התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן רנא
הרב יעקב חיים סופר
סימן רנא
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] העושה מלאכה בע"ש וכו' וה"ה בערב יו"ט כדאיתא בפסחים נ' ע"ב יעו"ש:
סעיף קטן ב
ב) שם. העושה מלאכה בע"ש וכו' אבל פרקמטיא שרי. מ"א סק"א. מיהו הא"ר או' א' תמה על דברי המ"א הנז' ודעתו לומר דמלאכה ופרקמטיא שוין הן לענין זה יעו"ש. וכ"נ דעת המחב"ר והנה"ש או' א' יעו"ש. אבל התו"ש והר"ז חו' ג' הסכימו לדברי המ"א דפרקמטיא מותרת יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג סי' תרצ"ו בהגב"י או' ה' דמעשים בכל יום שנושאין ונותנין בסחורה ע"ש וערב יו"ט עד בא השמש ואין פוצה פה ומצפצף יעו"ש. ומ"מ נראה דאף להמתירין יש לפסוק מבע"י בכדי שיוכל להכין צרכי שבת הצריך להכין בערב ולרחוץ ולטבול ולהחליף בגדיו כדי שיוכל לקבל שבת מבע"י בטהרה ובגדים נאים דאם אמרו יש למעט בלימודו בע"ש כדי שיכין צרכי שבת כמ"ש לקמן סוף סעי' ב' בהגה כ"ש דיש למעט בפרקמטיא לכבוד שבת והבוטח בה' חסד יסובבנו. ועוד עיין לקמן סי' רנ"ו ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן ג
ג) שם. העושה מלאכה בע"ש וכו' כתב הרב הקדוש ר"ח שער הקדושה פ"ז דלפי דברי הזוה"ק פ' ויקהל די"ד נראה כי אחר שיטבול אסור לו לעסוק בעשיית מלאכה אלא בתיקון צרכי שבת והנכון שאחר הטבילה יעסוק בתורה עד שיקבל שבת כי הטבילה הוא כמעט הקבלת שבת יעו"ש. רו"ח או' א':
סעיף קטן ד
ד) מעשה באשה אחת שהיתה טווה בע"ש ולא היתה עוסקת בצרכי שבת כראוי ומתה ראה אחד בחלום שהיו שורפים עיניה וידיה בנעורת של פשתן שאל למה. דינה בכך השיבו לו מפני שהיתה עוסקת בע"ש בפשתן ולא היתה עוסקת בצרכי שבת. ס"ח סי' קכ"ב. והביאו כנה"ג בהגה"ט וכתב אע"ג דאיסור מלאכה בע"ש הוא מן המנחה ולמעלה היינו במי שכבר הכין צרכי שבת אבל האשה הזאת בשביל המלאכה לא היתה מכנת צרכי שבת כתקנם ולכן נענשה אף מפני המלאכה שהיתה עושה קודם חצות יעו"ש:
סעיף קטן ה
ה) שם. מן המנחה ולמעלה וכו' ומונעין אותו אבל אין עונשין אותו לא נידוי ולא מכת מרדות סמ"ג. מ"א סק"ב. ר"ז או' א'. ואע"ג דכתב בש"ע לקמן סי' תס"ח דהעושה מלאכה בע"פ מחצות ולמעלה דמשמתין אותו לא חמיר ע"ש כערב פסח דשם משום ביטול קרבן הוא. עו"ת או' א' ועיין א"ר או' ב':
סעיף קטן ו
ו) שם. מן המנחה ולמעלה וכו' ואפי' שא"צ כלל להתעסק בצרכי שבת אסור לו לעשות מלאכה מן המנחה ולמעלה לפי שלא רצו חכמים לחלוק בגזירתם. ר"ז או' ג' ובמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה כלל אפי' משחרית עיין בא"ר או' ג' שהביא פלוגתא בזה די"א חשוב מנהג לאסור וי"א דאף שנהגו אינו כלום יעו"ש וע"כ מי שנהג שלא לעשות משחרית ורוצה לחזור מאיזה סיבה צריך התרה כדי לצאת דעת המחמירים:
סעיף קטן ז
ז) שם. אינו רואה סי' ברכה. מאותה מלאכה והיינו אף אם יהיה לו איזה ריווח לפי שעה יצא שכרו בהפסידו שיפסיד במקום אחר. תו"ש או' ב' ר"ז שם. וכ"כ הפר"ח סי' תצ"ו סוף או' ח"י יעו"ש. ועיין מ"א סי' תרצ"ו סק"ג ואי איכא איסורא נמי או דוקא אינו רואה סי' ברכה ועיין שכנה"ג סי' תס"ח בהגב"י או' א' ופר"ח שם סי' תצ"ו או' ח"י וברכ"י סי' תקפ"ה או' יו"ד. ומש"ז בזה הסי' או' א' שהביאו פלוגתא בזה אמנם דעת השכנה"ג והפר"ח והמש"ז דאיסורא נמי איכא יעו"ש:
סעיף קטן ח
ה) שם. י"מ מנחה גדולה וכו' שיעור מנחה גדולה היינו משש ומחצה כע"ש הטור אבל בשיעור מנחה קטנה בב"י הביא פלוגתא שיש מפרשים מט' שעות וי"מ מט' ומחצה יעו"ש אבל מסתמיות דברי מרן ז"ל כאן בש"ע שכתב מנחה קטנה ולא כתב מט' שעות משמע שדעתו לומר מט' ומחצה כמו זמן תפלת מנחה הכתוב בסי' רל"ג יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' בי ושעות אלו חשבינן זמניות כ"כ אחרונים. והיינו חשבינן היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים כמ"ש סי' תמ"ג יעו"ש:
סעיף קטן ט
ט) שם. י"מ מנחה גדולה וכו' הב"ח הסכים כס' הראשונה שהוא דעת הטור דממנחה גדולה אסור. וכ"כ העט"ז או' א' עו"ש או' א' תו"ש או' ג' אבל המ"א סק"ד פסק כס' שנייה שהוא דעת רש"י דאינו אסור אלא ממנחה קטנה יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' א' על דברי הב"ח הנז' דאין המנהג כן יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"א דהמקיל כסברה שנייה לא הפסיד יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ד' ר"ז או' ב' וכ"כ האחרונים:
סעיף קטן י
י) שם בהגה. אבל אם עושה אותה דרך עראי וכו' ואפי' ליטול שכר מותר במלאכת עראי כ"מ בר"מ או' ב' וכ"כ העו"ת או' א' תו"ש או' ד':
סעיף קטן יא
יא) וכל זה למי שעושה מלאכה ברשותו אבל מי שהוא מושכר אצל בה"ב עיין בח"מ סי' של"א סעי' א' בהגה שכתב דבמקום שאין מנהג בעיר או שאמר להם אני שוכר אתכם כדין תורה שחייבין להשכים ולהעריב בע"ש מקדים עצמו לביתו שיוכל למלאות לו חבית של מים ולצלות לו דג קטן ולהדליק את הנר יעו"ש. אמנם לכתחלה יש ליזהר אם אפשר שלא להשכיר עצמו בע"ש כ"א עד זמן המנחה:
סעיף קטן יב
יב) שם בהגה. ולכן מותר לכתוב אגרת שלומים וכו' וכן יש להתיר אפי' כתיבת אגרת של פרקמטיא ואפי' שאינו דבר האבד. וכן יש להתיר לכתוב חשבונותיו ולחשוב הוצאותיו כדין חו"ה בסי' תקמ"ה סעי' ד' וכ"ש הוא מיהו חשבון הכתוב אצלו בפנקס היומי ורוצה לסדרו בפנקס אחר אסור כמ"ש המ"א שם ס"ק י"א וכן אם בא לו חשבון מחבירו מעיר אחרת ורוצה להעתיקו בפנקסו אסור דאין זה דבר האבד דאפשר להעתיק אחר שבת. בן א"ח פ' לך לך או' ך' ועיין לקמן או':
סעיף ב'
סעיף קטן יג
יג) [סעיף ב'] לתקן בגדיו וכליו לצורך שבת וכו' אבל אם אינו עושה לצורך שבת אפי' אם אינו עושה להשתכר אסור. טור. וכתב ב"י דתרתי בעינן שהיא מלאכה שאינה להשתכר ושתהיה לצורך שבת:
סעיף קטן יד
יד) שם הגה. וה"ה בגדי חבירו וכו' פי' אפי' קובע עצמו על המלאכה. עו"ש או' ב' א"ר או' ו':
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. ואינו נוטל עליו שכר. ואם הוא עני ורוצה להוציא השכר שיטול לצורך שבת מותר דהא אפי' בחו"ה מותרים כל המלאכות עד"ז כמ"ש סי' תקמ"ב. ט"ז סק"ב. א"ר או' ז' תו"ש או' ה' ר"ז או' ה' ואפי' יש לו לחם ומים כל שאין לו לענגו בבשר ודגים כפי הראוי לו שרי. מש"ז או' ב' וכן אם הכין בבקר בהלואה בשביל עונג שבת על סמך השכר שיהיה לו בע"ש במלאכתו שיעסוק כל היום שרי ליה לעסוק כל היום. בן א"ח פ' לך לך או' כ':
סעיף קטן טז
טז) שם. וה"ה למי שכותב ספרים וכו' פי' אפי' קובע עצמו על מלאכה ואפי' אינו צורך שבת מותר. עו"ש או' ב' והטעם כתב ב"י משום שהוא דבר מצוה. וכ"כ הלבוש:
סעיף קטן יז
