוך כל ענביו ולטחון הרבה ביחד וחשו חכמים שאם היו מתירין ביו"ט היה קוצר כל שדהו ובוצר כל כרמו ודורך כל ענביו וימנע משמחת יו"ט. וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה. טור, לבוש. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ד. ר"ז או' ט' ועיין לקמן או' כ"ד וסי' תצ"ז או' ב'
סעיף קטן כא
כא) שם. קצירה טחינה וכו' וכן הדישה והעימור והזרייה וברירת מיני תבואה שדרך לבור אותם הרבה ביחד והטחינה של כל מינים הנטחנים ברחיים שדרך לטחון אותם הרבה ביחד וההרקדה והתלישה מן המחובר שהיא הולדת הקצירה וסחיטת פירות שהיא תולדת דישה שמפרק דבר מגידולו. ר"ז שם, מ"ב או' י"א ואו, י"ב. ובענין סחיטת פירות עיין לעיל סי' ש"ך ובענין ההרקדה עיין לקמן סי' תק"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן כב
כב) שם. קצירה טחינה וכו' ולדוך מצה ביו"ט של פסח מותר דק"ל דאין טחינה אחר טחינה אך יזהר שלא יברור פרורין הגדולים מתוך הקטנים כי איסור בורר יש נמי באוכלין. דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. ט"ז סק"ב. מיהו בד"מ סי' תק"ד או' ד' כתב על דברי מהרי"ל הנז' שכתב שלא יברור פירורין וכו' דלא נהירא דהא אפי' פסילת מתוך האוכל שרי לברור ביו"ט כדלקמן סי' תק"י עכ"ל וכן רש"ל ביש"ש פ"ק דביצה סי' מ"ב תמה על דברי מהרי"ל הנז' והתיר אפי' לברור פירורין גדולים מתוך הקטנים יעו"ש והב"ד שכנה"ג בהגב"י סי' תק"ד או' ג'. אכן המ"א שם סק"ט כתב דיש להחמיר כמהרי"ל יעו"ש. וכ"פ הר"ז שם או' ו' מ"ב שם או' ך' וכתב שם המ"ב דאם ירצה לקחת הגדולות יקחם עם מעט קמח דליכא חששא דברירה וכמ"ש בסי' שי"ט יעו"ש. ועיין בדברינו לסי' שי"ט או' מ"ב ומ"ה ומ"ו ועוד עיין לקמן סי' תק"ו או' ט"ו.
סעיף קטן כג
כג) שם. ובצירה וסחיטה וכו' ועיין בשו"ת פ"י כ"י חא"ח סי' י"ד בענין המנהג שנהגו ביו"ט לקחת חלות דבש ולטבל בו פרוסת המוציא שחכם א' רוצה לאסור שדבש מחלות הוי כמשקה היוצא מזיתים וענבים שאסור אף בעומדים לאכילה וכתב דז"א דודאי לטבל הפת מותר דהוי משקה הבא לאוכל ועדיף מיניה דהוי אוכל הבא לאוכל כדאיתא בגמ' ואפי' בלא פת יש היתר דדוקא בזמן שדבוקים בכוורת וצריך וכו' כדאיתא בסי' שכ"א וכו' יעו"ש. שע"ת או' ד' ועיין לעיל סי' שכ"א סעי' י"ג ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן כד
כד) שם. אסרום חכמים. כ"ה דעת הרמב"ם פ"א מה' יו"ט דכל אלו המלאכות אסורים ביו"ט מדרבנן וכ"ה דעת הרא"ש בר"פ אין צדין והטור וב"י ולבוש. אכן הר"ן כתב בר"פ א"צ דהנך מלאכות אינן אסורות אלא מדבריהם לפום גמ' דידן אבל לפום הירוש' מוכח שהם מהת' יעו"ש והב"ד ב"י. וכ"ה דעת הרשב"א בעה"ק בבית מועד שער א' או' א' שהם מה"ת. וכן רש"ל ביש"ש ר"פ א"צ מסיק דמה"ת אסור עד לישה יעו"ש והב"ד הט"ז סק"ב. מ"א סק"ד א"ר או' ט' ונ"מ לענין תיקון למי שעבר עליהם דיש לחוש למ"ד דאו' ועי' לעיל סי' של"ד או' קל"ז:
סעיף קטן כה
כה) שם. אסרום חכמים. ואפי' ע"י שינוי אסור. עו"ש או' ב' א"ר שם. א"א או' ד' ר"ז או' ט' מ"ב או' י"ג, ואפי' לא היה אפשר לעשותם מעיו"ט אסור. ר"ז שם:
סעיף ג'
סעיף קטן כו
כו) [סעיף ג'] אין מוציאין משא על הבהמה וכו' כ"כ הרמב"ם פ"ה דין ב' וסמ"ג. והטעם כתב שם בהרמב"ם שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ויש מי שכתב לפי שאין משתמשין בבעלי חיים כל עיקר ביו"ט ושבת, והרשב"א כתב שני הטעמים, המ"מ שם והב"ד ב"י. וכ"כ הלבוש שני הטעמים, וכ"כ הר"ז או' י"א.:
סעיף קטן כז
כז) ולענין אם אדם מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט עיין לעיל סי' רמ"ו סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם או' ד"ן שכתבנו דדעת מרן ז"ל והאחרונים להחמיר יעו"ש. וכ"כ מ"א בסי' זה סק"ה. כס"א או' ב' נה"ש סוף או' ד' ביאורי הגר"א:
סעיף קטן כח
כח) ולענין מחמר אחרי בהמה ביו"ט עיין ב"י בשם הכלבו שהביא פלוגתא בזה כמו אם מצווה על שביתת בהמתו ודעת ב"י כמאן דאוסר וכמו בשבת יעו"ש. אמנם הפר"ח האריך בזה ומסיק להלכה דאפי' למ"ד דאינו מציוה על שביתת בהמתו ביו"ט מ"מ איסור מחמר ודאי איכא ביו"ט יעו"ש. והב"ד מחה"ש סק"ה. ח"א כלל ס"ז או' ב' והיינו בדבר שאינו צורך יו"ט אבל בדבר שהוא צורך יו"ט לכ"ע אין בו איסור שביתה או מחמר אלא מדרבנן מטעמים שכתבנו לעיל או' כ"ה דהא לא עדיף בהמה מאדם:
סעיף קטן כט
כט) שם. אין מוציאין משא וכו' כשם שאסור להשתמש בבע"ח ובמחובר לקרקע בשבת כמ"ש לעיל בסי' ש"ה ושל"ו כך אסיר ביו"ט. ר"ז או י"ב. ועיין לעיל או' ב':
סעיף ד'
סעיף קטן ל
ל) [סעיף ד'] מוקצה אעפ"י שמותר בשבת. כגון מוקצה מחמת מיאוס או פירות העומדים לסחורה וכדומה שהתירו בשבת כר' שמעון כמ"ש לעיל סי' ש"י החמירו בו ביו"ט כר' יהודה וכמ"ש הטעם באו' שאח"ז:
סעיף קטן לא
לא) שם. החמירו בו ביו"ט וכו' ואע"ג דק"ל בשבת כר' שמעון ביו"ט פסק הרי"ף כר' יהודה לפי שהיא קל והחמירו בו כדי שלא יבואו לזלזל בו. וכ"כ בשאלתות וכ"פ הרמב"ם ז"ל. אבל בה"ג ורש"י ור"י ור"ת פסקו כר"ש בין בשבת בין ביו"ט אלא שר"ת היה מחלק לומר שאין הלכה כר"ש אלא במוקצה אבל בנולד הלכה כר"י וכן ר"ח פסק כר"ש אף ביו"ט אלא במוקצה מחמת איסור ונולד פסק כר"י ביו"ט. טור. וזהו שכתב מור"ם ז"ל בהגה ויש מתירין מוקצה אפי' ביו"ט שהוא דעת בה"ג ורש"י ור"י ור"ת ומ"ש אבל נולד אסור לדבריהם אפי' בשבת הוא דעת ר"ת כנז' וכתב ב"י ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת וגם הכריעו כדבריהם האחרונים הכי נקטינן עכ"ל ולכן פסק כאן בש"ע לאסור במקצה ביו"ט וכן סתם הלבוש כדברי הש"ע., וכ"ה דעת הרשב"א בעה"ק שער ה' או' א' וכן הסכים הפר"ח ועיין לקמן או' ל"ד:
סעיף קטן לב
לב) שם. החמירו בו ביו"ט וכו' ולפי סברא זו בהמה העומדת לחלבה וחרנגולת לביצתה ושור של חרישה אסור לשחטן ביו"ט עד שיכין אותם לכך מעיו"ט שבת י"ט ע"ב ר"ז או' י"ג. מ"ב או' ט"ו. ודבר שהוא מוקצה מחמת נולד פשיטא דאסור לדעת הש"ע ביו"ט. מ"ב שם:
סעיף קטן לג
לג) שם. החמירו בו ביו"ט. וכו' עיין ב"ד סי' רפ"ג שהקשה על המנהג פשוט שלוקחין ביו"ט שמן וביצים וכיוצא מחנוני ישראל וכמ"ש לקמן רסי' תקי"ז דאמאי אין חוששין משום איסור מוקצה ביו"ט יעו"ש והב"ד הרב חקקי לב חא"ח סי' ח' דף ך' ע"ד וכתב דיש לחלק חילוק ברור בין חנוני לסוחר דחנוני כיון שמוכר שמן ובצים וכדומה מהדברים הרגילים ושוים לכל נפש מסתמא דעתו הוא שאם יצטרך לביתו או למכירה שנותן ואע"ג דכתב מור"ם ז"ל דלפחות צריך שיאמר וכו' כאן דהוי הווה ורגיל סתמו כפירושו וכו' משא"כ בסוחר שמוכר לסחורה תמרים ושקדים או צמוקים וכדומה שאין דעתו ליקח אפי' אם יצטרך לעצמו וכ"ש לתת לאחרים וגם שהם פירות דלא רגיל בהו וגם אינם שוים לכל נפש דיש שאינם אוכלים מהם כל עיקר ביו"ט ודאי דאסחי דעתיה מהם והם מוקצים יעו"ש, ועי"ש שהביא ג"כ דברי השו"ג או' ט' שכתב לתרץ בכה"ג ומ"ש עליו יעו"ש. ועוד י"ל דהחנוני כיון שאינו מקפיד שמוכר אפי' דבר מועט וכל הבא ברוך הבא הרי כל סחורתו כעומדים לאכילה דמו וכאלו אמר משא"כ בסוחר שמקפיד למכור דבר מועט ואפי' בחול א"כ הוי פירותיו מוקצים ביו"ט עד שיאמר מעיו"ט, וכ"כ ח"א כלל ק"א או' ב' דחנונים שדרכם למכור תמיד הרי הוא כאלו אמר עכ"ל ור"ל משא"כ הסוחרים שאין דרכם למכור תמיד לפי שמקפידים למכור דבר מועט הוו מוקצים עד שיאמר מכאן אני נוטל למחר:
סעיף קטן לד
לד) שם הגה. ויש מתירין מוקצה וכו' וכ"פ רש"ל ביש"ש פ"ד דביצה סי' ג' ופ"ה סי' י"ז, והב"ר שכנה"ג בהגב"י או' ט' מ"א סק"ו. א"ר או' יו"ד. וכתב הר"ז סוף או' י"ג דכן נוהגין להקל במדינות אלו (ר"ל במדינות אשכנז) אף ביו"ט והמחמיר ביו"ט תע"ב עכ"ל וכ"כ בסי' תקי"ח או' ט"ו, וכ"כ א"ר שם או' י"ח. ומיהו מנהג בני ספרד לאסור כדברי הש"ע כנודע ונראה דגם במדינות אשכנז לא בכל המקומות נהגו להקל שהרי הלבוש סתם לאסור כדברי הש"ע וגם בביאורי הגר"א סי' תקי"ח סעי' ו' כתב דביו"ט ק"ל כר"י וכן שאר מחברים רבני אשכנזים לא כתבו שנוהגים להקל, ומיהו גם להיש מתירין מוקצה לא בכל מוקצה אלא דוקא מוקצה שמותר בשבת והחמירו בו ביו"ט הם מתירים ביו"ט כמו בשבת וכמ"ש לעיל או' ל' ואו' ל"א יעו"ש. ועיין לקמן סי' תקי"ח או' נ"ד:
סעיף קטן לה
