התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תה
הרב יעקב חיים סופר
סימן תה
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מי שיצא חוץ לתחום וכו' והיינו במזיד ומדעת שלא לשם מצוה. רש"י וכ"כ הב"ח אבל אם יצא שלא מדעת עיין לקמן סעי' ד' ובאו' ג' ואם יצא בשוגג עיין א"ר סי' שצ"ו או' ג' ובסי' זה או' א' שכתב דשוגג הרי הוא כמזיד אבל מסעי' ה' דלקמן מוכח דשוגג כאנוס יעו"ש וכ"כ מ"ב או' ב'
סעיף קטן ב
ב) שם. אפי' אמה אחת לא יכנס וכו' כ"כ הטור וכ"כ הרמב"ם פכ"ז. וכתב שם המ"מ שהרשב"א פסק כר"ש דאמר אפי' יצא ט"ו אמה יכנס לפי שאין המודדים מכוונים המדות וחוץ למקום הציון יש ט"ו אמה יעו"ש והביאו ב"י וכתב נקטינן כהרמב"ם. וכ"ה דעת האחרונים.
סעיף קטן ג
ג) שם. ואין לו אלא ד"א מעמידת רגליו ולחוץ. כ"כ הרמב"ם פכ"ז דין י"א ומשמע אבל לצד פנים אינו יכול להלך אפי' אמה א' וטעם הרמב"ם כתב שם המ"מ משום דס"ל כר' יהודה במשנה שם דאמר דאין לו אלא ד"א לרוח א' וכיון שזה מהלך ורוצה לילך נראה כבורר אל עבר פניו ולכן אין לו אלא ד' אמות מעמידת רגליו ולחוץ יעו"ש אמנם עיין לעיל סי' שצ"ו סעי' א' בהגה שהביא פלוגתא בזה די"א דאלו ד"א הוא באמצען ויש לו ב' אמות לכל רוח וי"א ד' אמות לכל רוח והבאנו שם דעת הפו' המסכימים לזה יעו"ש ובענין זה ליכנס להיות כאנשי העיר כתב המ"א סק"א וא"ר או' א' דכל שיצא באונס או לדבר מצוה והוא בתוך ד"א של התחום מותר ליכנס ולהיות כאנשי העיר יעו"ש, וכ"כ הר"ז או' א' ח"א כלל ע"ו או' כ"ח. מ"ב או' ב'
סעיף ב'
סעיף קטן ד
ד) [סעיף ב'] יכנס. דבתר רובו שדינן ליה וכיון דלא הויא אלא רגלו א' חוץ לתחום עדיין רובו בתוך התחום הילכך יכנס. רש"י, ולפי מ"ש לעיל דיש לו ד"א חוץ לתחום גם בזה יהיה הדין כן דאם יצא באונס ורגלו אחת תוך ד"א לתחום ורגלו א' חוץ לד"א מחוץ לתחום יכנס. א"ר או' ב' ח"א שם. מ"ב או' ד'
סעיף ג'
סעיף קטן ה
ה) [סעיף ג'] והוא חוץ לתחום וכו' דאלו היה בתוך התחום כיון שדעתו ליכנס לעיר הרי הוא כבני העיר ומהלך את כל העיר ואלפים אמה לכל רוח מן העיר כמ"ש לעיל סי' ת'
סעיף קטן ו
ו) שם. לא יכנס להיות כבני העיר וכו' אבל יכול להלך בעיר ג' אמות שהרי יש לו אלפים חוץ מד' אמות שהן מקום שביתתו כמ"ש רסי' שצ"ז. ר"ז או' ג'
סעיף ד'
סעיף קטן ז
ז) [סעיף ד'] שלא לדעת. כגון שהיה דעתו טרוד ולא ידע שיוצא חוץ לתחום כמבואר בגמ' וה"ה אם יצא באונס או בשגגה כמבואר בסעי' שאח"ז וה"ה אם יצא לדבר מצוה דחשיב נמי כאונס כמ"ש לעיל או' ג'
סעיף קטן ח
ח) שם. מותר לעשת לו מחיצה וכו' וטעם היתר זה הוא משום דכשהקיפוהו בני אדם מחיצות הו"ל כמו קרפף מוקף דחשיב כולו כד"א וזה ילך בתוך ההיקף לצד העיר ונמצא שנכנס לתוך תחומו בהיתר וכיון שנכנס לתוך תחומו הוי כאלו לא יצא. ב"י. ור"ל ואז הוי כל העיר כד"א כבתחלה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כמ"ש בסעי' שאח"ז.
