התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן רעד
הרב יעקב חיים סופר
סימן רעד
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] בוצע שתי ככרות וכו' דכתיב לקטו לחם משנה. שבת דף קי"ז ע"ב. טור. וסידור הלחם על השלחן וכמה ככרות צריך להניח וסדר הבציעה על פי דברי האר"י ז"ל כבר כתבנו לעיל סי' רס"ב או' ב' קחנו משם ומינה לא תזוז:
סעיף קטן ב
ב) שם. יבצע התחתונה. כתב הב"ח ואני תמה היאך יהיו עוברין על דין התלמוד דאין מעבירין על המצות לכן נראה עיקר כדעת הגדולים שלעולם מברכין על העליון דאין עוברין על דין התלמוד מפני שהוא כן ע"פ הקבלה יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל דגם ע"פ הקבלה של רבנו האר"י ז"ל צריך לבצוע העליון ולא יש חילוק בין סעודת היום לסעודת הלילה ואנו אין לנו אלא קבלת האר"י ז"ל שקבל מאליהו הנביא ז"ל. וע"כ גם מי שאין לו י"ב ככרות ולא ארבעה כ"א שנים צריך לבצוע מן העליון. ועיין לעיל סי' רס"ב או' ד' ודוק:
סעיף קטן ג
ג) שם. ובוצע שתי ככרות וכו' כתב הרד"א דגם הנשים חייבות לבצוע על שתי ככרות. וכ"כ הר"ן והמרדכי בפ' כל כתבי בשם ר"ת. ב"י סי' רצ"א. כנה"ג. עו"ת או' א' א"ר או' ב':
סעיף קטן ד
ד) שם. ככרות שלימות. ולחם שנשרף ממנו קצת עד שאינו ראוי לאכילה אם מקרי שלם עיין בדברינו לעיל סי' קס"ז או' ח' וכן לחם שניטל ממנו שיעור חלה אם נקרא שלם עיין בדברינו לעיל סי' קס"ח או' יו"ד שיש פלוגתא בזה ונראה דאם אין לו אחר ודאי דיותר נכון להניחו ללחם משנה מלברך על ככר אחד. ואם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם יחברם בעץ שאינו מקצה או בשום דבר שלא יהה נראה ואז יהיה דינו כדין שלם כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן ה
ה) ואם. נחסר הככר קצת ע"י ניקור העכברים בהא ודאי אין יוצאין בה ללחם משנה שהכל יודעים שלא ניטלה לשם חלה וגם הוא מאוס ואפי' אם הסיר ממנו עוד קצת באופן שאין ניכר ניקור העכברים לא מהני הואיל ואתא מכח פסול. תו"ש או' ב':
סעיף קטן ו
ו) ואם. עושה חלתו מעיסה הנלושה בשומן יוצא בה ואף שהשומן הוא הרוב ונקרא פת הבאה בכיסנין כמ"ש סי' קס"ח מ"מ כיון דאם קבע סעודתו עליה מברך המוציא לחם מן הארץ א"כ הרי נקרא לחם. ומ"ש הט"ז (סי קס"ח סק"ז) דבעיסה כזו לא יצא ידי לחם משנה היינו אם רק הניחה ללחם משנה דכיון שאינו בוצע ממנה אינו יוצא בה דמסתמא לא מקרי לחם כיון שאין דרך לקבוע סעודה עליה אבל כשבוצע עליה ורוצה לאכול ממנה עם שאר דברים הבאים בתוך הסעודה שפיר מיקרי קבע עליה ויצא בה. תו"ש או' א' ונראה דהא דאין להניח פת הבאה בכסנין ללחם משנה אם אינו קובע עליה סעודה היינו באפשר באחר אבל אם לא אפשר באחר יותר טוב להניחו מלברך על ככר אחד דאם לא יועיל לא יזיק. וכן אם אין לו י"ב לחמים יוכל להשלים עליהם פת הבאה בכסנין היכא דלא אפשר בלחם גמור:
סעיף קטן ז
ז) איתא. במנחות (דף ע"ח) גבי לחמי תודה דקודם קרימת פנים בתנור אינו נקרא לחם ואם שחט עליה הזבח לא נתקדשו. וא"כ יש ללמוד מזה דה"ה נמי דאין יוצאין בלחם שלא נתקרמו פניה בתנור ידי חובת לחם משנה בשבת תו"ש או' ו' בי"מ או' ט':
סעיף קטן ח
ח) לחם. קטן בציר מכזית אם יוצאין בו ידי חובת לחם משנה. עיין בי"מ או' י"ב שכתב דשפיר מקרי לחם לענין לחם משנה בשבת יעו"ש. אבל הרב כף החיים סי' ל"ו או' מ"ד חלק עליו וכתב דלא יקח זה ללחם משנה ואפי"לי"ב לחמים. יעו"ש. וכן מסיק הפתה"ד או' ד':
