התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן רלו
הרב יעקב חיים סופר
סימן רלו
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] בערב מברך שתים וכו' ירושלמי ר' יוסי בר בון בשם ריב"ל ע"ש שבע ביום הללתיך (כלומר שבשחר מברך ב' לפניה וא' לאחריה ובערב ב' לפניה וב' לאחריה הרי ז'. ב"י) ר"נ בשם רבי מנא אומר כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה. טור. ט"ז סק"א. והטעם שנתנו את היתירה בערבית עיין בדברינו לעיל רסי' נ"ח:
סעיף קטן ב
ב) שם בעדב מברך שתים וכו' הראשונה אשר בדברו מעריב ערבים וכו' וחותמה ומבדיל בין יום ובין לילה בא"י המעריב ערבים. וזוהי נוסח ספרד. ונוסח אשכנז ומבדיל בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו אל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד בא"י המעריב ערבים וכתב הר' יחיאל ז"ל ויותר נכון נוסח ספרד כי אין זה מעין חתימה סמוך לחתימה וליישב המנהג היה אומר הרא"ש ז"ל שאנו מתפללין ה' ימלוך לעולם ועד ויקויים הפסוק והיה לעת ערב יהיה אור ויאיר לנו והוי קצת מעין חתימה סמוך לחתימה טור. והביאו הט"ז סק"א ומ"א ריש הסימן וכן הב"ח כתב טעם ליישב המנהג יעו"ש ה' צבאות שמו הוא ג"כ מעין חתימה דכתיב (עמוס ד׳: י״ג) עושה שחר עיפה ה' צבאות שמו. א"ר אות ג' ועכשיו בני ספרד נוהגים לומר אחר מבדיל בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו בא"י המעריב ערבים משום שנזכר בשער הכוונות דף נ"ב ע"ב ונתן טעם בסוד יעו"ש:
סעיף קטן ג
ג) בברכה ראשונה אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח שערים בתבונה כצ"ל. ויאמר מעריב ערבים בחכמה ויפסיק ואח"כ יאמר פותח שערים בתבונה ויפסיק ואח"כ יאמר משנה עתים וכו' שער הכוו' דף נ"א ע"ד. והב"ד לעיל סימן מ"ח יעו"ש:
סעיף קטן ד
ד) ויש להפסיק בין ברקיע כרצונו ובין בורא יומם ולילה. עמק ברכה. מ"א ריש הסימן:
סעיף קטן ה
ה) כתב ב"ח מה שאנו חותמין בא"י מלך צור ישראל וגואלו כשאומרים מערבית אינו נכון אבל המ"א שם נתן טעם למנהג וע"כ כתב דאין לזוז מן המנהג יעו"ש:
סעיף קטן ו
ו) שנייה אהבת עולם ואינה פותחת בברוך דהוי סמוכה לחברתה שלישית והיא אחר ק"ש היא אמת ואמונה והיא ג"כ אינה פותחת בברוך דהוי סמוכה לחברתה דק"ש לא הוי הפסק וחותם בא"י גאל ישראל בלשון עבר ולא גואל שנתקנה על הגאולה שעברה טור ולבוש. ולענין עניית אמן בין הברכות הללו עיין לעיל סימן נ"ט סעיף ד' ובדברינו לשם אות כ"ו יעו"ש:
סעיף קטן ז
ז) יש מוסיפין קודם ברכת גאל ישראל ומעולם אתה גואל ואין חשש בין בחול בין בשבת. הרמ"ע מפאנו סימן ק"ב. שכנה"ג אות ב':
סעיף קטן ח
