התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תקע
הרב יעקב חיים סופר
סימן תקע
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] יחיד שקבל עליו תענית וכו' דאלו אם גזרו תענית על הצבור והתחילו להתענות ואירע בהם מאלו הימים חל גזירתם בדיעבד וכדלעיל סי' תי"ח סעי' ב' ולקמן סי' תקע"ב סעי' ב' יעו"ש:
סעיף קטן ב
ב) שם. אם קבלו בלשון קבלת תענית וכו' שאמר הריני בתענית כך וכך ימים. לבוש. שו"ג או' א' וה"ה כשאמר הרי עלי להתענות או הריני נודר להתענות ומ"ש אח"כ הרי עלי הוא לשון נדר פי' מ"א שאמר הרי עלי אכילת יום פליני קונם. א"ר או' א' אמנם מסתמיות שאר דברי הפוסקים משמע דדוקא שאמר הריני בתענות כך וכך ימים הוי לשון קבלה אבל אם אמר הרי עלי להתענות וכו' הוי ג"כ לשון נדר וצריך התרה כמ"ש לקמן או' ח' יעו"ש:
סעיף קטן ג
ג) שם. אם קבלו בלשון קבלת תענית וכו' וצ"ל שקבלו במנחה. מ"א סק"א. ור"ל דאם לא קבלו במנחה סמוך ליום התענית בלא"ה י"א דא"צ להתענות כלל כמ"ש סי' תקס"ג ובמ"א שם. ועיין בדברינו לסי' תקס"ב או' ן':
סעיף קטן ד
ד) שם. א"צ התרה. שככר מושבע ועומד הוא מהר סיני שלא להתענות ואפי' חנוכה ופורים ור"ח מושבע ועומד הוא לשמוע דברי חכמים (מעל פי' התורה אשר יורוך וכו') ואין כח בדבריו בעלמא לבטל גזירתם וכ"ש אם קבל עליו להתענות בהם שאמר אתענה באלו הימים עצמם ולא כללן עם שאר הימים שא"צ להתענות בהם. לבוש. ועיין סעי' ב':
סעיף קטן ה
ה) שם. א"צ התרה. ואם צריך להשלים במקומם יום אחר עיין לעיל סי' תי"ח או' י"ב:
סעיף קטן ו
ו) שם. א"צ התרה. ואם שגג והתענה צריך למיתב תענית לתעניתו. א"ר או' ב' ועיין לעיל סי' תקס"ח סעי' ה':
סעיף קטן ז
ז) שם. ואם קבלו בלשון הרי עלי שהוא לשון נדר וכו' דנדר חל אפי' על דבר מצוה כמ"ש ביו"ד רסי' רט"ו. דנדר אוסר החפץ עליו ואין שום ציווי על החפץ אבל בשבועה דאסר נפשיה על חפצא והוא כבר מצווה מהר סיני שלא לעשות כך אין השבועה חלה על דבר מצוה. ט"ז סק"א. ועיין סעי' ג':
סעיף קטן ח
ח) שם. ואם קבנו בלשון הרי עלי שהוא לשון נדר וכו' פי' שאמר הרי עלי אכילת יום פלוני קונם כמ"ש ביו"ד סי' רט"ו סעי' ג' אבל אם אמר הריני נודר להתענות יום א' לא מקרי נדר ולכן נהגו שמי שאומר הריני נודר להתענות ב' וה' כל ימות השנה א"צ להתענות בר"ח וא"צ התרה. מ"א סק"ב. והב"ד י"א בהגה"ט. וכ"ה דעת הא"ר או' א' כמ"ש לעיל או' ב' אמנם מסתמיות דברי הש"ע משמע דכל שאמר הרי עלי להתענות כך וכך ימים הוי ג"כ לשון נדר וכ"מ מסתמיות דברי הטור וב"י לעיל סי' תי"ח יעו"ש וכ"כ הלבוש בהדיא דלשון נדר שאמר הרי עלי להתענות כך וכך ימים יעו"ש. וכ"כ הלבוש לעיל בסי' תי"ח דהרי עלי הוא לשון נדר וחל על דבר מצוה יעו"ש. וע"כ יש להחמיר. ומ"ש המ"א ולכן נהגו שמי וכו' י"ל נהגו שאני דהו"ל כאלו התנו. ועיין לעיל סי' תקס"ח סוף או' ק"ו:
סעיף קטן ט
ט) שם. צריך התרת חכם. ואם לא התירו צריך להתענות לכ"ע. ונראה דצריך למיתב תענית לתעניתו כמ"ש סי' תקס"ח סעי' ה' מ"א סק"ג. א"ר או' ד' י"א בהגה"ט. א"א או' ג' מ"ב או ה' ומיהו מ"ש המ"א דאם לא התירו צריך להתענות לכ"ע היינו דוקא לענין שבתות ויו"ט וכו' אבל לחנוכה ופורים להרמב"ם א"צ התרה כמ"ש אח"כ:
סעיף קטן י
י) שם. צריך התרת חכם. וכשמתיר לו הותרו גם אותם הימים שמותר להתענות בהם דנדר שהותר מקצתו הותר כולו כמ"ש ביו"ד סי' רט"ו סעי' ב' ובש"כ שם. וכ"כ הלבוש בסי' זה ובסי' תי"ח:
סעיף קטן יא
