התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תקמ
הרב יעקב חיים סופר
סימן תקמ
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] בנין אפי' כל שהוא אסור. היינו אפי' לצורך המועד ולא הותר משום זה אלא מלאכת הדיוט כמ"ש לקמן סעי' ו' וכ"כ ישי"ע או' א' מ"ב או' א':
סעיף קטן ב
ב) שם. ואם נפרץ גדר גנתו וכו' שבינו לחבירו. דליכא כ"כ פסידא אם יכנסו שם אנשים ומ"מ פסידא קצת איכא לפיכך בונה אותה מעשה הדיוט. לבוש:
סעיף קטן ג
ג) שם בהגה. שבינו לחבירו. דליכא למיחש שם לגנבי. מ"א סק"א. ור"ל שכל הדרים שם בחזקת כשרות. א"א או' א' ומשמע הא אם אינם בחזקת כשרות דאיכא למיחש לגנבי וכדומה בונה כדרכו. וכלל סי' זה הוא אם הוא לצורך המועד ואינו דבר האבד צריך שינוי והיינו מעשה הדיוט אבל אם הוא דבר האבד כגון שיש חשש גנבי א"צ שינוי ומותר אפי' מעשה אומן אבל לסתור ולבנות לא הותר רק בחשש סכנה. לב"ש. ועיין לקמן או' יו"ד:
סעיף קטן ד
ד) שם. בונהו מעשה הדיוט. ע"י עכו"ם. א"א שם. או ע"י פועל שאין לו מה יאכל. ונראה דה"ד אם אפשר ע"י עכו"ם וכו' אבל אם לא אפשר ויש צורך הרבה בדבר מותר לעשות בידו דהא בגמ' סתמא קתני:
סעיף קטן ה
ה) שם. ואינו טח בטיט. משמע דהטיחה בטיט הוי מעשה אומן ודוקא בכאן לפי שעושה אותה עם מלאכת הגדר משא"כ אם עושה הטיחה לחוד ולכן מותר לעשות סולם ולהטיח גגו בחו"ה אם הוא לצורך המועד אבל שלא לצורך המועד לא הותר אפי' מעשה הדיוט, ט"ז סק"א, א"ר או' א' י"א בהגה"ט. ה"ב או' א' מק"ק סי' מ"ח או' ג' וכתב המש"ז או' א' דמ"ש הט"ז דמותר להטיח גגו אין זה סדקים שבגגו דזה מבואר דינו בסעי' ג' ומ"ש דמותר לעשות סולם היינו מעשה הדיוט יעו"ש. ואם מייפהו כדרך האומנים בודאי מעשה אומן הוא ואסור אף לצורך המועד. מ"ב או' ג':
סעיף קטן ו
ו) שם. או גודר אותו וכו' משמע לכאורה דדוקא תיקון פרצה בעלמא הא לגדור כל הגינה מעשה הדיוט נמי אסור. א"א או' ד' מ"ב או' ד':
סעיף קטן ז
ז) שם. וכן אם עשה מעקה לגג בונה אותו מעשה הדיוט. היינו שמניח אבנים זו על זו וכו' או גודר בקנים וכו' כנז' ועיין בחי' הריטב"א שכתב דמתני' איירי בגג דלא רגילי להלוך בו שאינו חייב במעקה אלא שהוא בעצמו רוצה לעשות משום שמירה דאי משום מצות מעקה למה לא יעשה כדרכו יעו"ש אבל שאר הפו' סתמו בזה משמע דאין חילוק. ומ"מ נראה דאם נמצא שם ילדים קטנים שהולכים אצל המעקה ויש חשש שיסתרו אותו אם עושה אותו בדבר קל ויש חשש סכנה ח"ו מותר לעשותו בדבר חזק בענין שלא יוכלו הילדים לסתור:
סעיף קטן ח
