התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן קפד
הרב יעקב חיים סופר
סימן קפד
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מי שאכל במקום א' צריך לברך קודם שיעקור וכו' ה"ד אם עוקר למקום אחר אבל מפנה לפנה לא חשיב שינוי מקום. ואפילו היא טרקלין גדול כמ"ש לעיל סימן קע"ח ס"ב ובדברינו לשם אות יו"ד ואות ג' יעו"ש וכן כתב מ"א בזה הסי' סק"א ר"ז אות א'. והיינו אם הם בחדר אחד אבל מחדר לחדר אין לעקור וכמ"ש בדברינו לשם אות ב' יעו"ש. והא דמותר מפנה לפנה בחדר אחד ה"ד אם יש איזה צורך אבל בלא צורך צריך לברך דוקא בתוך מקום שאכל. עיין ח"א כלל מ"ז אות ה' ואות ו':
סעיף קטן ב
ב) וכתב שם המ"א דה"ה כשרואה מקומו לא חשיב שינוי מקום ומיהו עיין בדברינו לעיל סימן קע"ח אות ד' שהבאנו פלוגתא בזה וכתבנו שם דלכתחלה יש ליזהר יעו"ש:
סעיף קטן ג
ג) וכתב עו"ש המ"א דאם אכל בחדר זה ודעתו לברך במקום אחר בבית זה אפשר דמהני. ויש לסמוך ע"ז כשאותו מקום אינו נקי עכ"ל. והביאו א"ר אות ב' סו"ב אות א'. ור"ל דאם במקום הנקי א"א לו לאכול וצריך לאכול במקום שאין נקי כה"ג מהני דעתו לברך במקום אחר בבית זה והוא נקי. מחה"ש. ועיין בדברינו לעיל סימן קע"ח אות כ"ג:
סעיף קטן ד
ד) שם. אם היה במזיד יחזור וכו' ואם הוא רחוק שעד שיחזור למקומו יתעכל המזון יברך כאן. מ"א סק"ב. א"ר סוף אות ב'. ר"ז אות א' ח"א כלל מ"ז אות יו"ד. דה"ח אות א':
סעיף קטן ה
ה) שם. ואם בירך במקום שנזכר יצא. הגה. ודוקא לדעת הרמב"ם אבל לדעת הרא"ש אף בדיעבד לא יצא. עיין בט"ז סק"א מה שהאריך בזה וסיים דלענין הלכה יש לנו לפסוק סב"ל ובדיעבד בכל גווני א"צ לחזור אם בירך כבר במקום השני אבל אם לא בירך עדיין יחזור למקומו אפילו בשוגג והיינו אם אפשר לו ואין עליו עיכוב מחמת החברותא שעשו יעו"ש. וכן כתב א"ר אות א' בשם כמה פוסקים דבדיעבד יצא וסיים וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין והוא מברך ברכה לבטלה יעו"ש. וכ"פ הברכ"י בשיו"ב אות ב' ר"ז שם. ח"א שם. דה"ח שם:
סעיף קטן ו
ו) שם. ולהרר"י וכו' ט"ס הוא דהר' יונה סובר כהרמב"ם. מעיל שמואל בהגהות הרמב"ם. ברכ"י בשיו"ב אות ב':
סעיף קטן ז
ז) שם. גם הוא יחזור וכו' ונ"ל דבדרך אפילו אכל באושפיזא ויצא בשוגג א"צ להחמיר כלל. ח"א שם אות ט':
סעיף ב'
סעיף קטן ח
ח) [סעיף ב'] יאכל במקום השני וכו' ה"ד בדיעבד מפני שכבר יצא ממקומו ויש טרחא עליו לשוב שם ולברך אבל לכתחלה אינו רשאי לצאת ממקומו ע"ד לאכול במקום אחר ולברך שם כמ"ש לעיל סימן קע"ח אות ה' ואות ל"ב יעו"ש:
סעיף קטן ט
ט) שם יאכל במקום השני וכו' וא"צ לברך המוציא על על מה שיאכל וישתה שם. ח"א שם אות ט' קיצור ש"ע סימן מ"ד אות ט' ונראה דוקא אם לא היה נמלך אבל אם היה נמלך צריך לחזור ולברך המוציא. עו"ת אות א' ועיין בדברינו לעיל סימן קע"ח אות ך':