סעיף קטן ט
ט) שם. מותר לעשות לו מחיצה וכו' והיא שלא תהיה יותר על אלפים אמה. הרמב"ם פכ"ז דין י"ד אבל המ"מ שם כתב דהראב"ד והרשב"א נחלקו עליו ואפי' גדולה כמה שרי יעו"ש. והב"ד ב"י, וכ"כ המ"א סק"ב דאפ' המחיצה יותר מאלפים מהלך את כולה. וכ"כ א"ר או' ג' תו"ש או' ג' ר"ז או' ד'
סעיף קטן י
י) שם. ויכולין לילך שם וכו' וכשמגיע תוך התחום שרי לילך לעיר בלא מחיצה. מ"א סק"ג א"ר שם. תו"ש או' ד' ר"ז שם. ולפי מ"ש לעיל סוף או' ג' דבאנוס אפי' יצא תוך ד"א שחוץ לתחום שרי לחזור ה"ה הכא אף אם לא הגיעה המחיצה רק עד פחות מד"א לתוך התחום שרי. וכ"פ התו"ש שם. ר"ז שם.
סעיף קטן יא
יא) שם. והוא שלא ידעו וכו' ועיין עוד פרטי דינים בענין מחיצות בני אדם בסי' שס"ב ובדברינו לשם וה"ה לכאן. ומי שעשה בידיעת בני אדם שידעו שהם עושים למחיצה מלקין כך פשוט בעירובין. רי"ו, פת"ע או' ה'
סעיף קטן יב
יב) שם. אבל אם יצא לדעת אסור שהרי אף אם הוא בתוך מחיצות גמורות אינו רשאי ביצא לדעת לילך יותר מד"א כדלקמן ססעי' ו' וא"כ כ"ש במחיצות של בני אדם שאינו יכול להלך.
סעיף ה'
סעיף קטן יג
יג) [סעיף ה'] או רוח רעה. שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואח"כ נשתפה והרי הוא חוץ לתחום. רש"י.
סעיף קטן יד
יד) שם. או ששגג וכו' אע"ג דכ"ש הוא מדין אונס מ"מ נקט זה לאשמעינן משום סיפא דגם בזה אם החזירוהו כאלו לא יצא. ביאורי הגר"א.
סעיף קטן טו
טו) שם. אין לו אלא ד"א. ועיין לעיל סי' שצ"ו סעי' א' איך מודדין אלו הד"א יעו"ש.
סעיף קטן טז
טז) שם. אין לו אלא ד"א. והיינו באין לו מחיצה של בני אדם. לבוש.
סעיף קטן יז
טוב) שם. אבל אם חוזר לדעת וכו' משמע אבל אם חזר שלא מדעת כגון ששגג ונכנס לתוך התחום הו"ל כאלו החזירוהו.
סעיף קטן יח
חי) שם. אין לו אלא ד"א. וה"ד בלא נכנס לעירו אבל אם נכנס לעירו המוקפת חומה הרי היא לו כולה כד"א כמ"ש לקמן סעי' ח' ועיין בדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן יט
יט) שם הגה. וכן אם נכנס לספינה וכו' היינו בשבת דאם נכנס מבע"י לא קנה שביתה כלל אם היא למעלה מעשרה וצ"ל דנכנס לישב בה דאם נכנס ע"מ להפליג הוי כיוצא לדעת כמ"ש סעי' ז' א"נ מיירי שהיתה הספינה ביה"ש למטה מיו"ד וקנה שם שביתה והפליגה בשבת וחזרה לאחוריה דהו"ל שלא לדעת כיון שנכנס בהיתר מ"א סק"ה. א"ר או' ה' תו"ש או' ו' ועיין לעיל סי' רמ"ח סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף ו'
סעיף קטן כ
כ) [סעיף ו'] נתנוהו עכו"ם חוץ לתחום וכו' ר"ל שהוציאוהו מתוך התחום ונתנוהו חוץ לתחום בדיר וכו' דאלו יצא לדעת אעפ"י שהחזירוהו עכו"ם אין לו אלא ד"א כמ"ש לקמן סעי' ח' יעו"ש.