ח) שם. אבל כותל חצר הסמוך לרה"ר וכו' דאיכא פסידא יתירה אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה. רש"י מו"ק ז' ע"א. ב"י. לבוש:
סעיף קטן ט
ט) שם. בונהו כדרכו. כיון שדבר האבד הוא דאיכא למיחש לגנבי. מ"א סק"ב, ודבר האבד א"צ שינוי וכדרכו ואמנם זה בהפ"מ ביותר גנבי וכדומה הא בהפסד מועט כותל גינה אע"ג דהוי דבר האבד בעי שינוי. א"א או' ז':
סעיף קטן י
י) שם. בונהו כדרכו. אבל אינו סותרו לכתחלה כדי לבנותו חזקה מן הראשון. טור. לבוש. ואפי' רעוע וגוהה דלא התירו לסתור ולבנות אלא א"כ גוהה לרה"ר מפני סכנת נפשות וה"ה אם היה מקום שהגנב בא על עסקי נפשית ואיכא למיחש לסכנת נפשות נראה לר"י דמותר אף לסתור ולבנות כותל חצר אם הוא רעועה וגוהה. מרדכי פ"ק דמו"ק או' תתמ"א. א"ר או' ב' ועיין עוד באו' שאח"ז:
סעיף קטן יא
יא) שם. סותרו מפני הסכנה. אבל בלא"ה אסור לסתרו ולבנותו אפי' איכא חשש גנבי. מרדכי. מ"א סק"ג. ואפשר שאם הוא רעוע כ"כ שיש חשש ברור וכ"ש היכא שיש חשש דבאים על עסקי נפשות שרי לסתור ולבנות ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד ומיהו חשש עסקי נפשות אין לקנוס אף כיון במועד, א"א או' ג' מק"ק סי' מ"ח בליקוטי רימ"א או' ה' מ"ב או' ה':
סעיף קטן יב
יב) שם סותרו מפני הסכנה. וה"ה קומי"ן שנתקלקל דאיכא חשש סכנת שריפה מותר לסתור ולבנות. שע"ש. ליקוטי רימ"א שם:
סעיף קטן יג
יג) שם. מפני הסכנה. וספק סכנה עדיף מדבר האבד שע"ש. ליקוטי רימ"א או' ד':
סעיף קטן יד
יד) שם. ובונהו כדרכו. שלא יבא לידי הפסד. א"נ שאם אין אתה מתירו לו לחזור ולבנות ימנע ולא יסתרנו ויהיה סכנה לבריות משו"ה התירו לחזור ולבנותו. לבוש. וכ"כ המ"א סק"ד טעם שני של הלבוש. א"א או' ד' מק"ק שם או' ב' מ"ב או' ו' ומ"ש המחה"ש על דברי המ"א הנז' נראה שלא ראה דברי הלבוש הנז':
סעיף ב'
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ב'] מותר ליטול גבשושית שבבית. ואע"ג דמלאכה גמורה היא ואינו דבר האבד שרי בחו"ה כיון שאינה מלאכה של טורח. ב"י. לבוש. ואינו אסור. אלא חרישה בלבד. ב"י סי' תקל"ז, מ"א סק"ה. וכיון שהוא לצורך המועד שלא יתקל בה שרי אפי' כדרכו ואע"ג דכל שאין לצורך מכשירי אוכל נפש בעי שינוי זה בטורח אבל ליטול גבשושית לא טורח הוא וא"צ שינוי. א"א או' ו' מ"ב או' ז' ועיין לעיל סי' תקל"ז סעי' ט':
סעיף ג'
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ג'] סדקים שבגג וכו שהמים יורדים דרך שם. טור. לבוש. מותר לסותמן ע"י שינוי דהיינו ביד וברגל אבל לא בכלי אומנות דהוי מלאכה גמורה שיש בה טורח. לבוש. ועיין לקמן או' ח"י:
סעיף קטן יז