טוב) שם. שכותב ספרים לעצמו וכו' וכ"כ א"ח בה' שבת או' ג' דמותר לכתוב דברי הלכה שאדם כותב לעצמו לאחר חצי היום לפי שהיא מלאכת שמים אבל סופרים שכותבים בשכר אין להם רשות לכתוב אחר חצי היום יעו"ש. והביאו בס"א או' ב' והיינו כדעת המפרשים מנחה גדולה אבל לדעת המפרשים מנחה קטנה גם כאן מותר עד מנחה קטנה. ועיין לעיל או' ח' ואו' ט' ודו"ק:
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה. ומסתפרים כל היום וכו' אם חל ר"ח ביום ששי ראיתי רבים שנוהגים להסתפר ביום ה' ואין מסתפרים בע"ש כשחל בו ר"ח משום צואת רבי יהודה החסיד ז"ל שלא להסתפר בר"ח. כס"א או' ג' וכ"כ המחב"ר או' ה':
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. ומסתפרים כל היום וכו' ומיהו האר"י ז"ל היה נזהר מאד שלא לגלח ראשו אחר שעת מנחה גדולה ואפי' בע"ש לא היה מגלח אלא קודם חצות היום דוקא כמ"ש לעיל סי' רל"ב או ט"ו וע"ש מ"ש כי המגלח ונותן שכר שכיר ביומו ולכבוד שבת או יו"ט יכוין לקיים י"ד מצות וחשבנו ג' לוין במצות שכיר ועתה ראיתי בבבא מציעא קי"א ע"א שחשב ה' לאוין ועשה והביאה ב"י בח"מ סי' של"ט ובש"ע שם יעו"ש וא"כ הו"ל ט"ז מצות שיכוין לקיימם:
סעיף קטן כ
כ) שם. אפי' מספר ישראל. הכלבו כתב דוקא מעשה הדיוט אבל מרן בב"י כתב דהעולם נהגו היתר אף במעשה אומן. והטעם כתב מ"א סק"ה משום דשאני תספורת דניכר לכל שהוא צורך שבת ולכך אפי' נוטל שכר שרי יעו"ש:
סעיף קטן כא
כא) ולספר לעכו"ם ממנחה ולמעלה כתב המ"א שם אפשר דשרי. אבל הא"ר אוי יו"ד כתב דאסור. וכ"כ הר"ז או' ד':
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. יש לאדם למעט קצת בלימודו וכו' ונראה דדוקא מי שאין לו שיכין צרכי שבת אבל מי שיש לו שיכין לו צרכי שבת ע"י משרת א"צ למעט מלימודו ונכון הדבר שיצוה למשרת שיכין לו צרכי שבת. שכנה"ג סי' ר"ן או' א"ומ"מ צריך לתקן איזה דבר לכבוד שבת ואפי' יש לו כמה עבדים כמ"ש סי' ר"ן. תו"ש או' ט' ועיין בדברינו לסי' ר"ן או' ט':
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. למעט קצת מלימודו וכו' אם רגיל ללמד ענין שיש לו קצבה או אם יש לו לימוד עם רבים לא יבטלנו. סדה"י. כנה"ג סי' ר"ן בהגה"ט. מ"א בזה הסי' או' ו':
סעיף קטן כד
כד) לימוד שאינו של רבים או שאין לו קצבה לא יקרא קודם שיכין צרכי שבת. סדה"י. נהגו בקושטנדינא שלא לקבוע ישיבה בע"ש והטעם כתב שם הכנה"ג דאפי' הוא לימוד של רבים מ"מ הו"ל לימוד שאין לו קצבה דשמא ע"י הפלפול והמשא והמתן ימשך הלימוד ולא יקנו צרכי שבת. ובתרי"א נהגו ללמוד פירוש רש"י על פ' השבוע והטעם כתב שם הכנה"ג דכיון דאין עושין משא ומתן בדבריו לא אתו למסרך:
סעיף קטן כה
כה) אם דרך אנשי אותו המקום למכור צרכי האכילה מיד בבקר ואחר שעלה השמש לא ימצא דבר ראוי לקנות אין ראוי לקבוע שום למוד אלא ילך להכין צרכי שבת מיד ואח"כ יחזר ללימודו. סדה"י. כנה"ג שם. מ"א שם. ואם מותר לקנות קודם תפלה דבר שאינו נמצא בטוב אחר תפלה כבר כתבנו זה לעיל סי' פ"ט או' כ"ה יעו"ש.
סעיף קטן כו
כו) אם הכין צרכי שבת מיום ה' ולא נשאר לו מה יכין ביום הששי יכול לישב וללמוד כרצונו אבל נראה דכיון דקפיד קרא דהכנה ביום הששי נראה דעיקר המצוה צריך להיות ביום הששי והמכין מיום ה' לא קיים מצות הכנה כראוי. כנה"ג שם. וכבר כתבנו מזה לעיל סי' ר"ן קחנו משם:
עמוד הקודםעמוד הבא