ח) ברכה רביעית השכיבנו. וחותם שומר את עמו ישראל לעד מפני שלילה צריכה שימור מן המזיקין ואע"ג דק"ל כרבי יוחנן דאמר שצריך לסמוך גם גאולה של ערבית לתפלת ערבית השכיבנו לא הוי הפסק דכיון דתקינו להו רבנן כגאולה אריכתא דמיא כמו בשחרית שתיקנו להפסיק בה' שפתי תפתח ואפ"ה לא חשיב הפסק כיון דתקינו לממריה. טור. והטעם כתב הר"י דהשכיבנו כגאולה אריכתא דמיא מפני שכשעבר השם לנגוף את מצרים היו מפחדים ומתפללים לשם ית' שיקיים דברו שלא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף וכנגד אותה תפלה תיקנו לומר השכיבנו הילכך מעין גאולה הוי. ב"י ולבוש. ואינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לאמת ואמונה. הרשב"א בתשו' סימן י"ד. כנה"ג בהגה"ט:
סעיף קטן ט
ט) ברכת השכיבנו היא בהיכל ק"ק דמלכות דבריאה ולכן אין בה עמידה כי כל ענייני המלכות הם מיושב כנז' בזוה"ק. שער הכוונות דף נ"ב ע"ג:
סעיף קטן י
י) הר"י החסיד ז"ל לא היה אומר בנוסח השכיבנו אויב כ"א דבר וחרב דאויב הוא בכלל חרב רש"ל בתשו' סימן ס"ד. והביאו כנה"ג בהגה"ט וכתב דמנהגינו לאומרו. ונ"ל הטעם משום דאויב יש לו כמה מיני נזיקין וע"כ נהגו לאומרו וכן עמא דבר:
סעיף ב'
סעיף קטן יא
יא) [סעיף ב'] אין לספר וכו' כבר כתבנו לעיל אות ח' הטעם משום דאנן ק"ל כר"י דאמר איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית יעו"ש. ובס' יערת דבש ח"א דס"ב כתב דסמיכות גאולה לתפלה היא סגולה שלא יהא ניזוק בשעה שהקב"ה כועס ואל זועם בהנץ החמה ובשקיעת החמה יעו"ש. והביאו הרו"ח סימן רל"ה אות ב:
סעיף קטן יב
יב) שם ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים וכו' לפי שבימים ראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותיקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפילת ערבית ונפטרין בקדיש ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון ומ"מ אין להפסיק בדברים אחרים. ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאומרם. טור. וכתב ב"י דגם הרשב"א כתב בשם התו' שרבי' שמואל לא היה אומרם כל עיקר יעו"ש וכ"כ הכנה"ג בהגב"י דמנהג הספרדים בקושטא ותירי"א שאין לאומרם לא בחול ולא בשבת יעו"ש. וכ"נ מדברי האר"י ז"ל שאין לאומרם:
סעיף קטן יג
יג) מי שבא לבהכ"נ אחר שהתחילו הצבור להתפלל והתפלל ביחידות מנחה וקרא ק"ש וברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד והצבור מתחילין להתפלל ערבית יוכל תכף להתפלל עמהה ופסוקים דברוך ה' לעולם אמן ויראו עינינו יאמר אח"כ דכיון דגדולים נהגו שלא לאומרם כלל יכול בזה לסמוך עליהם ולדלגם כדי להתפלל עם הצבור ולומר חותם אח"כ. ט"ז סק"ב. וכ"כ המ"א סק"ג. ונראה דהאומרם אח"כ לא יאמר הברכה של אחריהם בהזכרת השם כיון דלא נתקנו כ"א קודם התפלה וגם כי רבים מן הגדולים נהגו שלא לאומרם כנז' באות הקודם:
סעיף קטן יד