סעיף קטן י
י) שם יאכל במקום השני מעט וכו' אפילו לא אכל כאן כזית. ל"ח פ' אלו דברים אות ל"ד. שכנה"ג בהגה"ט אות ב' מ"א סק"ד ח"א שם מיהו הלק"ט ח"א סימן קמ"ז כתב דפחות מכזית לא חשיבא אכילה כלל. והביאו י"א בהגה"ט. ועיין בדברינו לעיל סימן קע"ח אות כ"ג:
סעיף קטן יא
יא) שם רק שלא יהא רעב וכו' דאם היה רעב מאכילה ראשונה כבר נסתלק מאותה אכילה ואינו יכול לברך עליה בהמ"ז כמ"ש סעיף ה' ב"ח. וכן כתב מ"א סק"ה וא"א אות ה' מאמ"ר אות ה' וע"ש במאמ"ר שכתב שזו נוסחא הנכונה ודלא כדגרסי שבע במקום רעב יעו"ש. ואם יחזור ויאכל במקום השני צריך לברך בתחלה ובסוף. ב"ח שם. וכן כתב העו"ת אות ב' דאפילו לא היה נמלך צריך לחזור ולברך המוציא:
סעיף ג'
סעיף קטן יב
יב) [סעיף ג'] י"א שכל ז' המינים וכו' וגם צריך לאומרם מיושב כמ"ש לעיל סימן קפ"ג סעיף יו"ד ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן יג
יג) שם לאחריהם במקומם. ולפי דעה זו על כל ז' מינים אם יצא צריך לחזור למקומו ויברך ב"י והוי דינו כמ"ש בסעיף א"ב. מ"א סק"ו. זכ"ל אות ב':
סעיף קטן יד
יד) שם ויש אומרים ה' מיני דגן דוקא. וי"א פת דוקא ב"י בשם הרשב"א והביאו מור"ם ז"ל לעיל סימן קע"ח ס"ה בהגה. אמנם דעת מרן ז"ל לפסוק כדיעה שניה דעל ה' מיני דגן דוקא כמ"ש א"א אות ו' וכן פסק הגר"א ועיין בדברינו לעיל סימן י"ג אות ז' ודוק ומיהו לכתחלה יש להחמיר בכל ז' המינים כמ"ש לעיל סימן קע"ח אות ל"ד יעו"ש:
סעיף ד'
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ד'] צריך לברך מספק. והיינו אם א"א לו לאכול עוד ואפילו כזית אבל אם אפשר פשיטא דיש לו ליטול ידיו ולברך המוציא לאכול עוד כזית לפחות כדי לצאת מספק ועיין לקמן אות כ"ב:
טו) שם צריך לברך מספק. ואפילו ברכת הטוב והמטיב ואע"ג שהיא מדרבנן מברכין אותה כי היכי דלא ליתי לזלזולי ביה. הר"ש חיון ז"ל בתשו' סימן מ"ב והר"י הלוי סימן מ"ד כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות ג' מ"א סק"ז פר"ח סימן ר"ט. ר"ז אות ב' בי"מ אות ב' והב"ד השד"ח באס"ד מע' ברכות סימן ד' אות י"ג יעו"ש מיהו הלח"מ פ"ב מה"ב נוטה דעתו שלא לברך הטוב והמטיב יעו"ש והביאו א"ר אות ה' וכתב דבאמת צ"ע להקל בספק ברכות יעו"ש וכן כתב שם העו"ת דמלשון מרן משמע דברכת הטוב והמטיב דאינו אלא מדרבנן דביבנה תקנוהו אין צריך לחזור ולברך יעו"ש. וכ"פ הרב המניח בהלק"ט ח"א סימן קמ"ג והב"ד הזכ"ל אות ב' וכ"פ החס"ל אות ב' בן א"ח פ' חוקת אות ט' ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל סב"ל וגם מצאנו ראינו שהקילו בה לגבי פועלים כמ"ש סימן קצ"א ס"א שב וא"ת עדיף ואין לחזור ולברך הטוב והמטיב על הספק וכמו שפסקו האחרונים הנז' וכתבו שם החס"ל והרב בן א"ח ז"ל דעל כל ספק אין לברך הטוב והמטיב כיון שהיא מדרבנן:
סעיף קטן טז
טז) ואם קבע סעודה על הפת הבאה בכסנין דדינא הוא לברך בהמ"ז ונסתפק אם בירך בהמ"ז כתב הפרמ"ג ביו"ד בסוף שער התערובות שקודם לסימן צ"ח אם אכל פת גמור שיש בו מרקחת ודברים מתובלים חייב לברך אבל אם אכל פת הנילוש בדבש ומי פירות דלא הוי מה"ת אלא מדרבנן דגמר לחם לחם מחלה ומפסח דאין קרוי לחם כ"א האפוי בתנור ובמים אין צריך לחזור ולברך יעו"ש מיהו המחב"ר אות ג' כתב דיש להרהר על זה יע"ש וכן כתב עליו השע"ת אות ו' דצ"ע. והבי"מ אות ג' דחה דבריו וכתב דגם הנילוש במי פירות ודבש לחם גמור הוא לענין בהמ"ז להתחייב עליו מדאורייתא אם קבע עליו ואם נסתפק לו צריך לחזור ולברך יעו"ש והב"ד השד"ח באס"ד מע' ברכות סימן ד' אות י"א:
סעיף קטן יז
טוב) ומי שספק לו אם בירך ואחר שאכל שיעורא דרבנן מוציא אותו להרמב"ם אין צריך לחזור ולברך ולתוספות ולשאר פוסקים צריך לברך דאיהו מה"ת צריך לברך מספק. פרמ"ג שם. והביאו מחב"ר אות ב' וכתב דאם קרה מקרה כה"ג שכבר כיון להוציאו מי שאכל שיעור דרבנן נראה פשוט דלא יחזור ויברך יעו"ש. והביאו הזכ"ל אות ב' וכן כתב השע"ת שם. שד"ח שם אות ה' ועיין באות שאח"ז:
סעיף קטן יח
יח) שם צריך לברך מספק וכו' ומכל מקום לא מצי להוציא אחרים שודאי לא ברכו דמאי דק"ל ספיקא דאורייתא לחומרא אינו אלא מדבריהם ולא אתי מדבריהם ומפיק דאורייתא ליקוטי פר"ח. וכן כתב הלק"ט ח"ב סימן רע"ז מי שהוא ספק אם אכל שיעורא דאורייתא אינו מוציא למי שאכל כשיעור ולא מבעיא למאי דק"ל דספקא דאורייתא לחומרא הוי דרבנן כמ"ש הרמב"ם בכמה דוכתי דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא אלא אפילו אי הויא דאורייתא אין ספק מוציא מידי ודאי כדאיתא בפ"ק דפסחים עכ"ד. ומה שיש להקשות על זה מסימן קצז ס"ד דמבואר שם דאפילו בודאי לא אכל כ"א כזית מוציא למי שאכל כדי שביעה יעו"ש עיין מה שתירץ הברכ"י אות א' והער"ה אות ג' והזכ"ל אות ב' וסיים שם הזכ"ל ודאי פשיטא דלמעשה לכתחלה ודאי בין בנדון הלק"ט ובין בנדון הפר"ח ובין בנדון הפרמ"ג במי שאכל כזית אם מוציא לאכול כדי שביעה וספק לו אם בירך דבכולהו הני עובדי לכתחלה ודאי הטוב והנכון שיברך כל אחד לעצמו אלא דאם כבר ברכו וכוונו לפוטרם פשיטא דיצאו י"ח יעו"ש:
סעיף קטן יט
יט) מי שנסתפק לו אם בירך בהמ"ז דמברך מספק יכול להוציא לאחר שהוא מסופק ג"כ. שו"ת ר"ע איגר סימן ו' וכ"פ בספר בנין שלמה סימן י"ג והב"ד השד"ח שם אות ד':
סעיף קטן כ
כ) מי שאכל ואינו יודע אם אכל שיעור שחייב בבהמ"ז מדאורייתא ומסופק ג"כ שמא כבר בירך אין צריך לחזור ולברך. שו"ת כתב סופר סימן כ"ח. וכן כתב בנין שלמה שם. שד"ח שם אות ט':
סעיף קטן כא
