התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן שלב
הרב יעקב חיים סופר
סימן שלב
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אין מילדין וכו' דאיכא טרחא יתירה. רש"י ואין בה סכנה. לבוש. משמע הא איכא סכנה שרי. ולמ"ד יש בלידה איסורא דאו' שעוקר דבר מגידולו כמ"ש במש"ז או' א' אסור. א"א או' ב' וע"כ יש להחמיר ואין להתיר כ"א ע"י עכו"ם כמ"ש לקמן או' ג' יעו"ש:
סעיף קטן ב
ב) שם. אין מילדין וכו' בטור כתב אבל מסעדין אותה לאחוז בולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו וכו' אבל בב"י תמה עליו כיון דכתב הרא"ש דר"י נסתפק בהא דקתני מתני' אבל מסעדין איו"ט דוקא קאי או דלמא אפי' בשבת שרי וא"כ כיון דר"י מספקא ליה האיך כתבה הטור לענין שבת יעו"ש ועיין באחרונים מה שתירצו דברי הטור. ומ"מ דעת רש"י ז"ל שפי' במשנה אבל מסעדין ביו"ט משמע אבל בשבת יש לאסור. וכ"כ בהדי"א בפי' ר"ח וכ"נ דעת הש"ע שלא העתיק כאן דברי הטור אלא לקמן בסי' תקכ"ג לגבי יו"ט משמע דס"ל דבשבת יש להחמיר. וכ"ה דעת המ"א סק"א. וכ"כ א"ר או' א' דהמי"ט ואחרונים הסכימו דכל צרכי לידה דסי' תקכ"ג אין עושין בשבת ואפי' לסעדה אסור וכ"ה בראב"ן סי' שע"ה עכ"ל. וכ"כ הר"ז או' א' ח"א כלל נ"ט או' י"ג, וכ"ה דעת האחרונים:
סעיף קטן ג
ג) שם אין מילדין וכו' ואם היא מבכרת שיש חשש סכנה או אפי' אינה מבכרת שלפעמים ימצא שילידתה קשה ויש חשש סכנה יש להתיר ע"י עכו"ם משום דיש לחוש למ"ד יש בלידה איסור תורה כמ"ש לעיל או' א' אבל ע"י עכו"ם שרי כמ"ש לקמן סעי' ד':
סעיף ב'
סעיף קטן ד
ד) [סעיף ב'] אין מפרכין פי' אין מעבירין. טור לעיל סי' שכ"ח:
סעיף קטן ה
ה) שם. ואין סכין אותה בשמן. שאסור לטרוח בשביל בהמה, ר"ז או' ב':
סעיף קטן ו
ו) שם. והנ"מ בגמר מכה. פי' שנתרפית המכה. רש"י:
סעיף קטן ז
ז) שם. משום תענוג. אין לשפוך מים קרים על בהמתו על כל גופה כדי לקררה אעפ"י שאינו מדיח גופה וכריסה ע"י שפשוף. בית יהודה סי' ג':
סעיף ג'
סעיף קטן ח
ח) [סעיף ג'] אם אכלה כרשינין הרבה וכו' וע"י אכילה מרובה אחזה חולי שקורין מינייזונ"א וצריכה להשתלשל ולהוציא רעי. רש"י:
סעיף קטן ט
ט) שם. יכול להריצה בחצר כדי שתיגע ותתרפה, כצ"ל בה"א והוא לשון ריפוי שיהיו מיעיה רפויים בשילשול ומוציאה רעי. רש"י תו"ש או' ב':
סעיף קטן י
י) שם. יכול להריצה וכו' דלא גזרו משום שחיקת סמנין ברפואת בהמתו דאין אדם בהול כ"כ על רפואת בהמתו דליתי לידי שחיקת סמנים ב"ח. ט"ז סק"ב אבל רטיה אסור להשים על בהמה בשבת דאיכא ממרח כבסי' שכ"ח בט"ז ס"ק ח"י יעו"ש. מש"ז או' ב' ומשמע דלבהמה עושין כל רפואה אף ע"י סמנים היכא דלא שייך מירוח וצ"ע. מש"ז או' ג' ועיין לקמן או' י"ב וי"ג:
סעיף קטן יא
יא) אסור למשוח בהמה בשבת בדעגאח"ן או שפיגינא"ר לרפואה. תשו' דברי נחמיה חא"ח סי' כ"ב. פת"ע:
סעיף קטן יב
יב) שם. יכול להריצה וכו' אבל אסור לעשות בשביל בהמה שום מלאכה דאו' או דרבנן אפי' היא מתה אבל מותר לומר לעכו"ם לעשות לה רפואות כשהיא חולה. ח"א כלל נ"ט או' א' ועיין לקמן או' י"ד:
סעיף ד'
סעיף קטן יג
יג) [סעיף ד'] יכול להעמידה במים וכו' דלא גזרינן משום שחיקת סמנים ברפואת בהמה. אבל בעל התרומה ס"ל דהליכה בחצר דוקא התירו דלא ניכר כ"כ משום רפואה אבל העמדת בהמה במים מוכחא מילתא טפי משום רפואה ואסור וכן פסקו סמ"ג וסמ"ק ונראה דיש לכל אחד להחמיר בפלוגתא דרבוותא ובש"ע דפסק לקולא היינו להורות לאחרים. ב"ח:
סעיף קטן יד
יד) שם. שאם לא יקיזו לה דם תמות וכו' משמע שאם אינו מתירא שתמות אסור וצ"ע שהרי מותר לומר לעכו"ם לחלוב ובודאי משום זה לא תמות אלא שיש לה צער כדאיתא בסי' ש"ה וא"כ מ"ש הקזה שהרי יש בחלב ההוא איסור מה"ת וא"כ ה"נ אם הבהמה מצטערה וצריך להקזה מותר וצ"ל דבאמת אם חושש לחולי נמי מותר ולא ממעט אלא מה שלפעמים מקיזין לסוס כדי שתאכל בטוב אעפ"י שהיא בריאה דזה אסור. ח"א ונ"א כלל נ"ט או' א':
סעיף קטן טו
טו) שם. מותר לומר לומר לעכו"ם וכו' והטעם במרדכי משום דאם לא נתיר לו ע"י עכו"ם יעשה בעצמו. ט"ז סק"ג. מ"א סק"ג. א"ר או' ב' ועי"ש מ"ש על סיום דברי הט"ז ומה שתירץ פרמ"ג יעו"ש:
סעיף קטן טז
טז) שם. מותר לומר לעכו"ם וכו' עיין בשו"ת מהר"ם שיק תא"ח סי' קנ"ד באווזא אחת נסתכנה ע"י הלעטה בש"ק אי רשאי לצוות לעכו"ם לנתור כדי שיוכל למכרה לעכו"ם שאין העכו"ם קונים אם מתה קודם נחירה ויש הפסד ממון וכתב שם להקל לומר כל שינחור אינו מפסיד או לקרות לעכו"ם והוא בעצמו יבין מה לעשות אבל לצוות לעכו"ם לנחור אסור יעו"ש. וכ"כ בס' בית אפרים אמנם בס' דברי יוסף ח"ב על יו"ד סי' ס"ה ובסימני ספרו סי' תל"ט השיב על דבריהם והוכיח דשרי וכתב דבאווזות בנ"ד יש עוד לומר דהוה הפ"מ ועוד דגוי הנוחר אינו עושה רק ספק מלאכה יעו"ש. א"ח או' ג'.
עמוד הקודםעמוד הבא