טוב) שם. מותר לסתמן ביד וברגל. דהיינו שבועט ביד וברגל לסתום הסדקים ואפי' הוא עושה יפה יפה כעין שעושין בכלי אומנות ג"כ שרי דכ"ז נקרא מעשה הדיוט. מ"ב או' ח' ודע דכל מה שהתירו לצורך המועד במעשה הדיוט הוא דוקא שלא יכוין מלאכתו במועד כנז' במשנה שם מו"ק י"א ע"א:
סעיף קטן יח
חי) שם. אבל לא בכלי אומנות. דהוי מלאכה גמורה שיש בה טורח כנז' והא דאסור אפי' לצורך המועד משום דליכא פסידא כמ"ש הלב"ש. וכ"כ הריטב"א על המשנה שם פי' כשעושין מפני חשש הגשמים אבל אם באו גשמים ממש ועדיין ידלוף הבית עושה כדרכו שאין אדם דר במועד בדירה סרוחה ועוד שאין לך דבר האבד גדול מזה עכ"ל. ומ"מ נראה דאף אם ידלוף הבית אם אפשר לתקן ביד וברגל לא יעשה בכלי אומנות. ונ"ל דזהו ג"כ כוונת הטור והלבוש שכתבנו לעיל או' ט"ז דהיינו בדאפשר אבל אם לא אפשר יעשה כדרכו. ועיין נוב"י חא"ח סי' י"ב שהתיר בשעת הדחק לעשות בקבולת ע"י עכו"ם מלאכה על גג בית א' פן יפסד הבית זמן מה בלי מחסה ועי"ש ראיותיו שבכללן מנה היות הבית על מצר רחוב היהודים והעכו"ם וכל סביבותיו בתי עכו"ם והאורחים הבאים אינם מכירים שהוא בית יהודי והיהודים שבעיר בקיאים במנהג העיר שכל הגגים נעשים בקיבולת יעו"ש. והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ה או' יו"ד:
סעיף ד'
סעיף קטן יט
יט) [סעיף ד'] ציר הדלת וכו' ציר. רגל הדלת כמו הדלת תסוב על צירה. צנור. הוא החור שבאסקופה התחתונה כמו צינורא דדשא. הקורה. מה שעל הפתח שתחזור בו הדלת. רש"י מו"ק י"ח ע"א. ב"י. לבוש:
סעיף קטן כ
ך) שם. ציר הדלת וכו' וה"ה לתקוע המשקוף במסמרים שרי אם יש לחוש לגנבי ואם לאו אסור. מ"א סק"ו. א"ר או' ד' ח"א או' ו' מק"ק סי מ"ח או' ה' מ"ב או' י"ג:
סעיף קטן כא
כא) שם. בין שהם של ברזל וכו' ר"ל אף שבו נשמע קול הפטיש כשמתקנו. מ"ב או' י"ב:
סעיף קטן כב
כב) שם הגה. ונכן מותר וכו' ואפי' מעשה אומן. א"א או' ו' מ"ב חו' י"ד.
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. ובלבד שלא יכוין וכו' היינו שלא התירו אלא בשכח מעיו"ט לתקן ולא במכוין להניח לתקן במועד. מ"ב או' ט"ו:
סעיף ה'
סעיף קטן כד
כד) [סעיף ה'] מותר לבנות מעשה הדיוט וכו' לפי שכל שהוא לצורך המועד כיון שאינו צורך אוכל נפש לא הותר במעשה אומן אלא במעשה הדיוט. מ"מ פ"ח דין ז' בשם הרמב"ן ב"י הגהת הלבוש. מ"א סק"ז. ח"א כלל קי"ג או' ג' מק"ק שם או' ו' מ"ב או' ט"ז:
סעיף ו'
סעיף קטן כה
כה) [סעיף ו'] מותר לבנות מעשה הדיוט וכו' והטעם כבר נת' באו' הקודם:
סעיף קטן כו