כא) מי שרגיל תמיד להסמיך בהמ"ז לאכילה ואיני עוסק לעולם בשום דבר קודם שיברך ונסתפק לו אם בירך נראה מדברי הלק"ט ח"ב סימן רע"ח דאפילו אכל ודאי כדי שביעה אין צריך לחזור ולברך מיהו הבי"מ אות ח' כתב דאין זה מבורר כ"כ וכיון דספיקא דאורייתא היא יש להחמיר בכל גוונא ולכן יטיל ידיו ויאכל כזית פת ויברך בהמ"ז עכ"ד:
סעיף קטן כב
כב) שם. מפני שהיא מן התורה. כתב הלבוש מה"ת אינו חייב אלא כשאכל כדי שביעה והוא בכביצה כדכתיב ואכלת ושבעת וכו' וכ"כ בספר החנוך בפרשת עקב והב"ד א"ר אות ט' וכתב שכ"כ רי"ו דף קמ"ה ור' יונה וגדולה מזו כתב המרדכי ושה"ל בשם ספר יראים שאף כזית מדאורייתא וכן בחי' רשב"א דף מ"ג כתב לסברא זו וכן דעתו נוטה בדף י"ז יעו"ש. וכן כתב הראב"ד על הרמב"ם סוף פ"ה מה"ב דק"ל אכילה כזית וכביצה דאורייתא יעו"ש. וכן הוכיח הרמב"ן במלחמות דכזית וכביצה מן התורה וכן ס"ל להרי"פ יעו"ש. וכתב שם הא"ר לענין הלכה נראה עיקר כדברי הלבוש וכן כתב הער"ה אות ו' דאם אכל כביצה ונסתפק אם בירך צריך לחזור ולברך כיון דרוב הפוסקים ס"ל כביצה מה"ת אבל כזית רוב הפוסקים ס"ל דהוי דרבנן יעו"ש. אמנם דעת רש"י בברכות כ' ע"ב מן התורה אינו חייב בבהמ"ז אלא בשביעה גמורה אבל כזית וכביצה אינו אלא מדרבנן יעו"ש. וכן הוכיחו התוספת שם בדף מ"ט ע"ב ד"ה רמ"א יעו"ש. וכן כתב הרא"ש שם בפ"ג שאכלו. וכ"פ הרמב"ם סוף פ"ה מה"ב. וכן כתב הרד"א בה"ב ש"א יעו"ש. מ"א ס"ק י"א עט"ז אות א'. מאמ"ר אות ז' וכתב שכ"ה דעת מרן ז"ל ודחה דברי הא"ר יעו"ש. בי"מ אות י"ג. ר"ז אות ב' דה"ח אות ב' חס"ל אות ב' בן א"ח פרשת חקת אות ט' קיצור שולחן ערוך סימן מ"ד אות י"א. וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה ורוב הפוסקים ס"ל דמן התורה אינו חייב בבהמ"ז כ"א בשבועה גמורה אם אירע שאכל כזית או כביצה או יותר ולא שבע ונסתפק אם בירך יש לו לחזור ולאכול עוד כזית פת לפחות כדי שיתחייב בברכה מחדש ולצאת מספק וגם צריך לברך המוציא על מה שאוכל משום דהו"ל נמלך ואם הסיח דעתו מידיו צריך ליטול ידיו גם כן אלא שאין לברך ענט"י כמ"ש לעיל סימן קס"ד אות ט"ז יעו"ש. ואם אין לו לאכול עוד אז ישמע הברכה מאחרים ויתכיין לצאת אם אפשר ואם לא אפשר יש להרהר הברכה בלבו מתחלה ועד סוף דבזה ליכא משום לא תשא כמ"ש לעיל סימן זק"ן אות יו"ד וסימן קע"ד אות מ"ט יעו"ש. וגם באכל כדי שביעה דיכול לברך מספק לכ"ע כבר כתבנו לעיל אות ט"ו אם אפשר לו צריך לאכול עוד כדי לצאת מספק יעו"ש:
סעיף קטן כג
כג) שם. מפני שהיא מן התורה. וכל שאחרים קובעים עליו אף אם הוא אינו שבע צריך לברך מן התורה. ער"ה אות ו'. ועיין לעיל סימן קס"ח ס"ו ובדברינו לשם אות מ"ה ואות מ"ו ודוק:
סעיף קטן כד