יא) שם. צריך התרת חכם. ואין מתירין הנדר עד שיחול כמ"ש ביו"ד סי' רכ"ח סעי' י"ז יעו"ש:
סעיף קטן יב
יב) שם. ולהרמב"ם וכו' פי' דגם סברא ראשונה ס"ל דאם לא התיר צריך להתענות ולא כתב כל זה אלא משים סופה בחנוכה ופורים דפליג הרמב"ם דא"צ התרה. א"ר או' ד' והוא פשוט:
סעיף קטן יג
יג) שם. חייב לצום בהם וכו' בין שבת ויו"ט שהם מדאו' ור"ח וערב יוה"כ נמי הואיל ואסמכוה אקראי צריך להתענות דליכא למיגזר שמא יזלזל בהם כיון שהם דאורייתא. לבוש. ועיין לעיל סי' רפ"ח או' ד' וסי' רמ"ב או' ו' ודוק:
סעיף קטן יד
יד) שם. מפני שהם מדבריהם וכו' עיין בש"כ יו"ד סי' רט"ו ס"ק י"א שכתב בשם תשו' מהר"מ דימי ניסן וכן שאר הימים שאין אומרים תחנון דינן כימים האסורים מדבריהם אלא שכתב דבנודר בלשון נדר אף להרמב"ם צריך התרה בהן דלא דמו לחנוכה ופורים וכו' אבל לשאר דברים כל דין ימים האסורים מדבריהם עליהם יעו"ש. ועיין מש"ז או' א':
סעיף קטן טו
טו) שם הגה. והמנהג כסברא הראשונה. וכ"כ הלבוש דאנו נוהגין להתיר נדרו אפי' בחנוכה ופורים. וכ"ה דעת הש"ע כמ"ש לעיל סי' י"ג או' ז' דכשמביא הש"ע סברא בסתם ואח"כ מחלוקת דדעתו לפסוק כסתם יעו"ש:
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה. אין חנוכה ופורים בכלל. שאין דרך לקרותם יו"ט. לבוש. מ"א סק"ד. וצריך התרה עכ"פ או יתענה. א"א או' ד'. ור"ח שוה לחנוכה ופורים בענין הזה אבל חו"ה מקרי יו"ט. מ"א סק"ה. א"ר או' ו' א"א או' ה' מ"ב או' ו'. ודין ט"ו באב משמע במהרי"ל דמקרי נמי יו"ט. א"ר שם. ועיין לקמן סי' תקע"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. ואם אמר שדעתו היה עליהם הולכים אחריו. ולא יתענה בהם. לבוש. מ"א שם. א"א שם. מ"ב או' ז':
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה. אבל ערב יוה"כ בכלל. שדרך לקוראו יו"ט לבוש. מ"א סק"ו. א"א או' ו' מ"ב או' ז':
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. והכי נהוג וכו' קאי אמש"ל דהמנהג כסברא הראשונה. מ"א סק"ז. והמאמ"ר או' ב' כתב דאדסמיך ליה קאי דערב יוה"כ הוי בכלל יו"ט יעו"ש:
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. סי' רט"ו סעי' ד' כצ"ל מאמ"ר שם ובגדי יש"ע. ועיין בש"כ שם ס"ק י"א מ"ש ליישב משם לכאן יעו"ש:
סעיף קטן כא
כא) מי שקבל עליו להתענות למחר ולמחר בבהכ"נ ראה שלא נפלו על פניהם ונתודע לו שהוא ל"ג לעומר שפיר דמי שילך אצל חכם ויתירנו בחרטה שאם היה יודע שלמחר ל"ג לא היה מקבל להתענות ויפרע יום אחר פני אהרן סי' כ"ו. עיקרי הד"ט סי' כ"ט או' ט' פ"ת. פת"ע או' ב':
סעיף ב'
סעיף קטן כב
כב) [סעיף ב'] דינו שוה לנידר וכו' ר"ל דאף דאמר בפי' אלו הימים מ"מ אם הוציאו בלשון נדר אל על דבר מצוה כמ"ש לע"ל או' ז' וצריך התרת חכם. והכא לא שייך לשון חרטה שכתב בסעי' א' דהא שכבר ידע שהיום שבת ואפ"ה נדר אלא צריך לפתוח לו חרטה בלשון אחר אלו שמת לבך ששבת ויו"ט וכו' אסור להתענות בהם היית נודר והוא אומר לא ומתירין לו. שו"ג או' ה':
סעיף ג'
סעיף קטן כג
כג) [סעיף ג'] מטעם איסור כולל. ומגו דחלו על שאר הימים חלים נמי על אלו הימים וצריך התרת חכם. לבוש, ויפתח בחרטה כבסעי' א':
סעיף קטן כד
כד) שם. כיון שאינם אלא מדרבנן. ולהרמב"ם לא חלה השבועה כבסעי' א' מ"א סק"ח. א"א או' ח':
סעיף קטן כה
כה) שם. ונראה לי דה"ה לר"ח וכו' פי' שמה שאסור להתענות בהם הוא דרבנן והשבועה חלה ואפי' הרמב"ם מודה בזה כיון שעכ"פ הם עצמם של תורה א"צ חיזוק כמ"ש סעי' א' מ"א סק"ט:
עמוד הקודםעמוד הבא