סעיף קטן כא
כא) שם. בדיר או בסהר. דיר הוא גדר של בהמות שעושין בשדות היוה כאן והיום כאן כדי לזבלן בגללי הבהמות וסהר שעושין לבהמות של עיר. רש"י עירובין ח"י ע"א. ולא הזכיר כאן שיהיו מוקפין לדירה משום דמסתמא אין בהם יותר מבית סאתים וכל שאין בו יותר מסאתים מותר לטלטל בכולו אעפ"י שלא הוקף לדירה כמ"ש רסי' שנ"ח אבל אין ה"נ דאם היו יותר מסאתים צריך שיהיו מוקפין לדירה דהיינו ששומר הבהמות דר בהם ואם לאו אין לטלטל בהם כ"א בד"א.
סעיף קטן כב
כב) שם בדיר או סהר. ואם נתנוהו בקרפף של חיות המוקף מחיצות והחיות הם מה שקורין עי"ר גארטי"ן שאין דרך בני אדם לדור עמהם שמזיקין אפי' יש דירה שם קבועה לשומר בעל דירתו דלא עבדי אינשי דדיירי בגדודי חיות ואין לטלטל ביתר מסאתים דודאי גדודי חיות גרע מזרעים ואפי' פחות מסאתים יש מקום לדין. נוב"י מה"ת סי' מ"ז יעו"ש. והביאו השע"ת.
סעיף קטן כג
כג) שם. בדיר וכו' ואם נתנוהו סמוך לדיר וסהר באופן שכלו הד"א תוך הדיר וסהר אין לו אלא ד"א ואסור לילך חוץ לד"א שלא אמרו אלא דרה"י נחשב כד"א המגיעים לו באותו מקום אבל לא הקילו בזה לעשות רה"י במקצת ד"א דדבר זה לא מצינו בשום מקום והוא פשוט בעיני. תו"ש או' ז'
סעיף קטן כד
כד) שם. ומרעה. שהיא לדירה או שאין בה יותר מסאתים ר"ז או' ו' ועיין לעיל סי' שצ"ח סעי' ו' איזה מערה קרויה לדירה ובדברינו לשם או' ט"ל בס"ד.
סעיף קטן כה
כה) שם. או בעיר אחרת. דאי בעירו אפי' יצא לדעת ונכנס לדעת הרי היא לו כד"א כמ"ש לקמן סעי' ח' יעו"ש.
סעיף קטן כו
כו) שם. מוקפת חומה לדירה. דעי"ז הויא כרה"י והוי כולה כד"א. וה"ה אם תיקנו המבואות כדינן בצוה"ף או בלחי וקורה חשיבי מוקף לדירה כמ"ש לעיל סי' ת"א או' י"א יעו"ש.
סעיף קטן כז
כז) שם. מוקפת חומה וכו' משמע דאפי' בא בעיבורה של עיר לא מהני כמ"ש התו' והרא"ש דלא כמ"ש השה"ג בשם י"א מיהו במהרי"ל משמע דס"ל דעיבורה של עיר כעיר וכ"כ האגודה וסיים ונהגו שלא לצאת מהספינה (היינו בהביאוהו עכו"ם בספינה אל מחוץ לעיר) אלא ישאוהו עכו"ם להעיר או לשפת הים מקום שהוא גבוה יו"ד. שי"א שאם נכנס לנמל עומק המים הוי מחיצה (לעיר והוו כאלו נכנס לעיר) כדאמרינן גבי מבוי עכ"ל. מ"א סק"ז ח"א כלל ע"ו או' ל"ג.
סעיף קטן כח
כח) שם. או שנאנס וכו' כלומר ע"י רוח רעה. ב"י ועיין לעיל או' י"ג.
סעיף קטן כט
כט) שם. ונזכר והוא בתוכו וכו' לאפוקי אם נזכר קודם שנכנס לתוכו דאין לו אלא ד"א וכמ"ש לעיל או' כ"ג.
סעיף קטן ל
ל) שם. מהלך את כולו. דכיון שהוא מוקף מחיצות סביב כולו כד"א. אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת אז לא אמרינן דכל העיר חשוב לו כד"א כיון שלא שבת באויר אותן מחיצות וביאתו לשם היא באיסור כ"ה דעת הרמב"ם פכ"ז דין י"ב וכתב המ"מ שם דהרשב"א חולק דאפי' בדעת אמרינן כל העיר כד"א אלא שכתב דדברי הרמב"ם עיקר יעו"ש. ע"ז סק"א וכ"ה דעת האחרונים כפסק הש"ע.