כד) אם אכל מפת שיעור ביצה דאית בהאי שיעורא התחלת שביעת מיעיו ואכל עמו שאר מאכלים וע"י אכילתו כביצה מפת עם שאר דברים בא עד קיצ"ו דשביעה גמורה חייב לברך ברכת המזון מה"ת ואם נסתפק באכילה זו אם בירך ברכת המזון חייב לברך. בי"מ אות ד' וכן הסכים השד"ח שם אות י"ד יעו"ש. אבל אם לא אכל מפת רק כזית ואכל עמו שאר דברים ושבע אינו חייב לברך על שביעה זו בהמ"ז אלא מדרבנן ודלא כהלק"ט ח"ב סימן רכ"ז ולכן אם נסתפק באכילה זו אם בירך בהמ"ז אינו מברך. בי"מ שם אות ה' בן א"ח שם אות יו"ד:
סעיף קטן כה
כה) אשה שאכלה כדי שביעה ונסתפקה אם בירכה כיון די"א דאין חייבין מן התורה כמ"ש לקמן סימן קפ"ו ס"א אינה חוזרת לברך מספק. וכן כתב הברכ"י סימן קפ"ו אות ד'. ובמחב"ר שם אות א' ודחה דברי שע"א סימן י"א יעו"ש. וכ"נ דעת ר"ע איגר בתשו' ססי' כ"ה יעוש"ב. וכן כתב הפרמ"ג סימן קפ"ו בא"א אות א' יעו"ש. וכן כתב קול אליהו חא"ח סימן ו' וארעא דרבנן אות נ' סימן תי"ו יעו"ש. זכ"ל אות ב' בי"מ אות ה'. בנין שלמה סימן י"ג קיצור ש"ע סימן מ"ד אות א' ומיהו עיין בשד"ח שם אות ג' שהביא פו' דס"ל דאשה חוזרת מספק יעו"ש. ונראה כיון דרוב הפוסקים ס"ל דאינה חוזרת הכי נקטינן משום דק"ל סב"ל ושב וא"ת עדיף אלא דמ"מ אם אפשר יש לאכיל עוד או תשמע הברכה מאחרים ותכוין לצאת כמ"ש לעיל אות כ"ב יעו"ש. וכן כתב הער"ה בסימן קפ"ו אות ב' פתה"ד שם אות ב' חס"ל בזה הסימן אות ב' בן א"ח שם:
סעיף קטן כו
כו) וכן מי שאכל כדי שביעה אלא שהיה צמא לשתות ולא שתה ונסתפק אם בירך אינו מברך מספק כיון דיש אומרים דאינו חייב בברכת המזון מן התורה כמו שכתוב לקמן סימן קצ"ז סעיף ד' בהגה יעו"ש. ואם אפשר יש לאכול עוד ולברך ולכוין לפטור גם כן מה שאכלו מקודם כמ"ש באות הקודם וכן כתב החס"ל שם בן א"ח שם:
סעיף קטן כז
כז) מי שאכל ושבע ובירך בהמ"ז ואח"כ התאווה לאכול עוד ואכל כזית מפת ושבע שביעה גמורה אינו חייב בברכת המזון מה"ת. בי"מ אות יו"ד. בן א"ח שם אות ט' יו"ד:
סעיף ה'
סעיף קטן כח
כח) [סעיף ה'] עד אימתי יכול לברך עד שיתעכל וכו' והכי איתא במס' ברכות דג"ן ע"ב כמה שיעור עיכול אמר ר' יוחנן כל זמן שאינו רעב. ור"ל אמר כ"ז שיצמא מחמת אכילתו. והקשם בגמרא והאמר רבי אמי אמר ר"ל שיעור עיכול כדי להלך ד' מילין ותירצו כאן באכילה מרובה כאן באכילה מועטת. ופרש"י ז"ל אכילה מרובה ד' מילין אבל התוספות פירשו בהיפך דבאכילה מועטת ד' מילין יעו"ש וכן כתב הרד"א והביאו ד"מ אות א'. וכן כתב הט"ז סק"ב אע"ג דלא ק"ל כר"ל לגבי רבי יוחנן ומשו"ה לא הביאו הפוסקים דברי ר"ל מ"מ באכילה מועטת יש לשער בד' מילין משום דלא אשכחן דרבי יוחנן פליג עליה בהא אלא באכילה מרובה יעו"ש. וכ"נ דעת הא"ר אות ו'. והנה"ש אות ה' יעו"ש. וכתב המחה"ש סק"ט דלדעת התוספות דבאכילה מועטת לריש לקיש ד' מילין אם כן באכילה מרובה עד שיצמא היא יותר זמן ארוך וכל שכן לר"י עד