התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר השולחן ערוך
סימן קכג
הרב יעקב חיים סופר
סימן קכג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כורע ופוסע ג' פסיעות וכו' ואם לא עשה כן ראוי לו שלא התפלל, גמרא יומא דף נ"ג ע"ב, טור וב"י, לבוש, ר"ז אות א':
סעיף קטן ב
ב) שם, ג' פסיעות וכו' וטעם לג' פסיעות אלו כתב מהרי"א ז"ל בשם א"ח שהם כנגד ג' מילין שרחקו ישראל מהר סיני בשעת מתן תורה, ועוד נמצא בהגדה שמרע"ה נכנס בחושך ענן וערפל לפני הקב"ה וכשיצא יצא מאלו הג' ולכך אנו עושים ג' פסיעות ע"כ, ושה"ל כתב בשם הגאונים טעם לג' פסיעות מפני שכשאדם עומד בתפלה עומד במקום קדושה ושכינה למעלה מראשו וכיון שנפטר מתפלתו צריך ג' פסיעות לאחריו כדי שיצא ממקום קדושה ועומד במקום חול וראיה לדבר שכן הוא כיון שחוזרים לאחוריהם ג' פסיעות נותנים שלום זה לזה כלומר עד עכשיו היינו במקום קדוש ויצאנו למקום חול עכ"ל, ובשם רבינו האיי מ"כ שטעם ג' פסיעות משום דתפילות כנגד תמידים תקנים וכשכהן עולה למזבח עם איברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל ובין כבש למזבח היו שלוש רובדין של אבן ויורד בהן ג' פסיעות על עקב ואנן עושים כמו שהם היו עושים עכ"ל, ב"י, לבוש, ומ"א סק"א כתב ששמע טעם משום דבזכות ג' פסיעות זכה נבוכדנצר להחריב בהמ"ק ולכן אנחנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללים שיבנה בהמ"ק יעו"ש, ובשער הכיו' סוף דרוש ו' דעמידה כתב הטעם מפני שבתפלת העמידה היה בבחי' עולם האצילות ועתה מתרחק מהם ג' פסיעות כנגד ג' עולמות בי"ע יעו"ש ופשוטו של דבר פוסע לאחריו כעבד הנפטר מרבו, מ"א שם, וכ"כ הלבוש שם ועיין עוד לעיל סי' צ"ה אות ז':
סעיף קטן ג
ג) שם, בכריעה אחת, וכריעה זו צריך שיהיה עד שיתפקקו כמו כריעות דאבות ומודים שנתבאר בסי' קי"ג, א"ר אות א' בשם ס' צ"ל דף מ"ד, מ"ב אות א':
סעיף קטן ד
ד) שם ואחר שפסע וכו' ולא כאותן שאומרים עושה שלום בעוד שפוסעין דאין נכון לעשות כן, מ"א סק"ב, א"ר או' ב' סי"ב או' ב' ש"ץ דף קל"ה ע"א, בי"ע או' ב' כף החיים סי' ט"ו או מ' ר"ז או' א' מ"ב אות ג' ועיין מ"ש המאמ"ר אות א' ומ"ש עליו המחב"ר אות א' והיפ"ל אות א' יעו"ש:
סעיף קטן ה
ה) שם ואחר שפסע וכו' וכן הדין בעושה שלום דקדיש, תה"ד סי' י"ג והביאו ב"י ססי' נ"ו א"ר שם, מ"ב שם, ועיין בדברינו לסי' נ"ו אות ל"ו:
סעיף קטן ו
ו) שם, הופך פניו לנד שמאלו, דהיא ימינו של הקב"ה שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד, ב"י בשם רש"י ז"ל ילבוש ט"ז סק"ב:
סעיף קטן ז