יד) יש נוהגין שלא לאומרם אפילו במקום שנוהגין לאומרם אך כשמתפללין בצבור נקטי סוגיא דעלמא שלא להיות מן המתמיהין. א"ח דמ"ג ע"ב. ומ"ש כשמתפללין בצבור נראה שהכונה כשהם יורדים לפני התיבה שאז מוכרחין לאומרם אבל כשהם מתפללים בבהכ"נ עם הצבור ואינם ש"ץ שמתפללין בינם לבין עצמם ומצו להשתמט שלא ירגישו בהם אין אומרים אותם וכן ראיתי למהר"ש בן הרשב"ץ שכתב שזה היה מנהג מהר"ם מרוטנבורק יעו"ש סימן רנ"ה וסימן שכ"ט. ברכ"י אות ד':
סעיף קטן טו
טו) שם אין להפסיק וכו' וע"כ נראה דאותם הפסוקים שרגילין לומר כהש"ץ אומר קדיש כגון ועתה יגדל נא וכו' וכיוצא בזה שאין לאומרם בקדיש תפלת ערבית לפי שאין לנו להפסיק אלא מה שקבעו חכמים. ב"ח בשם רש"ל. ועיין מ"ש בזה לעיל סימן נ"ו אות כ"ח יעו"ש:
סעיף קטן טז
טז) שם ומיהו מה שמכריז ש"ץ ר"ח וכו' כ"כ ב"י בשם תשו' הרשב"א סימן רצ"ג וכתוב עי"ש הטעם משום דתפלת ערבית רשות יעו"ש. ומיהו רש"ל כתב על דברי הרשב"א הנז' דלא נהירא חדא שהרי קבעוה חובה ועוד אפילו הוא רשות מ"מ כל היכא שעתה מתפלל אותה צריך ליזהר שלא להפסיק כמו בשאר תפילות כדאיתא להדיא בסמ"ג ולכן כתב שהשמש יקדים תפלתו שיוכל להגיע ליעלה ויבא קודם הקהל ויכריז בתפלתו עכ"ל. אבל הב"ח הסכים לדברי הרשב"א וכתב וכן נוהגין ואין לשנות יעו"ש וכ"פ הלבוש. ועיין באות שאח"ז:
סעיף קטן יז
טוב) שם כיון שהוא צורך תפלה. ומ"מ אפשר דוקא בר"ח שהוא דאורייתא או בותן טל ומטר שמחזירין אותו אם לא אמרו משא"כ בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו אם לא אמרו אפשר שאין מכריזין ומ"מ המנהג להכריז על הכל וכ"פ הרד"א. מ"א סק"א. וכתב המאמ"ר אות ב' דמנהגם שאין להכריז כ"א בר"ח או בותן טל ומטר ואפשר שהוא מטעם שכתב המ"א יעו"ש. ופה עה"ק ירושת"ו המנהג שאין להכריז על הכל ואפשר שחוששין לדברי הרש"ל שכתבנו באות הקודם ומ"מ בהגיע הש"ץ לתיבות יעלה ויבא או לעל הנסים יש להגביה קולו כדי להזכיר הצבור שלא ישכחו:
סעיף קטן יח
חי) שם כיון שהוא לצורך תפלה. ונראה דבין הפרקים דינן כמו בשחרית דדוקא בין גאולה לתפלה יש מקילין משום דתפלת ערבית רשות אבל בין ק"ש וברכותיה חובה לכ"ע. מ"א שם. וכ"כ א"ר סימן תכ"ב סוף אות א':
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד וכו' ובמ"ע כתב דצריך לישב וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל ורש"ל וכתב שי"ל הושיענו אלהי ישענו וכו' שלא יהא יותר מי"ח אזכרות. מ"א סק"ב. וכ"כ הט"ז סק"ג. א"ר אות ו' וסיים שם הא"ר ועכ"פ שלא לעמוד ופניו אל הקיר כמו בתפלת י"ח יעו"ש:
סעיף קטן כ
כ) מ"כ בשם מהרנ"ש שכשהתפלל עם הצבור וקרא אח"כ ק"ש וברכותיה אז אומר ברוך ה' וכו' מעומד. מ"א שם. א"ר שם. ועיין לקמן אות נ"ב:
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. כמו בתפלה. וגם אין להפסיק ולדבר בהם כמו בתפלה. לבוש. שכנה"ג אות ד' והגם שכתב הש"ע דאין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה אתא לאשמעינן דגם בין פסוק לפסוק לא יפסיק דאינם כמו פסוקים דעלמא אלא כמו פסוקים של תפלה. ודוקא בדיבור אסור להפסיק ביניהם אבל לענות קדיש וקדושה וברכו ואמן פשיטא דשרי דלא עדיף מק"ש וברכותיה:
סעיף ג'
סעיף קטן כב
כב) [סעיף ג'] יתפלל עמהם ואח"כ יקרא ק"ש וכו' כן הוכיח בב"י מדברי הפו' וכתב הטעם משום דמוטב שיתפלל עם הצבור ולא יסמוך גאולה לתפלה משיסמוך ויתפלל ביחיד כיון דתפלת ערבית רשות יעו"ש. אמנם לפי דברי המקו' צ"ל דוקא ק"ש קודם תפלה משום דהתחלת המשכת המוחין הם בק"ש והגמר בתפלת י"ח כדמוכח בשער הכוונות דף נ"ב ע"ג ובדרושי ק"ש יעו"ש. והגם דאין אנו מכוונים בספירות מ"מ צריך להתפלל עד סדר הכוונה והשי"ת ברחמיו הוא יסדר וע"ז אנו אומרים קודם כל תפלה ולימוד ויהי נועם וכו' שמבקשים מהשי"ת שהוא יסדר הלימוד והתפלה כפי בחינתם במקום עליון. וע"כ נראה לפי דברי המקו' דיותר טוב להתפלל ביחיד מלהתפלל קודם ק"ש:
סעיף קטן כג
כג) שם יתפלל עמהם וכו' ואעפ"י שהם מתפללים מבע"י מ"מ תפלת הצבור עדיפא ממסמך גאולה לתפלת ערבית. ואם בא לבהכ"נ בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנחה יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפללו ערבית ולהתפלל אח"כ ערבית בלילה דזה לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללין. מ"א סק"ג וכ"כ הט"ז סק"ד. ומיהו הא"ר אות ז' כתב שאם אפשר לו להתפלל מעריב בלילה עם הצבור ימתין במנחה. וכן כשאין שהות שיוכל להתחיל אחר מנחה תפלת מעריב עם הקהל ימתין במנחה עד שיתחילו הקהל תפלת מעריב דעכ"פ יש מעלה בזה שמתפלל כשמתפללין הצבור. ועוד דיש לחלק דוקא בשעה שהצבור מתפללין הוי כתפלה אחרת אבל כשמתפלל ממש עמהם הוי כמתפלל עם הצבור יעו"ש. אמנם כבר כתבנו באות הקודם דלדעת המקו' יותר טוב להתפלל אפילו ביחיד מלהתפלל קודם ק"ש יעו"ש:
סעיף ד'
סעיף קטן כד
כד) [סעיף ד'] אחר שומר עמו ישראל אומר אמן וכו' עיין לעיל סימן רט"ו סעיף א' ובדברינו לשם אות ז' ואות ח':
סעיף קטן כה
כה) שם ולא יענה אמן אחר ברכת המלך וכו' משום דסיום הברכות הוא בשומר את עמו ישראל דומיא דעונה אמן אחר בונה ירושלים אעפ"י שיש אחריה ברכת הטוב והמטיב. וכיון שענה אמן אחר שומר את עמו ישראל כבר הפסיק הענין ונמצאת ברכת המלך בכבודו שהיא ברכה בפני עצמה ואין כאן אלא ברכה אחת ואינו עונה אחריה אמן ב"י ועי"ש:
סעיף קטן כו
כו) שם המלך בכבודו. בס' עמק המלך קורא תגר על האומרים המולך בכבודו וכו' רק י"ל המלך וכו' אבל בנוסח הרמב"ם כתב המולך וכו' וכתבו הג"מ שאין לומר ימליך לשון בקשה שאין תפלה בחתימת הברכה אלא צ"ל פי' לשון שבח שהקב"ה ימלוך לעולם ועד. וכתב בעמך המלך שיקרא מלת תמיד למטה תמיד ימלוך וכו' מ"א סק"ד. א"ר אות ג' מאמ"ר אות ה' וכתב ודלא כפרישה יעו"ש. וגאלו מיד חזק ממנו. הנון מלאפום ודגושה. ואפשר שטוב יותר לומר עמנו בחולם לבאר היטב. א"א אות ד':
עמוד הקודםעמוד הבא