שירעב הוא יותר זמן ארוך ושיעורו ששה שעות דהוא סוף עיכול יעו"ש. וכן כתב חס"ל אות ג' דשיעור עיכול באכילה מרובה עד שש שעות יעו"ש. וכן כתב הלק"ט ח"א סימן קמ"ה דהרופאים אומרים ששיעור עיכול בינוני שש שעות וכן הכריח שם המני"ח דיכול לברך עד שש שעות יעו"ש. והביאו י"א בהגה"ט. וכן כתב מצ"ש בריש הס' בכוונת הברכות בשם עדי זהב דיכול לברך ברכת המזון עד שיתעכל המזון שבמיעיו דהיינו שש שעות יעו"ש. והביאו הזכ"ל אות ב'. אמנם המ"א סק"ט כתב דכל הפוסקים לא חילקו בין רב למעט דס"ל דזה אתמר אליבא דר"ל אבל אנן ק"ל כר"י יעו"ש. ור"ל דבכל ענין השיעור עד שירעב וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה ואין אנו בקיאין לשער עד שירעב ובפרט אם לא אכל כדי שביעה ועודנו תאב דאין אנו בקיאין לשער כמ"ש המ"א שם הנראה לענין דינא אם אכל כדי שביעה ולא שהה יותר משיעור ד' מילין דהיינו שעה וחומש שעה שהם ע"ב מינוטין לכ"ע יכול לברך בהמ"ז אבל אם שהה יותר מזה דאיכא פלוגתא יש לאכול עוד כזית פת סמוך לבהמ"ז ואח"כ יברך בהמ"ז להוציא נפשיה מפלוגתא ואם לא אכל כדי שביעה אפי' לא שהה שיעור ד' מילין יש לאכול עוד סמוך לבהמ"ז כמ"ש המ"א שם. ומיהו אם לא שהה יותר משעה נראה דאפילו לא אכל כדי שביעה א"צ לאכול עוד. ואם אין לו לאכול עוד ואכל כדי שביעה ושהה יותר מד' מילין אז כיון שהוא חייב בבהמ"ז מה"ת י"ל בזה דיכול לסמוך על עצמו ולשער כל זמן שאינו רעב ולברך. כס' מרן ז"ל ודעמיה. אבל אם לא אכל כדי שביעה ושהה יותר משעה ואין לו עוד לאכול סמוך לבהמ"ז אם עדיין לא שהה שיעור ד' מילין יש לסמוך אט"ז ודעמיה כיון דרבים נינהו דס"ל דיכול לברך וגם כי יש אומרים כזית וכביצה חייב בבהמ"ז מה"ת כמ"ש לעיל אות כ"ב יעו"ש. אבל אם שהה יותר אין לו לברך עוד אלא ישמע מאחרים אם אפשר או יברך בלבו כמ"ש לעיל אות כ"ב יעו"ש:
סעיף קטן כט
כט) וכתב שם במצ"ש בשם הנז' דדוקא בהמ"ז הוא שזמנה שש שעות. אבל ברכת אשר יצר או אוכל תפוח אחד או השותה מים שא"צ כ"כ זמן להתעכל משעה אחד הוי הפסק ועבר זמנה. ותו לא מברך עכ"ל. והביאו הזכ"ל שם. ומשמע מדבריו דוקא באכילה מועטת אינו יכול לברך אבל באכילה מרובה ומרגיש בעצמו שעדיין הוא שבע מפירות ורוה ממים יכול לברך. ובענין אשר יצר כבר כתבנו לעיל סימן ז' אות ז' דעד חצי שעה יכול לברך יעו"ש. ונראה דה"ה באכילת פירות מעט דאינו יכול לשער אם רעב מהם עד חצי שעה יכול לברך ואם שהה יותר יש לאכול עוד ולפטור מה שאכל כבר. ואם א"א ישמע ברכה מאחרים או יברך בלבו כמ"ש לעיל אות כ"ב יעו"ש:
סעיף קטן ל
ל) וכתב שם המ"א דמי ששהה אחר אכילתו והסיח דעתו כשיבא לאכול קודם בהמ"ז יברך המוציא תחלה יעו"ש. מיהו כבר כתבנו לעיל סימן קע"ט אות ז' דיש פלוגתא בזה וסב"ל יעו"ש. ואם הסיח ידי מנטילה יש לחזור וליטול ולא יברך כמ"ש לעיל סי' קס"ד אות ט"ז יעו"ש:
סעיף קטן לא
לא) בסעודות גדולות שלפעמים יושבים ד' או ה' שעות קודם שמברכין אינו נכון לדעת רש"י ולכן יש לברך מיד. וי"ל כיון שעוסקין בשתיה ופרפראות כלא נתעכל דמי. מ"א שם. בי"מ אות יו"ד. דה"ח אות ג'. ומ"מ לכתחלה יש ליזהר שלא לשתות כ"כ או לאכול כזית פת סמוך לברכת המזון:
סעיף קטן לב
לב) מי שרוצה לפטור שני אכילות או שתיות בברכה אחת ושהה בנתיים כדי שיתעכל צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה. מ"א שם. ועפ"ז כתב בשו"ת חקי חיים סי' א' דשפיר נכון מנהג עיה"ק ירושת"ו מימי עולם שבחבורות הנעורות בלילות ובכל שתי שעות מביאים להם משקה הקאוי שמברכין על כל פעם ופעם משום דשיעור עיכול היינו אם צמא ותאב עוד לאותו משקה וכו' מלבד טעמים אחרים דהסח הדעת והפסק יעו"ש. וכ"כ בשו"ת שער שלמה סי' צ"ט דנקטינן כמ"א יעו"ש. מיהו בס' אה"ע חולק על מ"א וכתב דא"צ לברך ברכה ראשונה יעו"ש. והביאו מחה"ש. וכ"פ הגו"ר כלל ג' סי' כ'. וכ"כ הער"ה אות ה'. זכ"ל אות ב'. דה"ח אות ד'. ולפ"ז כתב הזכ"ל ח"ג אות כ' מי שיושב ללמוד ושותה מן הקאוי המוצג לפניו על האש כמה פעמים ושוהה בין שתייה לשתייה כמו שעה או יותר דא"צ לחזור ולברך ברכה ראשונה וכתב דכ"ז שכיון מתחלה לפטור הכל וגם לא שינה מקומו ולא הסיח דעתו יעו"ש. ועיין לעיל סי' קס"ט אות ח"י מ"ש בזה לענין דינא ודוק:
סעיף קטן לג
לג) שם. עד שיתעכל המזון וכו' ספק נתעכל לא הוי כספק בירך דמברך מספק. כ"כ הרב ראשון לציון בס"פ א"ד מל' הרמב"ם ספ"ב דברכות יעו"ש. אבל הער"ה אות ד' כתב עליו דאינו מוכרח וכתב שכ"כ הרדב"ז בל' הרמב"ם סי' ק"ה דספק נתעכל המזון חוזר ומברך במקומו יעו"ש. ועיין לעיל אות כ"ח:
סעיף קטן לד
לד) שם. עד שיתעכל המזון וכו' מי שאכל אי שתה והקיאו כתב בתשו' קול אליהו ז"ל חא"ח סי' ט' דכיון דלענין איסור בתר הנאת גרונו אזלינן ה"ה לענין ברכה חייב לברך והגם דק"ל דכל שנתעכל המזון שבמיעיו לא יברך וה"נ אין לך עיכול גדול מזה לא יבצר אם לא נשאר תמצית מן המאכל במיעיו. אמנם מי שאכל כזית ממש והקיא שיעור כזית ממש בהא ודאי לא יברך אחריו שהרי נתעכל יעו"ש. אמנם הפתה"ד אות ג' הרבה להשיב עליו מדברי הפו' ז"ל וגם הביא דברי הברכ"י דלקמן סי' ר"ח אות א' וסי' ר"י אות ג' והעלה לענין מעשה בהקיא מה שאכל ונסתפק לו אם נשאר במעיו כזית או כביצה או לא נשאר כלום דאין לברך ברכה אחרונה יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' חקת אות י"ג. ואם אפשר יש לאכול עוד כדי לברך. ואם לא אפשר ישמע ברכה מאחרים או יברך בלבו כמ"ש לעיל אות כ"ב יעו"ש:
סעיף קטן לה
לה) שם. כנתעכל לגמרי דיינינן ליה ואינו מברך עליו אח"כ. ר' יונה פ' א"ד. ר"ז אות ג' דה"ח אות ג':
סעיף קטן לו