סעיף קטן לא
לא) שם. מהלך את כולו. ואע"ג דלא שבת בה מ"מ הקילו ביה חז"ל הואיל ואין לו אלא ד"א ויצא שלא לדעת תו"ש או' ט'
סעיף קטן לב
לב) שם. אין לו אלא ד"א. בין שנכנס מדעתו בין שהכניסוהו עכו"ם לשם דכיון שיצא מדעת לא אמרינן בזה כולו כד"א:
סעיף ז'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ז'] מי שהפליגה ספינתו בים וכו' ומיירי שהיה עומד בע"ש בנמל מקים שהספינה גוששת. והיה בדעתו לצאת מן הספינה וליכנס לעיר ונמצא שקנה שביתה ביבשה ובא רוח גדול וחזק ודחה את הספינה והפליגה באמצעית הים ונמצא תוץ לתחום ר' יהונתן על הרי"ך ר"פ מי שהוציאוהו פרישה או' ג' וצ"ל דהיתה הספינה מהלכת פחות מגובה י"ט דאי למעלה מי"ט הא אין איסור תחומין למעלה מי"ט בימים ובנהרות כמ"ש בסי' הקודם ואיך אומר ונמצא חוץ לתחום וכן מוכח ממ"ש אח"כ בש"ע אם היא מהלכת וכו' דאם היא למעלה מי"ט למה צריך לחלק והלא אין איסור תחומין למעלה מי"ט כנז' ומ"ש בבד"ה דאם הספינה גוששת שאין בינה ובין קרקע הים י"ט אינו מותר להלך את כולה וכו' כבר כתב המ"א לעיל בסי' הקודם סק"ב על בד"ה הנז' דבסי' ת"ה סעי' ז' איתא בהדיא דמותר יעו"ש. והבאנו דבריו לשם או' כ"ג יעו"ש. ועיין לקמן או' מ'
סעיף קטן לד
לד) שם. מהלך את כולה. ר"ל אפי' כשהיא עומדת כיון שיש לה מחיצות כדמוכח ממ"ש אח"כ, וכ"כ ח"א כלל ע"ו או' ל"ו.
סעיף קטן לה
לה) שם. הואיל ושבת. באויר מחיצות. לאו דוקא דהא אפי' אם לא שבת באויר מחיצות מותר להלך את כולה אם יצא באונס כמ"ש בסעי' הקודם אלא ר"ל הואיל והוא באויר מחיצות.
סעיף קטן לו
לו) שם. הואיל ושבת וכו' אבל אם בא לעיר אחרת אסור דלא שבת באויר מחיצות דכיון דנכנס בשבת לתוך הספינה הו"ל כיוצא לדעת. הג"א וב"ז סי' ר"ך. וה"ה אם נתנוהו עכו"ם לספינה אחרת ומ"מ יכול ליכנס לספינה קטנה התלויה בה לפנות ולחזור לספינה גדולה כמ"ש סי' ת"ו ומשמע מדברי הג"א דאם נכנס בהיתר כגון שקנה שביתה אתמול הו"ל כיצא שלא לדעת וכ"מ ססי'. ת"ד מ"א סק"ז א"ר או' ז' תו"ש או' יו"ד. ועיין לעיל סי' רמ"ח סעי' ג' בענין קניית שביתה בע"ש בספינה ובדברינו לשם בס"ד
סעיף קטן לז
לז) וכתב בשה"ג אפי' קפץ מספינה לספינה עד שלא יצא חוץ לתחום והספינה השנייה הוציאתו חוץ לתחומו ה"ז מהלך את כולה אף שלא שבת במחיצות שנייה. א"ר שם.
סעיף קטן לח
לח) שם. ואם נפחתו דופני הספינה בשבת. ונעשו פחות מגובה י"ט. ר"ז או' ז' וה"ה אם נפרצה במילואה או שנפרצה ביותר מיו"ד אמות אעפ"י שאין במילואה או שנעשה פרוץ יותר מהעומד שבכ"ז הוי ביטול מחיצה כמ"ש לעיל סי' שס"ב סעי' ח' וסעי' ט' וסי' שע"ב סעי' ז' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד. ועיין לקמן או' מ"א.