לה) שם בהגה. אבל נולד וכו' כגון עצמות וקליפין הראויין למאכל בהמה דלדיעה זו אסור לטלטלם אפי' בשבת אנן ק"ל בזה בשבת כר"ש דשרי לטלטלם כמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' כ"ז יעו"ש ורק ביו"ט נוהגין להחמיר כמ"ש באו' שאח"ז:
סעיף קטן לו
לו) שם בהגה. אבל נולד אסור לדבריהם וכו' אין זו מדוקדק דהא יש מתירין ביו"ט מוקצה ונולד אלא רמ"א ס"ל שעכ"פ הנוהגין היתר במוקצה אין לנהוג היתר בנולד וא"כ אין לטלטל עצמות שנתפרקו ביו"ט, מ"א סק"ז, א"ר או' יו"ד. א"א או' ז' ר"ז או' י"ג, ח"א כלל ק"א או' א' מקרא קודש סי' י"ז או' ד' בן א"ח פ' במדבר או' י"א. מ"ב או' י"ז:
לו) ואם נתפרקו מעיו"ט דאז גם מעיו"ט היו מוכנים לכלבים ליכא נולד ומ"מ כתב מ"א לעיל סי' ש"ח ס"ק נ"ד דבעינן דוקא שיהיו כלבים מצויים דאל"כ אסורים משום מוקצה, מחה"ש סק"ז. ועיין לעיל סי' ש"ח או' קצ"ה ואו' קצ"ו:
סעיף קטן לז
לז) ושבת שחל בו יו"ט מותר לטלטל עצמות וקליפין הראויין למאכל בהמה ולא אמרינן לא פלוג רבנן. בן א"ח שם ובספרו רב פעלים ח"א סי' ל' יעו"ש, ועיין לעיל סי' ש"ח סעי' כ"ז ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן לח
לח) ונכרי העושה כלי ביו"ט אסור לטלטלו לדיעה זו דהו"ל נולד, מ"א סי' ש"ח ס"ק ט"ו. מקרא קודש שם בליקוטי רימ"א או' ג' וה"ה כל דבר שאינו ראוי היום למה שהיה ראוי לביה"ש הוי נולד כגון כלי שנשבר ביו"ט ואינו יכול להשתמש בשבר כלי מה שהיה יכול להשתמש כשהכלי היה שלם אלא תשמיש אחר כגון כלי משקין שנשברו או נקבו ביו"ט ואינו יכול להשתמש בשבריהם משקין כמקדם אלא אוכלים או דברים אחרים וכן שברי עריבה שאינו ראוי רק לכסות בהם פי חביות ושברי כלי זכוכית לכסות פי הפך הר"ז נולד שנעשה כלי חדש אלא א"כ נשברו בעיו"ט שאז הוכנו למלאכה אחרת מבע"י ואין זה נולד, וה"ה אפי' נשברו ביו"ט והשברים ראויים להשתמש בהם מעין מלאכתן הראשונה כגון שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה עבה שדומה לעיסה שמשתמשין בעריבה ושברי כלי זכוכית לצוק לתוכן שמן אין זה נולד, לקוטי רימ"א שם או' ד' מדברי מ"א שם. וכ"כ הר"ז או' י"ג. ועיין עוד לקמן סי' תק"א סעי' ה' ו' ז' מדיני נולד ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן לט
טל) שם בהגה. וכל מוקצה שאינו בעלי חיים וכו' והכנת בעלי חיים עיין לקמן סי' תצ"ז סעי' יו"ד:
סעיף קטן מ
מ) שם בהגה. כגון אוצר של פירות וכו' וה"ה פירות העומדים לסחורה. מ"א סק"ח, א"ר או' י"ב, חמ"מ או' ד' ר"ז שם. ח"א כלל ק"א או' ב' מ"ב או' ך':
סעיף קטן מא
מא) שם בהגה. סגי כשיאמר וכו' ולהמתירין מוקצה אין צריך אמירה אלא בגרוגרות וצמוקים כמ"ש סי' ש"י סעי' ה' מ"א סק"ט, א"ר שם, א"א או' ט' מ"ב או' ח' ועיין לעיל סי' ש"י סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן מב