ז) שם, הופך פניו לצד שמאלו וכו' אמנם בזוה"ק פ' פנחס דף רכ"ט ע"א כתב דיעשה בעושה שלים במרומיו כריעה וזקיפה לשמאלא וכריעה וזקיפה לימינא והאי איהו נותן שלום לשמאלו וימינו לשמאל רבו וימין רבו עכ"ד, והב"ד הש"ץ דף קל"ה ע"א יעו"ש ומ"ש לשמאל רבו וימין רבו אין ר"ל לשמאל רבו קודם דהא אין דרך לעשות כן ועוד דהא אמר מתחלה כריעה וזקיפה לשמאלה וכו' דמשמע לשמאל דידיה קודם שהיא ימין של הקב"ה אלא כיון שאמר בתחילה והאי איהו נותן שלום לשמאלו וכו' נקט ג"כ אח"כ לשמאל רבו קודם ולעולם כשעושה הכריעה לימין רבו קודם שהוא שמאל דידיה וכ"כ בסי' הרש"ש ז"ל שאחר שפוסע ג"כ לאחריו בכריעה אחת יפנה לשמאלו ויכרע ויאמר עושה שלום במרומיו ויזקוף ויפנה לימינו ויכרע ויאמר הוא יעשה שלום עלינו ויזקוף ויכרע לפניו ויאמר ועל כל ישראל ויזקוף ויעמוד עכ"ד, וכ"כ בן א"ח ז"ל פ' בשלח אות כ"ד, ונראה דאע"ג דבזוה"ק לא אמרו כ"א כריעה וזקיפה לשמאלא וכריעה וזקיפה לימינא מ"ש בסי' ויכרע לפניו ויאמר ועל כל וכו' אין זה כמוסיף על הכריעות שכתב בזוה"ק אלא זה הכריעה הוא כעבד הנפטר מפני רבו ומ"ש ויזקוף ויעמוד היינו כי כן הוא הדרך שלא ישאר כורע ודו"ק, ועיין באו' שאח"ז ולקמן אות כ"ד:
סעיף קטן ח
ח) שם ואח"כ ישתחוה לפניו וכו' ויאמר ועל כל ישראל וכו' לבוש א"ר או' ג' שע"ת או' ג' קיצור ש"ע סי' חי' אות י"ב, וכ"כ היפ"ל או' ב' בשם האגודה יעו"ש והא דאפילו כשמתפלל ביחיד אומר ואמרו אמן כתב הרב מט"מ שאומר כן למלאכים ששומרים אותו, והביאו מ"א סי' ס"ו סוף קס"ז. א"ר שם, וכ"כ קשל"ה בדיני תפלה בהגה והביאו הרח"פ בכף החיים סי' ט"ו או' מ':
סעיף קטן ט
ט) שם הגה. ונהגו לומר אח"כ יה"ר שיבנה בית המקדש וכו' מהר"ם די לינזאנו בס' עבודת מקדש כתב דה"ג שתבנה בית המקדש כי הבית השלישי הוא מעשה ידי יוצר כוננו ידיו יתברך ולכן יש לדקדק ולומר שתבנה ביהמ"ק. ברכ"י או' ב' ש"ץ דף ס"א ע"ד ודקל"ו ע"ב. וכתב שם הש"ץ שגם ביהי רצון שקודם פ' התמיד צריך לדקדק ולומר שתבנה ביהמ"ק וכו' וכן ביהי רצון שקודם הודו עכ"ד. וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' ז' או' כ"א. וכן הסכים הפתה"ד או' א' וכתב דלא כהרב מנ"א ז"ל כלל יו"ד סי' ח' שירד לחלק בין יה"ר שאחר התפלה ובין יה"ר שקודם פ' התמיד יעו"ש, וכתב עו"ש הפתה"ד בשם מוהר"ר יעב"ץ ז"ל בקו' לוח ארש על אבות כי כן היא ע"פ הדקדוק נמי דצ"ל שתבנה יעו"ש. וכ"כ כף החיים שם או' מ"ב. ודלא כהשע"ת ריש סי' זה שכתב דאין נוהגין כן. וצריך ליזהר האדם מאד וליתן דעתי לכוין באמירת ה' של יה"ר שלא ישכח מפני שהיה טרוד בפסיעות:
סעיף קטן י
י) שם בהגה. כי התפלה במקום עבודה וכו' ועיין בס' כפתור ופרח שהקשה למה לא נקריב תמידין ומוספין וכל קרבנות צבור ופסחים בזה"ז שהרי מקריבין אעפ"י שאין בית כמ"ש הרמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ו הי"ז. ואם משום טומאה והלא קרבן צבור בא בטמאה ותירץ משום שאין אני יודעים איזה כהן מיוחס עכ"ד. והביאו נוב"י חח"מ סי' ל"ה בסופו יעו"ש, יפ"ל בזה הסי' או' ג' וכתב שם היפ"ל וזהו שאנו אומרים בנוסח רבון העולמים וכו' ואין לנו לא כהן דהיינו כהן גמור שהוא מיוחס בודאי יעו"ש:
סעיף ב'
סעיף קטן יא
יא) [סעיף ב'] במקום שכלו הג' פסיעות יעמוד וכו' והכי איתא התם ביומא דף נ"ג ע"ב כיון שפסע ג' פסיעות לאחריו התם איבעי ליה למיקם משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו ע"כ, ופי' הטור שסופו הוכיח על תחלתו שלא פסע לאחריו כדי ליפטר מרבו כיון שחוזר אליו מיד ע"כ. וא"כ משמע מזה דהקפידה היא דוקא אם חוזר למקום שהתפלל משום דהוי ככלב השב על קיאו אבל אם רוצה להלוך ולישב במקום אחר שלא התפלל בו עד שיגיע ש"ץ לקדושה ליכא קפידא, מיהו ממ"ש התם איבעי ליה למיקם משמע שצריך ג"כ להיות נשאר שם עומד, וכ"כ הרד"ך בית כ"ז דכשעומד במקום שכלו פסיעותיו חייב הוא לכוין רגליו כמו בתפלה יעו"ש, והביאו כנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' א' מ"א סק"ה. א"ר או' ד' ש"ץ דף קל"ו ע"א, בי"ע או' ז' חס"ל או' כ"ד, דה"ח או' ב' קיציר ש"ע סי' ח"י אות י"ג:
סעיף קטן יב
יב) שם ולא יחזור למקומו וכו' ואם האריך בתפלתו עד שהגיע ש"ץ לקדושה ותכף פסע כנראה דיכול לחזור תכף למקומו לומר קדושה והכי חזינן לרבנן קדישי דעבדי הכי ולא שייך בזה ככלב שב וכו' דניכר לכל שכן ראוי להיות חוזר לענות קדושה. והגם דכתבו משם מהרי"ל (שכנה"ג בהגה"ט אות ב') דאם היה מסיים י"מ תכף שיושב ש"ץ לתחנה או במ"ש כשפתח ויהי נועם היה נשאר במקומו ושם מפיל תחנתו או אומר ויהי נועם קדושה שאני דשפיר נאה לאומרה במקומו כי היכי דנהגי כל הקהל לענות קדושה במקומן ואימור דלחזור תכף לומר קדושה מודה מהרי"ל ולא דמי לאינך ברכ"י או' ג' ובספרו קש"ג סי' טו"ב או י"ט, ש"ץ דף קל"ה ע"ב, בי"ע אות ט' חס"ל שם שע"ת או' ה' מ"ב או' ט' ועיין לקמן אות י"ט:
סעיף קטן יג
יג) שם ולא יחזור למקומו וכו' ונ"ל לקיים דברי שניהם שכשאומרים פיוטים כיון דפתח ש"ץ ילך למקומו ובשאר כל ימים עד דמטי ש"ץ לקדושה, ל"ח פ' אין עומדים או' ע"ג שכנה"ג בהגמ"ט או' ה' מ"א סק"ו. מיהו הב"ח כתב וז"ל ולענין הלכה הרמב"ם בפ"ט כתב כמ"ד עד דמטא ש"ץ לקדושה והכי ודאי נקטינן לכתחלה היכא דאפשר אבל היכא דאיכא דוחק ואתי לאנצויי יכול לחזור מיד דפתח ש"ץ בקול רם אבל לא קודם שפתח ש"ץ בקול רם והכי משמע מלשון הש"ע שכתב ולפחות עד שיתחיל ש"ץ להתפלל בקול רם עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ו' עו"ת או' ב' א"ר או' ה' יפ"ל או' ב' דה"ח או' ב' מ"ב או' יו"ד, והאחרונים כתבו דגם דכשאומרים פיוטים יש להקל ולחזור כשמתחיל ש"ץ בקול רם ח"א כלל כ"ד אות ל' קיצור ש"ע סי' י"ח אות י"ג, מ"ב שם, ובשער הכוו' דרוש ג' דחזרת העמידה כתב וז"ל ובהגיע הש"ץ אל נקדישך וכו' צריך האדם לחזור ולפסוע ג' פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש עכ"ל, וכ"כ בפע"ח שער חזרת העמידה פ"ב, מ"ח במס' שארית האצילות פ"ב אות א' וזה משמע כדברי הרמב"ם ז"ל דאין לחזור למקומו כ"א עד הגיע ש"ץ לקדושה, וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' טו"ב אות ח"י וע"כ נ"ל דגם באיכא דוחקא או אומרים פיוטים וא"א לו לעמוד במקום שכלו פסיעותיו יותר טוב לילך למקום אחר אם אפשר ולא יחזור למקומו עד קדושה, ועיין לקמן אות טו"ב:
סעיף קטן יד
יד) שם ולא יחזור למקומו וכו' בכ"מ פ"ט ה"ד מה"ת כתב וז"ל וכשמגיע ש"ץ לקדושה רצה חוזר רצה עומד במקומו עכ"ל אבל לפי סברת י"א שהביא ב"י בשם הר' מנוח דבעינן ו' פסיעות ג' כשחוזר לאחריו וג' בשובו למקומו משמע דדוקא צריך לחזור למקומו וכ"כ לעיל באות הקודם בשם שער הכוו' יעו"ש, וכתב הל"ח פ' אין עומדין אות ס"ח דמזה הטעם יש בני אדם שמקפידין שלא ילך אדם לפניהם כשעומדים במקום שכלו הג"פ עד שישובו למקומם אבל מה שנוהגים שכשרואין למי שרוצה ללכת לפניהם למהר לשוב למקומם בטרם השיעור המפורש טעות הוא יעו"ש, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ג' עו"ת אות ב' מ"א ומחה"ש סק"ו א"ר אות ט' בי"ע אות מ' ר"ז אות ד':
סעיף קטן טו
טו) שם ולא יחזור למקומו וכו' ואם אחר שסיים תפלתו ופסע ג"פ ומיד התחיל ש"ץ החזרה ונזכר שלא הזכיר בה יעלה ויבא וכיוצא שפסק מרן ז"ל לקמן סי' קכ"ד סעי' יו"ד שיכול לכוין על הש"ץ כל הי"ח מראש ועד סוף כיעו"ש יכול לחזור מיד למקומו כדי להתחיל לשמוע ולכוין כל הי"ח ברכות ולא הוי ככלב שב ע"ק כיון דלצורך הוא חוזר, פחה"ד אות ג' ועיי"ש שכתב זה דוקא לענין שיוכל לחזור מיד למקומו אבל בעיקר הדין שיוכל לכוין על הש"ץ בזה"ז לכתחלה לא מורינן הכי יעו"ש ועיין בדברינו לעיל סי' קי"ד אות מ"ז ולקמן סי' קכ"ד או' נ"ו:
סעיף קטן טז
טז) שם ולא יחזור למקומו וכו' והמתפלל ב' תפילות זה אחר זה מותר לחזור למקומו מיד כדי שיתפלל שנית ולא הוי ככלב שב ע"ק אלא רק צריך להמתין כדי הילוך ד"א כדי שתחונן דעתו כדלעיל סי' ק"ה פרמ"ג במש"ז אות ג' ר"ז אות ג' מ"ב אות י"א פתה"ד שם, וכתב שם הפתה"ד והיינו דוקא אם יכול להגיע עם הש"ץ לקדושה דאי ל"ה צריך להמתין כדין מי שאחר לבא לבהכ"נ הכתיב לעיל סי' ק"ט ס"א יעו"ש:
סעיף קטן יז
טוב) שם עד שיגיע ש"ץ לקדושה וכו' מהתימה שהמון עם מקילין בזה ויושבין מיד כשגומרין תפילתם וכשמגיע הש"ץ לקדושה עומדין והוא כנגד הדין המפורש בכאן ולכה"ף צריכין לעמוד על מקומם עד שיתחיל הש"ץ לתפלה, ומן הראוי לעורר העם ע"ד זה, תו"ח אות ב':
סעיף קטן יח
חי) שם הגהה, והש"ץ יעמוד כדי הילוך ד"א וכו' וכ"כ הלבוש, וכן איתא לעיל בש"ע סי' ק"ה דהמתפלל ב' תפילות זה אחר זה צריך להמתין בין זו לזו כדי הילוך ד"א כדי שתהא דעתו מיושבת וכו' והוא מש"ס ברכות דף ל' ע"ב ומסתברא דאין לחלק בזה בין ש"ץ ליחיד דזיל בתר טעמא כיון שהוא משום כדי שתתישב דעתו והכי יש לפרש דברי הרשב"א שבסי' תל"ו וסי' תרע"ו דדוקא משום איסור ככלב שב ע"ק