סעיף קטן לט
טל) שם. אם היא מהלכת וכו' דאז ליכא למימר דלא קנה אלא הד"א שהוא עומד שם בשעה שנפחתו הדפנות כיון דהספינה מהלכת בקפיצה וכל קפיצה וקפיצה הוא יותר מד"א ונמצא שהספינה נוטלתו בכל פעם מד"א שמגיעים לו לתוך ד"א אחרים וצריך ליתן לו שם ד"א וכשחוזרת ונוטלת אותו גם משם צריך ליתן לו ד"א אחרים וכן לעולם אבל בספינה עומדת יש לו ד"א מיוחדות בתוך הספינה ואין מהלך את כולה כיון שנתקלקלו מחיצותיה ובזה לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה כיון שנפרצה לכרמלית כמ"ש ססי' שס"ה. תו"ש או' י"א.
סעיף קטן מ
מ) שם. ואם היא עומדת וכו' חוץ לתחום במקום שהוא נמוך למטה מי"ט דלמעלה מי"ט הלא נקטינן דאין בו איסור תחומין ומותר לילך כמו שירצה אפי' בלא מחיצות כלל. כ"כ מ"ב או' ל"א. אבל הר"ז או' ו' כתב דאפי' במקום שהיא עומדת למעלה מי"ט אינו מהלך בה יותר מד"א שלא אמרו אין תחומין למעלה מי"ט אלא בהילוך הספינה ע"פ המים שהוא דומה לקפיצה באויר ואינו נקרא הילוך כמ"ש סי' ת"ד אבל הילוך אדם בספינה כשהיא עומדת חוץ לתחום ואין לה מחיצות כמהלך בארץ יעו"ש.
סעיף קטן מא
מא) שם בהגה. ובראשו אין לו וכו' פי' שהיא עמוקה באמצעיתה ובראשה היא משופעת והולכת כדרך ספינות קטנית אפ"ה הוי רה"י דמה שבראשו הוי כחורי רה"י שהם כרה"י כמ"ש סי' שמ"ה אבל אם נפרצו המחיצות שבראשו בעינן שלא יהיה פרוץ מרובה על העומד ולא תהיה פירצה יתירה על יו"ד כמ"ש סי' שס"ב ומשמע דאם אין מחיצות יו"ד לא הוי רה"י ולא אמרינן גוד אחית מחיצתא. מ"א הק"ט תו"ש או' י"ב.
סעיף קטן מב
מב) שם בהגה דאמרינן חוקקין להשלים. ואע"ג דק"ל דאין חוקקין להשלים אפשר שר"ל שאין לו מחיצות י"ט ועובי הנסרים מצטרפין כמ"ש סי' שע"ב סעי' ו' דתל גבוה ה' טפחים ובנה עליה מחיצה גבוה ה' טפחים מצטרפין ומקרי גבוה י"ט וא"כ ה"ה הכא מיירי שהמחיצות אין גבוהים כ"א ה' טפחים וכדומה ועובי הנסרים של שולי הספינה עבים ה' טפחים דמצטרפין לגובה יו"ד ומקרי רה"י מ"א ס"ק י"א ומחה"ש. וכ"כ הר"ז או' ז' לדעת המ"א. וא"כ מ"ש בהגה ואין לו כלל וכו' הוא לאו דוקא מחה"ש שם. מיהו הא"ר או' יו"ד כתב על דברי המ"א הנז' שהוא דחוק אלא שכתב דשאני הכא משום דק"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם.
סעיף קטן מג
מג) ואם אין לו מחיצות כלל אלא עץ עב וגבוה יו"ד (מן המים) זה מילתא דפשיטא דתל גבוה יו"ד מיקרי רה"י אם רחב ד"ט אלא דאין זה מיקרי ספינה. מחה"ש שם.
סעיף ח'
סעיף קטן מד
מד) [סעיף ח'] יצא לדעת והחזירוהו עכו"ם וכו' וכ"ש חזר לדעת אפי' הוציאוהו עכו"ם. טור וב"י.
