התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן מה
הרב יעקב חיים סופר
סימן מה
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ד' אמות של מת וכו' משמע דבבה"ק אסור אפי' חוץ לארבע אמות מן הקבר דאם לא כן ליערבינהו ולימא אסור לילך תוך ד' אמות של קבר או של מת, ט"ז סק"א, וכ"כ המ"א סק"א דאפי' תוך ד' אמות של בה"ק אסור, וכתב שכן הוא ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ד' ושס"ז סעי' ג' ושע"ו סעי' ד' ולזה נתכוון הב"י בסי' כ"ג וכן הוא כוונת הגמרא עכ"ל יעו"ש ועיין במחה"ש, מיהו הב"ח הקשה דבגמרא משמע דאינו אסור אלא תוך ד"א של מת אבל חוץ לד"א מותר וכ"כ ב"י בסי' כ"ג ותירץ דבבה"ק נמי אינו אסור אלא תוך ד' אמות של קבר יעו"ש, וכ"כ עו"ת אות א', והט"ז שם תירץ דהטור ס"ל דודאי עיקר האיסור הוא תוך ד"א לקבר אלא משום גדר לא יכנס לבה"ק ותפילין בראשו דשמא יתקרב לתוך ד"א ולאו אודעתיה יעו"ש. והמאמ"ר אות א' תירץ מפני שסתם בה"ק הוא מלא קברות ומסתמא כשהוא שם הוא קרוב לקבר ע"כ סתם מרן לאסור יעו"ש, נמצא דד' מחלוקות בדבר דלדעת הב"ח ועו"ת אפי' בבה"ק איני אסור אלא בתוך ד' אמות של קבר. ולדעת הט"ז אין ליכנס בבה"ק בתפילין אינו אלא משום גדר אבל אינו אסור מדינא, ולדעת המאמ"ר אסור ליכנס משום דמלא קברות, ולדעת המ"א אפי' תוך ד"א של בה"ק אסור ליכנס, וכיון שכן יש להחמיר ואין ליכנס לבה"ק ותפילין בראשו אפי' חוץ ד"א לקבר, וכ"כ ר"ז אות א' וז"ל ובית הקברות שהוא מוקף מחיצה יש להחמיר שלא ליכנס בתוכו כלל בתפילין שבראשו אפי' רחוק הרבה מן הקברות שמא יתקרב בתוך ד"א של איזה קבר בלי דעת אבל חוץ למחיצה מותר אפי' בסמוך לה אעפ"י שהוא תוך ד"א לקברות מפני שהמחיצה מפסקת ואינו נראה כלועג לרש עכ"ל. ועוין ביו"ד סי' שס"ז סעי' ו'. וקרקע שהוקצה לבה"ק כגון שעשה מחיצה סביביו וכה"ג ויש בתוכה קברים אסור כל ד"א מהקרקע שהוקצה ואפי' רחוק הרבה מהקברים. לב"ש, פתחי עולם אות א'. ועיין עוד בדברינו לסי' כ"ג מ"ש בזה בס"ד:
סעיף קטן ב
ב) שם או בתוך ד' אמות של מת וכו' הא דאמרינן אסור ליכנס בתוך ד"א של מת לא דוקא שהוא בגבול המת אלא אפי' המת בא בגבולו צריך לחלצם אלא שדברו חכמים בהווה. ול"ד דהא דאסור ליכנס בתוך ד"א של תפלה, זכר לדבר עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי וכך נראה מסתמיות דברי הפו', מ"כ מכ"י מהר"א נחום ז"ל, דברי מנחם אות א':
סעיף קטן ג
ג) שם או בתוך ד' אמות של מת וכו'. י"א כל אותו חדר שהמת מונח בו חשוב כד"א, עט"ז, ועיין בדברינו לסי' כ"ג קצת דינים השייכים לעניינים אלו וא"צ לכפול הדברים יעו"ש:
סעיף קטן ד
ד) שם ואם הם מכוסים מותר. וגם הרצועות צריכים להיות מכוסים דחד טעמא הוא, ומשום הכי אעפ"י שבתפילין של יד מותר ליכנס בה כיון שהיא מכוסה בבגד מ"מ צריך ליזהר ברצועות שעל האצבעות שתהיה גם כן מכוסה, ט"ז סק"ב, א"ר אות א', סו"ב אות א', פרמ"ג במש"ז אות ב', ר"ז אות ב', שתילי זיתים אות ג':
סעיף ב'
סעיף קטן ה
ה) [סעיף ב'] המרחץ בבית החיצון וכו'. ומקוה שטובלין בו בצונן העלה מ"א סק"ב דבשעה שיש שם בני אדם ערומים אסור ליכנס לתוכה בכתבי הקודש מפני שאסור לעמוד לפני ה' ערום כדאיתא בשבת דקכ"ח, וכשאין שם אדם מותר. דדוקא במרחץ החמירו אעפ"י שאין שם אדם משום זוהמא והבלא דאית ביה ע"י שתשמישו בחמין אבל לא במקוה שתשמישו בצונן עכ"ד, והב"ד א"ר אות ב', סו"ב אות ב', פרמ"ג א"א אות ב', ר"ז אות ג', וכתב שם הר"ז ולכן צריך ליזהר לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הספרים יעו"ש, ובענין מקוה שטובלין בו בחמין וגם רוחצין שם במים חמין דהיינו שמחממין בית הטבילה שבחפירה שבחדר ורוחצים בחדר ההוא אנשים או נשים במים חמין ואח"כ טובלין במקום, עיין בסה"ק שו"ת באר מיים חיים שהארכתי בזה והבאתי דברי המחב"ר סי' פ"ד אות ב', והעלתי כס' חת"ס חי"ד סי' ר"ז דזה דינו כבית המרחץ דאסור לברך שם על הטבילה אלא דאם האשה חופפת בבית ואינה הולכת לשם רק לטבול תברך על הטבילה במקום נקי קודם שתכנס לשם ולא תפסיק בדיבור עד אחר הטבילה. ואם היא חופפת שם בחדר בית הטבילה וא"א לה לילך למקום נקי לברך שם קודם הטבילה תברך אח"כ דהיינו שלא תפסוק בדיבור אחר הטבילה עד שתלך למקום נקי ותברך שם כיון שא"א בענין אחר יעו"ש, ועוד עי"ש שכתבתי דגם בזמן שאין מחממין בית הטבילה יש ליזהר מלברך שם יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לקמן סי' פ"ד אות ד' ואות י"ב וסי' פ"ו אות ה' מ"ש שם בס"ד:
עמוד הקודםעמוד הבא