לו) שם. ולא צמא וכו' היכא דשתה ושכח מלברך ברכה אחרונה אם הוא עד שיקום וילך או כל היום. עיין בס' פדה את אברהם מע' ב' אות ו'. שכתב דתלוי עד שיצמא לאותו משקה ומרוב פשיטותו לא דברו בזה הפו' יעו"ש. והביאו א"ח אות ו':
סעיף קטן לז
לז) שם. לאותם פירות. משמע מלשון זה של הרא"ש אעפ"י שיש לו תאוה לשאר פירות מ"מ כיון שלמין זה אין לו תאוה לא חשבינן ליה כנתעכל. ט"ז סק"ב. אבל הב"ח כתב דדוקא שאינו תאב לשום אכילת פירות לא חשבינן ליה כנתעכל יעו"ש. והביאו מ"א סק"י. וע"כ כיון דיש פלוגתא יש לאכול עוד אם אפשר ולברך ואם לא אפשר ישמע ברכה מאחרים או יברך בלבו:
סעיף ו'
סעיף קטן לח
לח) [סעיף ו'] שיעור אכילה וכו' בכזית. כזית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינינו. ברכות ט"ל ע"א. א"ר אות ח'. וכזית הוא שיעור חצי ביצה כמ"ש לקמן סי' תפ"ו. ואי הוה ביה כזית ונצטמק ולית ביה כזית אין לברך אחריו בהמ"ז. והיכא דהוה ביה כזית ונצטמק וחזר יתפח מברכינן עליו. והיכא דלא היה ביה כזית ונשרה במים ותפח ויש בו כזית יש להסתפק בזה משום דלגבי טומאה הוא מדרבנן כמ"ש במס' מנחות דף ד"ן ובהרמב"ם מה' אבית הטומאות פ"ד דין י"ג. וע"כ אין לאכול מזה כ"א פחות מכזית או יותר על כזית באופן שאם לא היה שרוי במים היה בו כזית כדי שיוכל לברך. ועיין לעיל סי' קס"ח אות מ"ו ודוק:
סעיף קטן לט
טל) שם. בכזית. כתב הרב פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז דבהמ"ז אכילה במעיו בעינן מלבד מה שנשאר בין החניכים דכתיב ושבעת ובעינן שישבעו מעיו יעו"ש. והסנים עמו חת"ס סי' קכ"ז ובנו כתב סופר סי' קי"ז יעו"ש:
סעיף קטן מ
מ) שם. בכזית. מאי דק"ל דהאוכל כזית פת מברך בהמ"ז ל"ד בקובע סעודתו עליו אלא אפילו אם אינו קובע עליו מברך בהמ"ז ודלא כמ"ש בשו"ת עמק הלכה סימן ע"ג דלא אמרו דמברך בהמ"ז באוכל כזית אלא כשקובע סעודתו עליו והוא שבע מדברים אחרים או בזקן וחולה שדי להם בכזית אבל בלא"ה מברך מעין ג' דליתא להא אלא בכזית לבד מברך בהמ"ז. עמודי אש סי' ב' אות ח"י יעו"ש. שד"ח שם אות ח' א"ח אות ז':
סעיף קטן מא
מא) שם. בכזית. מי שאכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית אחר בתוך אכילת פרס ולא היה בדעתו כשבירך על ראשון אפשר דכיון שיש שיעור אכילה במעיו יברך באחרונה. הלק"ט ח"ב סי' קמ"ז. והביאו הבי"מ אות ט"ו וכתב שהיא פשוט יעו"ש. ושיעור כדי אכילת פרס היינו מהתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה שנייה כולם יהיו בתוך שיעור כדי אכילת פרס כמ"ש לקמן סי' תרי"ב ס"ג. ושיעור פרס היינו ג' ביצים כמ"ש שם ס"ד וכן סתם לקמן סי' שס"ח ס"ג וסימן ת"ט ס"ז יעו"ש ועיין בדברינו לעיל סי' י"ג אות ז' ודוק. ויתבאר עוד מזה לקמן סימן ר"י בס"ד:
עמוד הקודםעמוד הבא