סעיף קטן ט
ט) שני. לחם הדבוקים יחד שנאפו ונחתך מן האחת והשניה נשארה שלימה טוב להפריד החתיכה מהשלימה כדי שתהא נראית שלימה כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' ג' גבי ברכת המוציא וה"ה לענין לחם משנה. תו"ש או' ב':
סעיף קטן י
י) לחם. חתוך וכשאוחז הפרוסה עולה הככר עמו חשיב לחם שלם לענין לחם משנה. אבל אם הוא חתוך יותר באופן כשאוחז בפרוסה אין הככר עולה עמה לחם פרוס מקרי ואין יוצאין בו י"ח לחם משנה. מ"א סי' קס"ז סק"ה. והבאנו דבריו לעיל סי' קס"ז או' ט"ז יעו"ש:
סעיף קטן יא
יא) המדקדקים נוהגים לרשום בסכין קודם ברכה. מ"א סק"א והטעם משום דברס"י קס"ז מבואר שיחתוך מעט קודם המוציא ובשבת א"א משום לחם שלם לכן רושמין דכל מה דאפשר למעט בהפסקה בין ברכה לאכילת המוציא עדיף דע"י הרשימה א"צ להפסיק אחר הברכה באיזה מקום ועד כמה יבצע כי כבר רשם קודם הברכה. לב"ש ומחה"ש. אמנם הגאון צל"ח לחי' מס' ברכות דף ט"ל ע"ב כתב אין נכון לרשום בסכין המקום ששם יבצע יעו"ש. והביאו הבי"מ או' ח"י וכתב דדבריו נכונים ושב ואל תעשה עדיף:
סעיף קטן יב
יב) שם. שאוחז שתיהם בידו ובוצע. משמעות הלשון בפשיטות שגם בשעת בציעה יהיו שתי הככרות בידו ובצע חדא ולא כאותם הנוהגין שמברכין על שתיהן ואחר הברכה מניחין ככר האחד על השלחן ובוצעין על האחד לבדו דלאו שפיר עבדי. הרב תפארת אדם ז"ל בזכרונות שבסוף הספר מע' הב' או' ט' פתה"ד או' ב' מיהו הר"ז או' ב' כתב דרשאי להשמיט השניה מידו בשעת הבציעה ודי במה שאחז שתיהן בשעת ברכה. אבל מדברי האר"י ז"ל שהבאנו לעיל סי' רס"ב או' ב' משמע שגם בשעת בציעה יהיו השתים בידיו יעו"ש וכ"כ בן א"ח פ' וירא שגם כשיבצע כביצה של אשתו צריך שיהיו שתי הככרות בידיו יעו"ש:
סעיף קטן יג
יג) וכשאוכלין. כל בני הבית יחד חייבין לצאת בברכתו של בעה"ב כדי שיקיימו מצות לבצוע על לחם משנה. ואם אירע שלא הגיע לצאת ידי חובתו עם ברכת בעה"ב יברך לעצמו על לחם משנה. ואין להתחיל לבצוע הלחם עד שיסיים ברכת המוציא כדי שתהיה הברכה על שתי ככרות שלימות חס"ל או' א':
סעיף קטן יד
יד) ואפי'. אוכל הרבה פעמים צריך לבצוע על שתי ככרות שלמות מורים בהגהה סי' רצ"ח סעי' ד' ח"א כלל ז' או' ב' וכן כשמקדש ביום בשחרית קודם הסעודה הקבועה ואוכל פת כיסנין יש לקחת שתים שלמות. קיצור ש"ע סי' ע"ז או' י"ז. וי"א דבסעודת מנחה סגי בפת אחת אם אין לו. טור סי' רצ"א ומורים שם בהגה סעי' ד' א"ר או' א' ח"א שם. ומ"מ אם אין לו פת שלימה אינו מעכב ויכול לקדש אפי' על כזית פת. ח"א שם:
יד) ומי שאינו אוכל פת כותים ואין לו לחם משנה כ"א אחת פת כשר ואחת פת עכו"ם אפשר יניח שניה זכר למן. ופשיטא שאם אין לו פת ישראל כ"א פת עכו"ם בשבת שיאכל ממנו אפי' נזהר בו. מש"ז או' ב' ועיין לעיל סי' קס"ח סעי' ה' ובדברינו לשם או' ל"ו ודוק:
סעיף ב'
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ב'] מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה וכו' מפני שנראה כמחבב סעודת שבת שחפץ לאכול בה הרבה ולא מיחזי כרעבתונא כיון שאינו עושה כן בחול. טור ט"ז סק"ב. וזה יעשה אחר שחתך כזית לו וכביצה לאשתו כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ב' יעו"ש. ועיין לעיל סי' ק"ע או' ל"ז:
סעיף קטן טז