כו) שם. מותר לבנות מעשה הדיוט אצטבא וכו' נסר שמחברין לו רגלים כעין ספסל שלנו מעשה הדיוט הוא. טור. מ"א סק"ח. א"ר או' ה' ואפשר להחליק ברהיטני מעשה אומן הוא. ח"א או' ח' וה"ה לענין אבוס של בהמה הנז"ל. מ"ב או' י"ז:
סעיף קטן כז
כז) שם. מעשה הדיוט אצטבא וכו' יש מפרשים אצטבא כעין שעושין מאבנים או מטיט ולא נהירא דזה הוי בנין גמור אלא אצטבא כעין ספסל שלנו. טור בשם הר"ף וכתב שדעת הרא"ש נראה להתיר אפי' של בנין. וכן פירש"י (מו"ק יו"ד ע"ב) אצטבא בנין של אבנים. וכן פי' נ"י על הרי"פ. וכ"מ לשון הש"ע שכתב מותר לבנות וכו' משמע אפי' של בנין רק שיהיה של הדיוט:
סעיף ז'
סעיף קטן כח
כח) [סעיף ז'] תנור וכירים וכו' ואם הזמן קר מותר לעשות תנור להחם בית החורף אם ראוי לאפות בו ואם אינו ראוי לאפות בו נ"ל ג"כ דשרי. מ"א סק"ט. א"ר או' ו' י"א בהגה"ט. ח"א או' ט' ח"א כלל קי"ג או ה' מק"ק סי' מ"ח או' ח' מ"ב או' י"ט. וה"ה אם נשבר החלון בעניין שאם לא יסתום אותו ישב בקור מותר לתקנו ח"א שם, מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' יו"ד. מ"ב שם:
סעיף קטן כט
כט) שם. ויאפה בהם במועד עושין. אפי' מעשה אומן כיון שהוא צורך אוכל נפש. לב"ש. מק"ק שם או' ח' מ"ב או' י"ח. ואם היה אפשר לו לעשות מעיו"ט וכיון מלאכתו לעשותן במועד נראה דאסור. מ"ב שם:
סעיף קטן ל
ל) שם. ואם לאו אין עושין אותם. בהא אסור אפי' מעשה הדיוט כיון שאין בו צורך בחו"ה כלל וכמ"ש הט"ז סק"א בשם הב"י. לב"ש. מק"ק שם. מ"ב או' י"ט. ועיין לעיל או' ה':
סעיף קטן לא
לא) שם. ובין כך ובין כך וכו' ר"ל בין אפשר שייבש הטפילה ובין לא אפשר שייבש עושין הטפילה שלהן משום דאפשר לאפות בתוכן אעפ"י שלא נתייבשה הטפילה שעליהן כיון שעיקר התנור והכירה נתייבשו. נתיב חיים. חמ"מ. מאמ"ר או' ב' מש"ז או' ג' מק"ק שם. מ"ב או' ך' ועי"ש בנ"ח וחמ"מ מה שיישבו קושיית הט"ז. ודלא כהא"ר שרוצה להתיר לעשות הטפילה אעפ"י שלא יהיה אפשר לאפות בתנור יעו"ש:
סעיף קטן לב
לב) שם. הטפילה שלהם. היינו הטיחה שעליהם בטיט כדי שישתמר חומו. ב"ח. ט"ז סק"ו. מק"ק שם. מ"ב שם:
סעיף ח'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ח'] נוקרין את הריחים. כשהיא ישנה וחלקה ואין החטין יכולין ליפרך היטב מנקרין אותה חותכין אותה כדי שלא תהיה שוה כדי שיפרכו החטים תחתיה. רש"י מו"ק יו"ד ע"א. אמנם מ"ש כשהיא ישנה הטור כתב בין אם היא חדשה או ישנה. וכתב ב"י שכ"ה דעת הרמב"ם והראב"ד יעו"ש ולכן סתם בש"ע דמשמע בכל גוונא שרי. וכ"פ הלבוש. מק"ק סי' ס"ג או' ז' מ"ב או' כ"ב:
סעיף קטן לד