ליכא בש"ץ ור"ל שא"צ להשהות כ"כ אבל כדי הילוך ד"א כדי שתתישב דעתו צריך להשהות וזהו שכתב שם בתשו' והביאו ב"י שממתינין במקומן כדי מהלך ד' פסיעות יעו"ש והוא כדי שתתישב דעתן ולא נאמר שהוא חולק על משמעות הגמ' שאמרה צריך להמתין בין תפלה לתפלה כדי שתתחונן דעתו דמשמע דאין חילוק בין יחיד לש"ץ וכ"מ מב"ח דהכי הבין דברי הרשב"א יעו"ש, ומ"ש המ"א בסק"ז ע"ש הרשב"א דמדינא יכול הש"ץ לחזור מיד כבר כתב עליו הפרמ"ג בא"א או' ז' דבדברי הרשב"א אין הכרע וי"ל דממתינים ד"א מדינא יעו"ש, ועיין א"ר אות ו' ומאמ"ר אות ו' מ"ש בדברי הרשב"א הנ"ז יעו"ש, וכבר כתבני דגם מדברי הרשב"א י"ל דכדי הילוך ד"א צריך דלמה נחלק השוין וכמ"ש הב"ח והפרמ"ג וכ"מ מדברי הגר"א דמדינא צריך להמתין בכדי הילוך ד"א מההיא דסי' ק"ה יעו"ש וכ"כ לעיל סי' ק"ה אות ג' בשם הרד"ך דגם הש"ץ צריך להמתין בכדי הילוך ד"א כדי שתתישב דעתו יעו"ש, וכ"כ ח"ע על מ"א סק"ז בשם הערוך דמ"ש בש"ס כמה ישהה בין תפלה לתפלה אש"ץ קאי יעו"ש, וכ"כ האחרונים ח"א כלל כ"ט אות ב' דה"ח אות ב' דה"ח אות ב' קיצור ש"ע סי' ך' אות א':
סעיף קטן יט
יט) שם בהגהה, וכן יחיד המתפלל וכו' ואפי' אם אין חוזר תכף למקומו לא יאמר תחנון תכף אחר שעקר רגליו אלא ימתין כדי' הילוך ד"א, ט"ז אות ג' ש"ץ דף קל"ו ע"א, וכתב הברכ"י אות ד' דאין זה סותר למ"ש בשם מהרי"ל דמשמע מהלשון קצת דתכף ממש אחר שפסע אומר תחנה או ויהי נועם, דבנידון מהרי"ל כל העם רואים דלומר תחנה וכיוצא עם הצבור מה"ר ימהרנ"ה ומשו"ה לא שהי כלל וכ"כ בס' באה"ט חדש בדרך אפשר והוא פשוט עכ"ד, והביאו ש"ץ שם ועיין לעיל אות י"ב:
סעיף קטן כ
ך) שם בהגהה וכן יחיד המתפלל וכו' הב"י הביא פלוגתא בזה דהרד"א כתב בשם הראב"ד דגם כשהוא מתפלל ביחיד צריך להמתין עד שיעור כדי שיגיע הש"ץ לקדושה אבל רי"ו כתב כשמתפלל יחיד אינו אינו חוזר מיד אלא ישהא מעט וכתב ב"י דהיינו כדי הילוך ד"א יעו"ש, ודעת הב"י נראה כדעת הרמ"א דסגי בשהיית כדי הילוך ד"א כיעו"ש, וכ"נ דעת הל"ת פ' אין עומדין אות ע"ב, וכ"נ דעת הט"ז סק"ד. וכ"כ הסי"ב במק"ח אות ב' חס"ל אות כ"ד, אבל הב"ח פסק כהראב"ד דגם כשהוא מתפלל ביחיד צריך להמתין עד שיעור כדי שיגיע הש"ץ לקדושה או לילך למקום אחר יעו"ש, והביאו שכגה"ג בהגב"י אות ה' וכ"כ המ"א סק"ח ש"ץ דף קל"ו ע"ח קיצור ש"ע סי' י"ח אות י"ג מיהו הא"ר סוף אות ז' כתב דאם יש לו פנאי בריוח יחמיר להמתין כשיעור שהיה מתפלל עם הציבור יעו"ש, וכ"נ דעת ר"ז אות ג' וכ"כ דה"ח אות ב' דבשעת הדחק די בשהיית כדי הילוך ד"א, והביאו מ"ב אות י"א, וכן מי שהתפלל עם הצבור ששהה בתפילתו עד לאחר שסיים הש"ץ הקדושה לענין זה חשיב כמתפלל ביחיד וצריך לכתחלה להמתין עד כדי שיעור משיתחיל הש"ץ בקול רם עד הקדושה ובשעת הדחק די בשהיית כדי הלוך ד"א:
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה, יחיד שמתפלל בצבור וסיים תפלתו קודם לש"ץ אסור להחזיר פניו וכו' פי' אעפ"י שעדיין עומד במקום שכלו פסיעותיו לא יחזיר פניו לראות העומדים אחריו כי יגרום ביטול כוונה לאותם המתפללים עדיין שיסתכל בהם, ט"ז סק"ה וכתב ודלא כהב"ח שכתב שפסק זה סותר מה שפסק כבר שימתין עד שיאמר הש"ץ קדושה יעו"ש וכ"כ שכנה"ג בהגב"י בסוף הסי' דאין זה סתירה דלהחזיר פניו לחוד ולחזור למקומו לחוד עו"ת אות ב' אמנם הלבוש סעי' ו' כתב טעם אחר שאסור להחזיר פניו מפני שנראה שדילג ויחשדוהו שלא התפלל כל תפלת הצבור ועוד שהופך פניו מן השכינה שהצבור עומדים לפני ית' והביאו מ"א סק"ט וכתב וכשמתחיל הש"ץ רשאי להחזיר פניו אבל לחזור למקומו אסור עד שמגיע לקדושה עכ"ד ומ"ש עד שמגיע לקדושה היינו היכא דאפשר כמש"ל אות י"ג וכ"כ המחה"ש, ומה שהקשה המאמ"ר אות ה' על טעם הא' של הלבוש כבר תירץ אותה המחה"ש שם וכ"כ היפ"ל אות ו':
סעיף קטן כב
כב) שם אסור להחזיר פניו וכו' וכ"כ האחרונים סו"ב במק"ת אות ב' ש"ץ דף קל"ו ע"ב, בי"ע אות יו"ד, חס"ל אות כ"ד כף החיים סי' ט"ו אות מ"ו, ר"ז אות ה' ח"א כלל כ"ד אות ל' דה"ח אות ה' קיצור ש"ע שם מ"ב אות י"ב:
סעיף ג'
סעיף קטן כג
כג) [סעיף ג'] כשפוסע עוקר רגל שמאל תחלה, כ"פ ב"י כהגמ"י פ"ה מה"ת וכתב דלא כמהרי"א שכתב בשם א"ת שרגל ימין יפסע תחלה כמ"ש רז"ל ביומא נ"ה ע"ב כל פינות שאתה פונה וכו' דההיא דכל פינות וכו' אינה ענין לזה דהכא אינו פונה לשום צד יעו"ש וכ"פ הלביש פרישה אות א' עט"ז אות ב' ברכ"י אות ה' וכתב בשם א"ח דהכי נהוג יעו"ש והטעם כתב הט"ז סק"ו דבעקירה זו חולק כביד לשכינה והיינו לימין השכינה שהיא שמאל האדם עכ"ד וכ"כ ב"ח פר"ח אות ב' וא"כ מה"ט נראה דגם האטר רגל פוסע רגל שמאל של כל אדם תחלה וכ"כ המ"א סק"י א"ר אות ח' א"א אות יו"ד ומש"ז אות ו' דה"ח אות ג' והכי יש לנהוג אעפ"י שכתב שם המ"א טעם אחר מפני שטעם זה שכתבנו טעמא דמסתבר הוא וכתבוהו רוב הפוסקים:
סעיף קטן כד
כד) שם. ושיעור פסיעות אלו וכו' מצאתי הגהה כ"י לאחד קדוש שמדברי הגאונים בתשו' כ"י נראה דשלש פסיעות אלו שיעורם ד"א ע"כ, וכתב בא"ח דף ט"ו משם גדול אחד דלכתחלה יפסע פסיעה קטנה ואח"כ יפסע פסיעה גדולה ואח"כ יפסע באופן שיהיו רגלים שוים ברכ"י או' ו' ש"ץ דקל"ה ע"ג. בי"ע או' ג' שע"ת או' ט' ח"א כלב כ"ד או' כ"ח, כף החיים שם או' מ' ואו' מ"ג. מ"ב או' י"ג אמנם הב"ח פסק כס' מור"ם ז"ל דלכתחלה לא יפסיע יותר מעקב לצד גודל יעו"ש. וכ"כ דה"ח שם. וכ"כ בשער הכוו' סוף דרוש ו' דעמידה וז"ל אח"כ תפסוע ג' פסיעות לאחוריך ויהיו פסיעה אצל פסיעה ואל תרחיב רגליך יותר מכדי שיעור פסיעה ממש וכו' כנגד ג' עולמית בי"ע עכ"ד. וכ"כ בפע"ח סוף שער משער ך' העמידה. מ"ח פי"ב מתפלת האצילות או' ו' בן א"ח פ' בשלח או' כ"ד. וע"כ נוהגים בפסיעות אלו דתחלה עוקר רגל שמאל תחלה ומניחה בסוף רגל ימין גודל בצד עקב ואח"כ עוקר רגל ימין ומניחה בסוף רגל שמאל גודל בצד עקב ואח"כ חוזר ועוקר רגל שמאל ומניחה אצל רגל ימין שוה בשוה כדי שיהיו שווין:
סעיף קטן כה
כה) שם הגה. ולכתחלה לא יפסיע וכו' נראה דוקא היכא דאפשר אבל בבהכ"נ שרבים נכנסים בה וצר להם המקום שא"א לפסוע ג"פ עקב בצד אגודל ואגודל בצד עקב ולעמוד שם דאתו לאנצויי כדאי הוא הרשב"א לסמוך עליו בשעת הדחק שכתב בתשו' סי' שפ"א שלא שמענו שום שיעור לג"פ אלו וכן נהגו הכל לפסוע בלא שיעור והוא מטעם הדוחק שא"א לפסוע בדקדוק אבל היכא דליכא דוחק צריך לדקדק לפסוע גודל בצד עקב ועקב בצד גודל ולא יותר מזה, ב"ח. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' א' עו"ת או' ג' א"ר או' ט' (ומ"ש המ"א סק"י בדברי הרשב"א דלא כהב"ח כתב עליו שם הא"ר דאינו מוכרח יעו"ש) סו"ב או' א' ש"ץ דקל"ה ע"ג. בי"ע או' ד' חס"ל או' כ"ד. בן א"ח שם. מיהו המאמ"ר או' יו"ד אעפ"י שהקשה גם הוא על דברי המ"א שכתב בדברי הרשב"א כתב לענין דינא דאין דברי הב"ח נראין אלא העיקר כדברי מרן ז"ל ומור"ם בד"מ שדחה דברי הרשב"א ז"ל מהלכה יעו"ש, וכ"נ משער הכוו' שכתבנו באו' הקודם שנתן טעם בסוד שאין לפחות משעור פסיעה עקב בצד גודל וע"כ אין להקל בזה לעשות פסיעות קטנות אלא דוקא היכא דלא אפשר בענין אחר אבל לכתחלה צריך האדם להשגיח קודם שיתפלל ולראות המקום אשר הוא מתפלל בו אם יש בו שיעור לעשות אח"כ ג"פ כהלכתן ואח"כ יתפלל, ומ"ש שם השכנה"ג והביאו הבאה"ט סק"ט דהמנהג עכשיו שאם מסיים התפלה ואחריו אדם אחר שהוא מתפלל שאינו יכול לפסיע ג"פ ממתין עד שיעלה האחר תפלתו ואח"כ פוסע הג"פ הוא תמוה שהרי מדינא היא דאסור מפני שעובר המתפלל כמ"ש לעיל בש"ע סי' ק"ב סעי' ה' ולמה כתב זה מצד המנהג. ועיין עוד להמאמ"ר שם מה שהקשה עוד על דברי השכנה"ג הנז' ודו"ק. ועיין בדברינו לסי' ק"ב או ל':
סעיף ד'
סעיף קטן כו
כו) [סעיף ד'] מי שמוסיף וכו' שנראה שחולק כבוד לשכינה יותר משאר בני אדם על צד החיוב. ט"ז סק"ז. ש"ץ דקל"ה ע"ג. ר"ז או' ג' בי"ע או' ו' מ"ב או' י"ז. וכ"נ מדברי הרב בשער הכוו' שהבאנו לעיל או' כ"ד שנתן טעם בסוד לג"פ הללו דאין להוסיף עליהם ומי שמוסיף אין לו מקום:
סעיף ה'
סעיף קטן כז
זך) [סעיף ה'] גם ש"ץ צריך לפסוע וכו' וכשיחזור התפלה בקול רם א"צ וכו' אלא ממתין הוא עד סוף הקדיש שלם שתקנוה חכמים לש"ץ אחר כל תפלה ואעפ"י שמפסיקין בקריאת ס"ת וסדר קדושה והלל ואבינו מלכנו וכה"ג כולהו לסדר תפלה באין וקדיש שלאחריהם חוזר עיקר על התפלה די"ח. ב"י בשם תה"ד סי' י"ג. לבוש. וכתב שם הלבוש דמטעם זה תקנו בו תתקבל צלותהון וכו' שחוזר על תפלת י"ח ע"כ. מ"א ס"ק י"א. ה"ב או' ג' א"ר או' יו"ד. סו"ב או' ד' מאמ"ר או' י"ב ר"ז או' ז'. כף החיים סי' ט"ו או' פ"ב. מ"ב או' י"ח. וכתב פרישה בסי' קכ"ב או' א' דמכאן משמע דאסור