התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן שפג
הרב יעקב חיים סופר
סימן שפג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] עכו"ם הדר עם בני ישראלים. בחצר א' ר"ז או' א':
סעיף קטן ב
ב) שם ואין העכו"ם בביתו ולא שום אחד מבני ביתו. ר"ז שם. ור"ל שהלך הוא וכל בני ביתו קודם שבת דאם נשאר א' אותו האחד אוסר:
סעיף קטן ג
ג) שם. אינו אוסר דדירה בלא בעלים אינה אוסרת כמ"ש לעיל סי' שע"א או' א':
סעיף קטן ד
ד) שם. הגה ועיין לעיל סי' שע"א. ר"ל דשם הביא הש"ע שני דיעות ולדיעה א' דוקא כשהלך לעיר אחרת רחוק יותר מיום א' שא"א לבא בשבת הוא דאינו אוסר ולדיעה ב' אפי' הלך לחצר אחרת אינו אוסר יעו"ש ולענין דינא עיין בדברינו לשם או' י"ב:
סעיף קטן ה
ה) ועתה שיש ספינה של אש כשם שלענין ברכת הגומל ולענין אבילות לא חשבינן דבא בחפזון במקום קרוב כן אתה תדין גם לענין זה דחשיב רחוק הגם דהוא רחוק ונתקרב. רו"ח, אמנם עיין במסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' ר"ד או' א' שכתב שיש חולקין בזה ואפי' רחוק כמה פרסאות אם יכול לבא ביום א' מקרי קרוב יעו"ש:
סעיף קטן ו
ו) שם, בא עכו"ם בשבת אוסר ולא שייך לומר כאן שבת הואיל והותרה הותרה ולא יתבטל העירוב כשיבא הגוי בשבת דהא ביה"ש עומד לאיסור כי אפשר שיבא. הרא"ש ומרדכי ותו' ואפי' הוא רחוק מ"מ יכול לילך ממקומו בחול ולבא בשבת, מ"א סק"א:
סעיף קטן ז
ז) שם. בא עכו"ם בשבת אוסר. ואם היה נראה בבירור בע"ש שלא יבא בשבת ואח"כ נמלך ובא בשבת אי אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. עיין לעיל סי' שע"א או' יו"ד שהבאנו פלוגתא בזה וכתבנו שיש להחמיר יעו"ש:
סעיף קטן ח
ח) שם. והעירוב בטל, עיין לעיל סי' שפ"ב או' מ"א:
סעיף קטן ט
ט) שם. ומיהו יכולין לשכור ממנו בשבת. דאין זה אלא משום היכר להתיר טלטול. ט"ז סק"א. ועיין לעיל סי' שפ"ב או ל"ב:
סעיף קטן י
י) שם. ואח"כ יבטל אחד לחבירו וכו' ולא אמרינן שיחזור העירוב לקדמותו אחר ששכרו להיות שניהם מותרין. טור, ואע"ג דאמרינן בהזורק (ק"א ע"ב) ספינות קשורות זו בזו וכו' חזרו להיתרן הראשון שאני הכא דמתחלה כשעשה העירוב אין סופו להתקיים כל השבת שעתיד כותי לבא אבל התם אין הספינות עומדות להפסק, ב"י. ט"ז סק"ב, מ"א סק"א:
סעיף קטן יא
יא) שם. ויהיה היחיד מותר. א"ל אותו שביטלו לו אבל המבטל אסור אם לא שיחזור מי שביטלו לו ויבטל לאותו שביטל כמ"ש סס"י שפ"א:
סעיף קטן יב
יב) שם. וכ"ש אם מת העכו"ם וכו' כלומר דהתם עבדינן תרתי דשוכרין מהעכו"ם ואח"כ מבטלין והכא לא עבדינן אלא חדא. עו"ש. תו"ש ד' מאמ"ר או' ד' ור"ל דהכא מיירי כגון שלא היה הגוי בע"ש ועירבו ואח"כ בא הגוי בשבת ומת דסגי בביטול לבד וה"ה כשהיה הגוי כע"ש ולא עירבו ומת בשבת דסגי בביטול:
סעיף קטן יג
יג) שם. וכ"ש אם מת העכו"ם וכו' ואם שכרו מעכו"ם קודם שבת ועירבו ומת העכו"ם בשבת כתב הט"ז סק"ב דנאסרו עד שישכרו מן היורש ואז חוזר העירוב לקדמותו וא"צ ביטול יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ג' אמנם התו"ש או' ה' ומאמ"ר או' ה' והחמ"מ הקשו על דברי הט"ז הנז' וכתבו דא"צ לשכור מן היורש דשבת כיון שהותרה הותרה יעו"ש. וכן המש"ז הניח דברי הט"ו בצ"ע. וכ"ז כשלא היה גוסס ביה"ש דאל"כ אמרינן רוב גוססין למיתה ולא היה העירוב ראוי להתקיים כל השבת כמ"ש המ"א ססי' שע"א. תמ"מ. וכ"כ המש"ז:
עמוד הקודםעמוד הבא