טז) שם. פרוסה גדולה וכו' וזהו לפי פרש"י ז"ל אבל הרשב"א פי' בצע על כל הככרות המונחים לפניו לאכול. וכן פירש רבינו האי. וכן ראוי לנהוג כשני הפירושים לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה וגם לבצוע שתי הככרות של לחם משנה לחתיכות שיאכלו כל המסובין מהם. ועכ"פ יהא נוהג כך בסעודת בקר דכבוד יום קודם לכבוד לילה. ב"ח מ"א סק"ב:
סעיף קטן יז
טוב) ואם יש קצת אונס יכול לדחות הסעודה עד למחר (ויעשה ג' סעודות ביום) ובלבד שיקדש היום וישתה רביעית יין או יאכל כזית פת הבא בכיסנין כדי לקיים מצות קידוש במקום סעודה כמ"ש סי' רע"ג סעי' ה' מ"א שם. א"ר או' ז' תו"ש או' ה' ר"ז או' ח' ועיין לקמן סי' רצ"א סעי' א' בהגה. אמנם בזוה"ק (פ' יתרו דף פ"ח) החמיר מאד בענין ג' סעודות של שבת שצריך לקיים אותם כל אחד בזמנה שכתב וז"ל ועל דא בעי ב"נ לאתענגא תלת זמנין אלין דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובזעיר אנפין ובחקלא דתפוחין וכו' ומאן דגרע סעודתא מנייהו אחזי פגימותא לעילא ועונשיה דההוא ב"נ סגי וכד' יעו"ש. וע"כ צריך להשתדל מאד בכל מה דאפשר לקיים כל אחת בזמנה:
סעיף ג'
סעיף קטן יח
חי) [סעיף ג'] אין המסובין רשאין לטעום וכו' ואעפ"י שנתן הבוצע לפני כל אחד ואחד חלקו כמ"ש לעיל סי' קס"ז סעי' ט"ו יעו"ש:
סעיף קטן יט
יט) שם. ואם יש לפני כל אחד לחם משנה וכו' ואעפ"י שכל אחר ככרו שיאכל ממנו הוא לפניו אין רשאין לטעום קודם הבוצע אלא א"כ יהיה לכל אחד לחם משנה שאם אין בפני כל אחד לחם משנה כולם צריכין לסמוך על הבוצע שיש לפניו לחם משנה ואינם רשאין לטעום קודם לו. לבוש סי' קס"ז סעי' ט"ו:
סעיף קטן כ
ך) שם. יכולין לטעום וכו' ואעפ"י שיוצאין בברכתו. כ"כ האחרונים:
סעיף ד'
סעיף קטן כא
כא) [סעיף ד'] סעודה זו ושל שחרית וכו' דבאותו פסוק ויאמר משה אכלוהו היום וכו' דילפינן מיניה לאכול ג' סעודות כתיב לחם דכתיב הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה. ב"י ולבוש:
סעיף קטן כב
כב) ואם מצות אכילת פת בשבת מדאורייתא או מדרבנן עיין בתשו' הרשב"א סי' תרי"ד שכתב דבשבת צריך לאכול פת מדאורייתא יעו"ש. וכ"כ הט"ז סי' תרע"ח סק"ב ומ"א סס"י רנ"א והמט"י סי' קס"ז יעו"ש. אבל הכלבו בסי' נ"ח כתב דאינם אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא יעו"ש. וכ"כ הרד"א דף ז' בשם ר"ת וא"ח דף ס"ג. וכ"כ א"ר סי' רצ"א או' א' וסס"י קס"ז בשם מהרי"ל ומי"ט יעו"ש. וכ"כ ר' ישעיה הא' כ"י ר"פ ע"פ והב"ד הער"ה או' ג' יעו"ש:
סעיף קטן כג
כג) אם נשבע שלא לאכול פת בשבת השבועה חלה עליו דאף להרשב"א בתשו' סי' תרי"ד דמחויב לאכול פת מן התורה בשבת מ"מ אין מפורש בתורה ועל מדרש חז"ל שבועה חלה עליו כמבואר ביו"ד סי' רל"ט סעי' ו' יעו"ש. מש"ז או' ב':
סעיף קטן כד
כד) שם. אי אפשר לעשותם בלא פת. ואם יוצא י"ח בפת הבאה בכיסנין עיין עיקרי הד"ט סי' י"ג או' ב' שכתב דבשות"א דינוקא סי' ס"ח הוכיח דיוצא י"ח בפת הבב"כ אף בסעודה ראשונה ושניה ואף אם יאכל ממנו פחות מאכילת פרס ויברך עליו במ"מ וברכה אחת מעין ג' אבל הרב יוסף אומץ סי' מ"ח כתב דאין אדם יוצא י"ח סעודה ראשונה ושניה אם לא קבע סעודתו עליו ויברך עליו במ"מ וברכה מעין ג' יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' קס"ח או' מ"ח יעו"ש:
סעיף קטן כה
כה) שם. א"א לעשותם בלא פת. וכיון שאכל יותר מעט מכביצה יצא י"ח וכמ"ש לקמן רס"י רצ"א יעו"ש:
עמוד הקודםעמוד הבא