לש"ץ לדבר ביני ביני כיון דהכל מעין תפלה א' היא והקדיש חוזר על כולן עכ"ד. והביאו א"ר שם. מש"ז או' ע"פ תה"ד או' ה' מ"ב שם מיהו המאמ"ר שם כתב דיש להקל בעת הצורך יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' ג"ן או' ט"ז וסי' קי"א או' י"א ויתבאר עוד לקמן בס"ד סי' קכ"ד או' א' ומ"ש הש"ץ מי שבירך בעת קריאת התורה למתנדב והשכבות וכיוצא כתב שם הפתה"ד דהכל נקרא מצורף לענין הקריאה ושרי כקריאה עצמה כיון דהכי נהוג יעו"ש יסיים אבל מ"מ איסור גמור לש"ץ להפסיק בשיחה בטילה בין העמידה לקדיש תתקבל כמ"ש הפרמ"ג כמש"ז אות ט' יעו"ש עכ"ד וכ"כ כף החיים שם אות ג':
סעיף קטן כח
כח) שם, א"צ לחזור לפסוע וכו' ואם רגיל לפסוע אפי' אחר התפלה בקול רם אין למנעו, הרדב"ז ח"א סי' קנ"ג, כנה"ג בהגב"י, מ"א ס"ק י"ב, א"א אות י"ב, ש"ץ דקמ"ז ע"ב, ר"ז שם, מ"ב אות י"ט, ולכן נ"ל דאם הש"ץ האומר חזרה אינו יכול לגמור שארית התפלה מאיזה סבה שיהיה ואינו אומר קדיש תתקבל כדי לעשות בו הג"פ דיעשה הג"פ תכף אחר תפלת החזרה ועיין הלק"ט ח"ב סי' ש"ז ותי"ח בזה הסי' אות ד' ודו"ק:
סעיף קטן כט
כט) שם הגה, ואם לא התפלל בלחש רק בקול רם פוסע וכו' דתחלה צריך לפסוע ולהפטר על התחינות של עצמו כגון אלהי נצור וכו' שיאמר בלחש אחר שסיים התפלה ואח"כ בפסיעות של קדיש שלם יפטר על מה שהתפלל בעד הצבור. לבוש. מ"א ס"ק י"ג, א"ר אות י"א. א"א אות י"ג, כף החיים שם או' פ"ב. מ"ב או' ך' ועיין לקמן סי' קכ"ד או ח':
סעיף ו'
סעיף קטן ל
ל) [סעיף ו'] כשיחזור ש"ץ התפלה יאמר ג"כ אדני וכו' כ"כ התה"ד בסי' ק"י והביאו מרן ז"ל בב"י בסס"י קי"א ובזה הסי'. וכתב עליו מרן ז"ל בב"י בסי' זה ואפשר דכשם שסובר שפותח בה' שפתי תפתח סובר ג"כ שמשלים יהיו לרצון אמרי פי ע"כ. אלא שמור"ם ז"ל בד"מ או' ה' כתב על דברי מרן ז"ל ב"י דאין נוהגין לומר יהיו לרצון אחר תפלת הש"ץ ואע"ג דנוהגים לומר תחלה ה' שפתי תפתח כיעו"ש, וזהו שכתב מור"ם ז"ל כאן בהגהה אבל אינו אומר בסוף התפלה וכי אבל דעת מרן ז"ל בב"י נראה די"ל ג"כ בסוף התפלה יהיו לרצון וכו' ומה שלא כתבו בש"ע משום שלא נזכר בהדיא בתה"ד ואח"כ ראיתי שכ"כ המאמ"ר או' י"ג וסיים דאנו נוהגים לאומרו כס' מרן ז"ל בב"י וכך מטין דבריו כאן בש"ע יעו"ש, וגם לפי הטעם שכתב הרב בשער הכוו' והבאנו אותו לעיל בסי' קכ"ב או' יו"ד שכתב דפסוק זה יש בו ט' יודי"ן כנגד ט' יודין שיש בד' הויו"ת עסמ"ב אשר כל סודות תפלת י"ח תלוים בהם נראה דצריך לאומרו גם הש"ץ אחר החזרה בקול רם. ואח"כ ראיתי שכן דקדק ג"כ הש"ץ דף מ"ז ע"א מדברי שער הכוו' הנז' יעו"ש. וכ"כ השל"ה והביאו מ"א ס"ק י"ד, א"ר אות י"ב, סו"ב או' ד'. כף החיים שם. וכ"כ הגר"א דדברי השל"ה עיקר יעו"ש. וכ"כ דה"ח קיצור ש"ע סי' כ"ט או' ז'. וגם הר"ז או' ח' וח"א כלל כ"ט או' ב' כתבו דנכון לאומרו יעו"ש:
עמוד הקודםעמוד הבא