התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן מד
הרב יעקב חיים סופר
סימן מד
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועי אסור לישן בהן אפי' שינת עראי וכו' כתב הט"ז סק"א וז"ל דלא כהטור והרא"ש שמתירין שינת עראי עכ"ל. וצ"ע דאימתי התיר העור בשינת עראי יותר מש"ע דהלא הטור כתב פורס עליהם סודר וישן בהן שינת עראי וכך הם ג"כ דברי הש"ע וכ"כ הב"ח דבש"ע פסק כהרמב"ם והיא דעת רבינו שהוא הטור יעו"ש. אח"כ ראיתי במאמ"ר סוף אות א'. שהקשה קושיא זו על דברי הט"ז הנ"ל יעו"ש. ומיהו יש ליישב קצת דברי הט"ז הנ"ל ולומר דס"ל להט"ז דמ"ש הטור פורש עליהם סודר וישן בהן לחומרא בעלמא נקטיה שלא יהא בגילוי הראש וכמ"ש בחדושי הגהות בגליון ב"י הנ"מ בשם מהרל"ח בתירוץ א' יעו"ש. לא כן דברי הש"ע שלקוחים מדברי הרמב"ם דדינא קאמר. ועיין דברי חמודות על פ' מי שמתו אות צ"ד:
סעיף קטן ב
ב) שם ולא היתה עמו אשה וכו' אבל אם אשתו עמו אסור גזירה שמא ישמש בהן. מ"א סק"א. א"ר אות א'. ר"ז אות א'. ועיין כ"מ על הרמב"ם פ"ד דתפילין הלכה ט"ז וד"ח שם ופרמ"ג א"א אות א'. יפה ללב אות א' ובש"ג פ' מי שמתו משמע דאף ביום חיישינן. א"ר שם:
סעיף קטן ג
ג) שם ישן בהם שינת עראי וכו'. ולא חשיב הסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק או קלות ראש טור וב"י. מ"א סק"ב. ר"ז שם. שתילי זיתים אות ב' (ומה שהקשה ע"ז יד אהרן בהגה"ט עיין מה שתירץ מור"ם ז"ל בד"מ סי' רנ"ב אות ט' ומ"א שם ס"ק כ"ה יעו"ש). ומ"מ מצוה מן המובחר שלא יסיח דעתו מהם כלל. מ"א שם בשם הב"ח. פרמ"ג א"א אות ב'. סו"ב אות א'. ועיין מש"ל סי' כ"ח אות ב' שהאר"י ז"ל החמיר מאד בעניין הסח הדעת שאפילו בהיותו מתפלל אסור להסיח דעתו מתפילין ואפילו רגע אחד אסור להסיח דעתו מתפילין כאשר יעו"ש. וא"כ כ"ש שלא ישן בהם אפילו שינת עראי לדבריו ואפי' אם מניח עליהה סודר וכו' וע"כ יש להחמיר בזה שלא ישן בהן שינת עראי אפי' אם מניח עליהם סודר ואין אשתו עמו:
סעיף קטן ד
ד) שם ישן בהם שינת עראי. ואין שיעור לזה. מ"א סק"ג. וכן הוא דעת מרן ז"ל בב"י כאשר יעו"ש. וי"א כדי הילוך ק' אמה והוא חלק ס"ז משעה בקירוב. מ"א שם. והיינו לדעת הרב"י סי' תנ"ע סעי ב' בשיעור מיל אבל למאן דחשיב שיעור מיל ב' חומשי שעה כמבואר שם במ"א סק"ג א"כ הוי מאה אמה שיעור חלק חמישים משעה בקירוב מחה"ש:
סעיף קטן ה
ה) שם וכיצד הוא עושה מניח ראשו בין ברכיו וכו'. אף אם פורס סודר עליהם מ"מ יש לחוש שמא לא יזכור ויבא לידי שינת קבע ולכן צריך לעשות גם את זה להניח את ראשו בין ברכיו. דברי חמודות על פ' מי שמיתו אות צ"ד והביאו העט"ז. ועי"ש מ"ש על דברי הלבוש. ועוד עיין במאמ"ר אות ב' מ"ש על דברי הלבוש ועו"ת יעו"ש. פרמ"ג א"א אות ג'. וכן הסכים א"ר אות ב' דצריך תרווייהו פריסת סודר וראשו בין ברכיו:
סעיף קטן ו
ו) שם ואם אוחזן בידו ואינם כרוכים בידו אסור לישן בהן וכו'. דחיישינן שמא יפלו מידו. מ"א סק"ד פרמ"ג א"א אות ד', ר"ז אות א':
סעיף קטן ז
ז) שם הגהה. ודוקא כשאוחזן בלא נרתיקן אבל בנרתיקן בכל ענין שרי. דלא חיישינן להפחה כשהן בנרתיקן וגם לשמא יפלו נמי לא חיישינן בנרתיקן, מ"א סק"ה, ר"ז שם, שתילי זיתים אות ה', ועיין מש"ל סי' מ' אות ה' במי שנפלו לו תפילין:
עמוד הקודםעמוד הבא