סעיף קטן מה
מה) שם. ומיהו אם החזירוהו לעירו וכו' הואיל ושבת באויר אותם מחיצות אבל בעיר אחרת אין לו אלא ד"א אפי' נתלוהו עכו"ם לשם כיון שיצא לדעת. מ"א ס"ק י"ב (וכתב על העו"ש דלא דק) א"ר או' י"א. תו"ש או' י"ד. מאמ"ר או' ג' מוקפת מחיצות לדירה ואפי' בחצר או בבית אין לו אלא ד"א ואין כולו נחשב לו כד"א הואיל ולא שבת באויר אלו המחיצות. ר"ז או' ו' ועיין לעיל או' ל'
סעיף קטן מו
מו) וכל שלא שבת בה בעינן יצא שלא לדעת ובא שם שלא לדעת ואז מהלך כולה כבסעי' ו' יעו"ש. א"א או' י"ב. ח"א כלל ע"ו או' ל' ועיין לקמן או' מ"ט.
סעיף קטן מז
מז) שם הגה. המוקפת מחיצות לדירה. וה"ה למבוי שיש בו עירוב צוה"פ. ט"ז סק"ג א"ר שם ח"א שם. ואפי' שלא עירבו דאסור לטלטל מבתים למבוי מ"מ רה"י גמור הוא והולך כולה כד"א. מש"ז או' ג' ועיין לעיל סי' ת"א או' י"א
סעיף קטן מח
מח) שם. כולה כד"א. ומ"מ אסור לצאת חוצה לה דהפסיד תחומו כיון שיצא לדעת. מ"א ס"ק י"ג. א"ר שם. ר"ז או' ה' ח"א שם.
סעיף קטן מט
מט) ואם יצא שלא לדעת והחזירוהו שלא לדעת הרי הוא כבתחלה כבסעי' ה' ומהלך כל העיר כד"א אף שאין מוקפת כלל וחוצה לה ב' אלפים לכל צד. א"א או' י"ג.
סעיף ט'
סעיף קטן נ
נ) [סעיף ט'] אפי' במזיד וכו' ר"ל אע"ג דלגבי אדם אמרינן בסעי' הקודם דאם יצא לדעת והחזירוהו אין לי אלא ד"א אפ"ה פירות לא הפסידו מקומם אם הוחזרו לתחומם והטעם כמ"ש אח"כ משום דאנוסים הם.
סעיף קטן נא
נא) שם. אם הוא יו"ט וכו' פי' דאז מותר להוציא מרשות לרשות משא"כ בשבת שאין היתר אלא במקומם. ט"ז סק"ד. תו"ש או' ט"ז. ור"ל דביו"ט דהוצאה מרשות לרשות שריא כיון שחזרו לתחומם מותר להוליכם לעיר וחוץ לעיר אלפים אמה לכל רוח אבל בשבת כיון דההוצאה אסורה אפי' חזרו לתחומם אין להם טלטול אלא בד"א וע"כ אין להם היתר רק לאוכלם במקומם ורק אם הוחזרו לעיר המעורבת הרי היא כד"א כיון שמותר לטלטל בכולה אפי' בשבת.
סעיף קטן נב
בנ) שם. ואפי' לאותו ישראל שהחזירם לצרכו במזיד. משום דהני פירות קנו ממש שביתה בזאת העיר ולא דמי לדבר הבא מחוץ לתחום דאסור משום דעבד בהו איסור מיהו אותו שהחזיר במזיד אסור לדידיה הואיל ונעשה בהם איסור שהביאם מחוץ לתחום והתו' מתירין אפי' לאותו שהחזירם. ב"י בשם הג"א וכ"פ הר"ז או' ט' דאפי' להמחזיר עצמו שעשה איסור אין קונסין אותו שלא יאכלם בשבת. וכ"כ האחרונים.
סעיף קטן נג
גנ) שם. מאי טעמא. אנוסים הם. ר"ל כמו שהאדם אם הוציאוהו והחזירוהו באונס הרי הוא כאלו לא יצא כמ"ש סעי' ה' גם הפירות כן כיון שהוצאתם וחזירתם היא בעל כרחם.
