התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תרעד
הרב יעקב חיים סופר
סימן תרעד
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה. וכגון מליל ראשון ואילך שיש יותר מנר אחד למהדרין ומדליק זה מזה:
סעיף קטן ב
ב) שם. מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה. ולא חיישינן שמכחיש ושואב קצת מלחלוחית שמנו שהרי גם זה של מצוה הוא. לבוש:
סעיף קטן ג
ג) שם. ודוקא להדליק זה מזה בלא אמצעי. שאין כאן ביזוי מצוה. לבוש. ודוקא ע"י פתילות ארוכות הא לא"ה לא מצי לאדלוקי משום דהדלקה במקומה בעינן כדלקמן רסי' תרע"ה. פר"ח. וכ"כ המאמ"ר אות א' בשם המ"מ. ומסתברא שאעפ"י שמושך הנר (ר"ל הפתילה) שרוצה להדליק ומדליקה מהאחרת דש"ד כל שאינו מסירה לגמרי מהנר. פר"ח ססי' תרע"ג. וכ"כ השו"ג אות א' דמ"ש מדליקין נר חניכה מנר חנוכה וכו' ר"ל זה מזה על ידי פתילות ארוכות שמושך פתילה של זו אצל זו ומדליקה זו מזו ומחזירה יעו"ש:
סעיף קטן ד
ד) שם. ודוקא להדליק זה מזה בלא אמצעי. ואם כבה א' מהנרות אין להדליקה מהאחרים דאין בהדלקם זו מציה דק"ל כבתה אין זקוק לה. מ"א ריש הסי' מ"ב או' ב':
סעיף קטן ה
ה) שם. אבל להדליק מזה לזה ע"י נר של חול אסור. דק"ל כשמואל דמדליקין מנר לנר והיינו משרגא לשרגא אבל לא על ידי קינסא והיינו דבר של חול שרוצה להדליק אח"כ נר מצוה כיון דדבר המדליק ממנו הוא חול אעפ"י שהוא עושה לצורך מצוה והטעם משום ביזוי מצוה. ויש מתירין ס"ל דשמואל לא ס"ל כלל משום ביזוי מצוה ע"כ התיר אפי' ע"י קינסא. ט"ז סק"א. ובבאה"ג כתב דדיעה א כרב ודיעה ב' כשמואל ועיין ב"י והם שני תירוצים ברא"ש יעו"ש. מש"ז אות א':
סעיף קטן ו
ו) שם. ע"י נר של חול אסור. מפני שנראה שמבזה קצת אותו הנר מציה שמדליקין ממנו נר של חול שנראה שנוטל אורו לתשמיש חול ואעפ"י שרוצה לחזור ולהדליק בו נר של מצוה אין הכל יודעין אותו. לבוש:
סעיף קטן ז
ז) שם. ע"י נר של חול אסור. ודבר פשוט הוא דהשמש הוא נר של חול. פר"ח. מ"ב אות ג' ועיין לקמן או' י"א:
סעיף קטן ח
ח) שם. ויש מתירין גם בזה. ס"ל דכיון דעושה כדי להדליק ממנו תיכף נר מצוה לאו בכלל ביזוי מצוה הוא. ולענין דינא כבר כתבנו לעיל סעי' י"ג אות ז' דדעת הש"ע כל היכא שסותם לחומרא ואחר כך מביא י"א לקולא דדעתו לפסוק כסתם ורק בשעת הדחק יש לסמוך על המתירין יעו"ש. אכן בענין זה של נרות חניכה המנהג להחמיר כדברי מור"ם בהגה:
סעיף קטן ט
ט) שם הגה. ונהגו להחמיר בנרות חנוכה וכו' משמע דוקא בנרות חנוכה נהגו להחמיר אבל לא בשאר נרות של מצוה וכ"מ מדברי המרדכי. ד"מ אות ב' אבל במרדכי שלפני משמע דבכל נרות של מצוה נהגו להחמיר וכ"מ בהגהות הר"מ טיקטין יעו"ש וכ"מ בתו' ובהג"מ הגדולים יעו"ש. מ"א ריש הסי' מיהו החמ"מ אות ב' כתב על דברי מ"א הנז' דליכא משמעות מזה ובנרות שבת או של בהכ"נ מדליקין זו מזו וכן עמא דבר יעו"ש. וכ"פ ח"א כלל קנ"ד אות כ"ו. מ"ב אות ה' והא"א ריש הסי' כתב על דברי המ"א הנז' דהא דיש להחמיר בכל נר מצוה היינו ע"י אמצעי של חול הא נר מצוה מנר מציה ליתא אפי' מנהג ומדליקין זה מזה והמדליק נרות שבת ע"י שמש יותר טוב יעו"ש ועיין לעיל סימן קנ"ד אות צ"ח:
סעיף קטן י
י) שם בהגה. דעיקר מצותו אינו אלא נר א' וכו' כלומר דבנר אחד סגי לכל בני הבית. מ"א סק"א. א"ר אות א' אבל שני בעלי בתים בבית אחד מדינא מדליקין זה מזה. א"א או' א' ומיהו לפי מ"ש בהגה לעיל סימן תרע"א סעיף א' דיזהרו ליתן כל א' וא' נרותיו במקום מיוחד וכו' וכשמדליקין זה מזה צריך פתילות ארוכות כמ"ש לעיל או' ג' א"כ אפי' בשני בעלי בתים לא אפשר לאדלוקי זה מזה כיון שהם מרוחקים:
סעיף קטן יא
יא) וצריך ליזהר כשיכבה השמש שמדליק בו הנרות שלא ידליקנו מנירות חנוכה אלא מנר של חול. רש"ל בתשו' סי' פ"ה. ב"ח. כנה"ג בהגב"י. א"ר שם. ח"א שם. מ"ב או' ז' מיהו בנירות בהכ"נ א"צ להזהר שכל הנירות שבתוכה קרויין נר מצוה. רש"ל שם. ב"ח. כנה"ג שם. פר"ח. מ"ב שם:
סעיף קטן יב
יב) שם בהגה. אבל אחר שעבר זמן המצוה מותרין וכו' ולפי מ"ש לעיל סי' תרע"ב או' כ"א דיש סוברים דכל זמן שדולקים אסור להשתמש לאורן ה"ה דאין להדליק מהן. וכ"כ הב"ח. פר"ח. א"ר שם. ומ"מ נראה דאין להחמיר בזה רק לענין להדליק ממנו נרות של חול אבל נר של מציה דמדינא מותר אפי' בתוך השיעור עכ"פ אין לנו להחמיר אחר שעבר השיעור. מ"ב או' ח':
סעיף ב'
סעיף קטן יג
יג) [סעיף ב'] יש מי שאומר וכו' כ"כ הטור בשם סה"ת ובב"י לא הביא חולקים בזה וע"כ כתב סברא זי בשם יש מי שאומר כי כן דרך ב"י סברא שלא מצאה כ"א בפוסק א' כותב אותה נמי בשם יש מי שאומר. והגם דיש עוד פו דסברי כסה"ת כמ"ש הער"ה או' ד' מ"מ כיון שבב"י לא הביאם כותב בשם יש מי שאומר. ועוד י"ל משום דסברא זו היא של הה"ת ולדעתו אפי' ע"י נר של חול שרי כמ"ש סעי' א' וע"כ כתב אותה הש"ע בשם יש מי שאומר לומר דלדיעה ראשונה של סעי' א' אין להתיר רק שלא ע"י אמצעי. וכ"כ השו"ג או' ד' ועוד י"ל מפני שכתב הר"ן דלא שרינן אלא מנר לנר דמצוה חדא אבל שאר מצות נראה כמבטלות זה את זה וכ"כ הרשב"א בחי' יעו"ש וע"כ כתב זה בש"ע בשם יש מי שאומר ודוק:
סעיף קטן יד
יד) שם. שנר של בהכ"נ ושל שבת. וכל נר שמדליקין לכבוד בהכ"נ אין להם שיעור דכולהו מיקרו נר מציה דל"מ אם מדליקין ז' נרות לכוונת סודם אלא מרבה בנרות לכבוד שיתמלא הבית כולו אורה בכלל נר שבת הוי דלא נתנו דבריהם לשיעורין. בית יהודה סי' כ"א. ברכ"י או' ה':
סעיף קטן טו
טו) ואם נדר שמן לבהכ"נ יכול להדליקה לת"ת אפי' בביתו דגדול ת"ת מצורך בהכ"נ כמבואר בה' צדקה ביו"ד סי' רנ"ט סעי' ב' יעו"ש וה"ה נמי לנר של שבת ונר של חנוכה ושל חולה שיש בו סכנה ושל חיה שכולם נר של מציה איקרו כמ"ש בב"י ססי' קנ"ד בשם הכלבו יעו"ש. שו"ג סי' תרע"ג סוף או' ו' ועיין לעיל סי' קנ"ד או' צ"ח:
סעיף קטן טז
טז) שם הגה. וה"ה נר של ת"ת וכו' וה"ה נר להבדלה או נר במו"ש לילך מבהכ"נ לבית או נר במבואות האפילות הוי נר מצוה. ב"ח בשם רש"ל. וכ"כ מט"מ סי' תתקפ"ז. שכנה"ג בהגה"ט פר"ח. שו"ג או' ד':
סעיף קטן יז
טוב) ונר של הבדלה לאחר שהבדיל עליה כבר עבר מצותה ויכול להדליק ממנה, ב"ח בשם רש"ל. מט"מ שם. שכנה"ג בהגב"י או' ד':
עמוד הקודםעמוד הבא