לד) שם. ופותחים להם עין. והטור כתב דאסור לתקן הנקב שבאמצע האבן המתגלגל שהוא מעשה אומן עכ"ל אבל הרמב"ם פ"ח דיו"ט פסק להתיר וכתב שם המ"מ דכ"ה דעת הגאונים וכן הסכים הרמב"ן יעו"ש והב"ד ב"י ולכן פסק כאן בש"ע להקל. וכתב הא"ר או' יו"ד דכן עיקר. וכ"פ מק"ק שם. מ"ב או' כ"א:
סעיף קטן לה
לה) שם. ופותחין להם עין. משמע דאין חילוק בין חדשה לישנה והריטב"א בחי' למו"ק דף יו"ד טעמא טעים. ברכ"י או' א':
סעיף קטן לו
לו) שם. ומעמידין אותם. היינו לעשות בית מושב לריחים להעמידה עליו. טור. לבוש:
סעיף קטן לז
לז) שם. ובונים אמת המים וכו' שטוחנין על ידה. טור. ורש"י על הגמ' שם ע"ב פי' העץ בהריחים בנוי עליו. ורש"י על הרי"ף שם פי' מקום שבת הריחים כולה קרוי אמתא עכ"ל ומזה נראה דרש"י שעל הרי"ף אינו רש"י של גמ' אלא מפרש אחר וקראו לו בשם רש"י דהרבה פעמים מפרש בענין אחר כאשר יראה הרואה. וכ"כ הרב חיד"א בשם הגדולים מע' גדולים או' ש' סי' ל"ה ומטי לה משם א"ר ססי' ר"ח ויד מלאכי דף קפ"ד דרש"י שעל הרי"ף הוא מפרש אחר יעו"ש:
סעיף קטן לח
לח) שם. וקוצצין צפרני החמור של רחיים. פי' חמור המגלגל הרחיים. טור. לבוש. ט"ז סק"ד. וכל הני משים צרכי מועד התירו. ועיין לעיל רסי' תקל"ו:
סעיף קטן לט
טל) שם הגה. ומותר לחדד סכין במועד. דכיון דמלאכת אוכל נפש הוא מותר אפי' מעשה אומן וא"צ שינוי. מ"מ פ"ח דין י"ג בשם הרמב"ן. ב"י. לבוש. ביאורי הגר"א. מ"ב או' כ"ו:
סעיף קטן מ
מ) שם בהגה. ומותר לחדד סכין וכו' ואפי' היה אפשר לחדד מעיו"ט. שלחן שלמה. תו' חיים על ח"א כלל קי"ג או' ג':
סעיף קטן מא
מא) שם בהגה. וסכין שנשבר במועד מותר ונכ' ואפי' נשבר מעיו"ט אם לא כיון על המועד מותר כיון שצורך אוכל נפש הוא. ט"ז סק"ה. א"ר או' י"ג. מק"ק סי' ס"ג או' ח' והמאמ"ר או ג' כתב הא דשרי אם נשבר מעיו"ט היינו אם לא היה לו שהות לתקנו או שנאנס ולא יכול לתקנו וכיוצא יעו"ש וכ"כ בס' שע"ש. והמש"ז או ה' כתב הואיל וסכין אפשר בשאלה אפשר דלא התירו אם נשבר מעיו"ט. וכ"כ בס' שלחן שלמה. והב"ד תו' חיים שם או' ד' והריטב"א בחי' למו"ק דף ח' כתב דעושין שפודין ואסכלות וסכינין אפי' לכתחלה, והב"ד הברכ"י או' ד' ואפשר דהיינו נמי אם א"א בשאלה:
סעיף קטן מב
מב) שם בהגה. וסכין שנשבר במועד מותר וכו' ואפי' יכול להשאיל מחבירו שרי. מ"א סק"י. א"ר שם. ברכ"י או' ה' ח"א שם או' ד' מק"ק שם. מ"ב או' כ"ח:
סעיף קטן מג
מג) שם בהגה. מותר לעשות אחרת. אפי' בלא שינוי. ח"א שם. ומ"מ אעפ"י שכתבנו דמותר לעשות אחרת אפי' יכול להשאיל המחמיר לשאול אם אפשר בשאלה או לקנית סכון במזומן תע"ב דהא יש צד להחמיר אם אפשר בשאלה כמ"ש במ"מ שם ולבוש יעו"ש:
עמוד הקודםעמוד הבא