סעיף קטן נד
דנ) שם. אנוסים הם. ולא דמי למבשל בשבת במזיד דאסיר דהתם איסורא דאורייתא הוא, תו' והא דמטביל כליו והמעשר דאיסורא דרבנן נינהו וקנסינן התם בדאית ליה פירי אחריני והכא מיירי בדלית ליה פירי אחריני. מ"א ס"ק י"ד. אמנם בס' נתיב חיים כתב על דברי המ"א הנז' דלא נהירא דא"כ הו"ל להרי"ף והרא"ש לפרש דבאית ליה פירי אחריני אסור וכתב דהתם טעם האיסור משום דנעשה תיקון בגוף הדבר ההוא אבל הכא לא נעשה כלום בגוף הפירות יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ב. חמ"מ או' א' ר"ז או' ט' ועיין עוד מ"ש האחרונים.
סעיף קטן נה
הנ) שם. אם הוציאן בשוגג מותר לאכלם. אם יש אדם שעירב לאותו צד או שיש עיר אחרת סמוכה לשם. רש"י מ"א ס"ק ט"ו א"ר או' י"ג. ועיין מהרש"א שדקדק בדברי רש"י הנז' דלאותו אדם שהוציאן אסורין והביאו המחה"ש אבל התו"ש או' ח"י כתב דמדברי הש"ע משמע דאם הוציאן בשוגג גם לדידיה שרי וגם על דברי מהרש"א כתב דאין מוכרחין דאפשר דגם רש"י ס"ל דשרי גם לדידיה והא דכתב אם יש אדם אחר משום דלשון יאכלו משמע דקאי אאחרים וכמ"ש מהרש"א שם ונקט הכי משום סיפא דקמ"ל דבמזיד אסור אף לאחרים יעו"ש. וכ"כ בחי' הריטב"א דגם לדידיה שרי. א"ר או' ט"ז
סעיף קטן נו
ונ) שם ואסור לטלטלם חוץ לד"א. וכמבואר לעיל סעי' ה' גבי אדם דאפי' הוציאוהו באונס אין לו אלא ד"א מיהו אם הכניסם לעיר המוקפת לדירה הרי היא כד"א ומותר לטלטלם בכולה כמ"ש לעיל סעי' ו' גבי אדם והיינו ביו"ט דלית בה איסור הוצאה אבל בשבת אין לטלטל בה כ"א בד"א ורק אם היא מעורבת שרי לטלטלם בכולה.
סעיף קטן נז
זנ) שם. ואם הוציאם במזיד אסור לאכלם וכו' ומ"מ מותר בטלטול תוך ד"א דכיון דביה"ש היו תוך התחום אין כאן מוקצה ואף דק"ל ברסי' תקט"ו דמה שאסור באכילה אסור בטלטול שאני הכא שאין איסור אכילה אלא משום קנס כ"כ הט"ז בססי' זה ומ"א שם סק"ב תירץ דשאני הכא דיש להם היתר אכילה אם חזרו למקומן א"ר או' ט"ו.
סעיף קטן נח
חנ) ואם הכניסם לעיר המוקפת מחיצות אפי' במזיד מותר לטלטלם בכל העיר דכולה כד"א. רש"ל פ' אין צדין סי' ט' והסכימו לדבריו התו"ש או' י"ט והמאמ"ר או' ו' והשיגו על הט"ז סק"ו שכתב דלא כרש"ל יעו"ש וכ"כ בס' בית מאיר. מ"ב או' ן' והיינו ביו"ט אעפ"י שאינה מעורבת ובשבת דוקא כשהיא מעורבת וכמ"ש לעיל או' נ"ו והוא פשוט.
סעיף קטן נט
נט) שם, אפי' מי שלא הוציאם. כיון שנעשה האיסור ע"י ישראל משא"כ ע"י עכו"ם דשרי לישראל אחר כמ"ש סי' שכ"ה סעי' ח' מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' ט"ז. תו"ש או' ך' ר"ז או' ט' וה"ה בכל מקום שאוסרין הבאים מחוץ לתחום אם נעשה ע"י ישראל אסור לכל ישראל. עו"ש או' ד'
סעיף קטן ס
ס) שם ויש מתירים למי שלא הוציאם. דלא גזרינן כאחר משום דידיה. לבוש. ורש"ל פ' א"צ סי' ח' פסק כסברא ראשונה וכ"נ עיקר שכ"כ התו' שם והרשב"א והמגיד ודברי המרדכי יחידאה הוא. א"ר שם. וכ"פ הא"א או' ט"ז והר"ז שם כסברא ראשונה. ועיין לעיל סי' י"ג או' ז'.
עמוד הקודםעמוד הבא