מב) שם בהגה. סגי כשיאמר וכו' דאותן שיקח למחר הרי הם כמו שהוברר למפרע דלהם כוון בהכנתו דבמלתא דרבנן ק"ל דיש ברירה, מ"ב או' כ"א:
סעיף קטן מג
מג) שם בהגה. וא"צ שירשום וכו' עיין ב"י סס"י תקי"ח שכתב שהרמב"ם חולק ופוסק כחכמים שצריך שירשום וכתב בד"מ שם ומדברי ב"י משמע דס"ל כר"א דא"צ שירשום דק"ל בדרבנן יש ברירה עכ"ל ולכן פסק כאן א"צ שירשום. מ"א סק"י. ומיהו דעת המ"א שם צריך שירשום וכתב שכ"פ רש"ל יעו"ש. והב"ר א"ר או' י"ג. א"א או' יו"ד, אמנם דעת הפר"ח כדברי מור"ם ז"ל דבזה א"צ שירשום. וכ"ה דעת הר"ז בקו"א או' ע' ובסי' תקי"ח או' י"ב. וכ"פ ח"א כלל ק"א או' ב' וע"כ נראה דלכתחילה טוב להחמיר ובדיעבד יש לסמוך על המתירין:
סעיף קטן מד
מד) וכתב עו"ש המ"א דבפירות דחזו ולא חזו לכ"ע צריך שירשום ויאמר מכאן ועד כאן אני נוטל למחר דאיכא למיחש דלמא שביק הרעים ונוטל היפים ומטלטל מידי דלא חזי וכמ"ש בסי' תצ"ז סעי' יו"ד יעו"ש. וכ"ה דעת הפר"ח וכ"פ הר"ז או' י"ד אלא שכתב לזה טעם אחר מפני שהקצה אותם בידים שהעלם לגג ליבשם יעו"ש. וכ"פ מקרא קודש סי' י"ז או' ה' מ"ב או' כ"ב:
סעיף קטן מה
מה) שם בהגה. ומותר להכין מיו"ט ראשון לשני וכו' קאי אדלעיל מיניה שבאוצר מותר להכין מיו"ט וכו' מ"א ס"ק י"א. שו"ג או' יו"ד:
סעיף קטן מו
מו) שם בהגה. ומותר להכין מיו"ט ראשון לשני וכו' ואע"ג דלקמן סי' תק"ג פסק דאסור להכין מיו"ט לחבירו הכא שאני כיון שא"צ אלא אמירה לחוד במידי שאינו בעלי חיים. ט"ז סק"ה. שו"ג שם. ח"א כלל ק"א או' ב' מ"ב או' כ"ג ומשמע הא בדבר שצריך מעשה אסור להכין מיו"ט ראשון לשני והגם שכתבנו לעיל או' מ"ג די"א דצריך שירשום נראה דבכה"ג דאוצר דליכא פירות דחזו ולא חזו וגם לא הקצה אותם בידים שהעלם לגג ליבשם סגי ברשימה דאמירה לחוד שיאמר מכאן ועד כאן אני נוטל למחר אבל בפירות שהעלם לגג ליבשם שהקצה אותם בידים או דאית בהו חזו ולא חזו דצריך לרשום בסי' מכאן ועד כאן אסור להכין מיו"ט ראשון לשני. ועיין ר"ז או' י"ד ואו' ט"ו ודוק:
סעיף קטן מז
מז) שם בהגה. ומותר להכין מיו"ט ראשון לשני וכו' והטעם מבואר דממ"נ מותר דאם היום קודש (ר"ל יו"ט ב') ואתמול חול הרי החול מכין ליו"ט ואם היום חול ואתמול היה קודש ימי החול א"צ הכנה. עו"ש או' ד' פר"ח ר"ז שם. מ"ב שם:
סעיף קטן מח
מח) שם בהגה. ומותר להכין מיו"ט א' לשני וכו' והיינו על תנאי שאומר אם היום חול ומחר קודש יהיה זה מוכן על מחר ואם היום קודש אין בדברי כלום ואין צורך לזה ולמחר א"צ לומר כלום. חמ"מ או' ד':
סעיף קטן מט
מט) שם בהגה. ומותר להכין מיו"ט א' לשני וכו' ובשני יו"ט של ר"ה אינו יכול להתנות ושל עכו"ם א"צ הכן אבל אית ביה משום נולד. חמ"מ שם. ועיין לעיל או' ל"ח ולקמן סי' תצ"ח סעי' ג' וסי' ת"ר סעי' א':
עמוד הקודםעמוד הבא