התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תיח
הרב יעקב חיים סופר
סימן תיח
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] ר"ח אסור בתענית. ואפי' אכל פירות יצא וא"צ לאכול פת. מ"א סק"א א"ר או' א' ועיין לעיל סי קפ"ח או' ל"ב ולקמן בסי' תי"ט:
סעיף קטן ב
ב) שם. ר"ח אסור בתענית. אנשי ק"ק ווירמ"ש מתענין על גזירה שהיה בר"ח סיון (שנת תתנ"ו לאלף ה') ונהגו לקרות בשחרית בר"ח ולערב ויחל ודרשו. רוקח סי' רי"ב. ב"י סי' תקע"ט. וכתב הרמ"ע בתשו' דלא ילפינן מנייהו בעלמא מ"א סי' זה סק"א. ועיין לקמן או' ז'
סעיף קטן ג
ג) שם. ר"ח אסור בתענית. בספ"ג דעירובין משמע דמותר להתענות בו תענית שעות אבל להרמב"ם אסור שהוא דאו' מ"א שם. ור"ל דלהרמב"ם שאיסור תענית ר"ח מדאו' כמ"ש בסעי' ד' אסור להתענות בו אפי' תענית שעות ומיהו עיין בא"א או' א' שכתב על דברי מ"א הנ"ז דלא מצא חלוק זה מבואר יעו"ש. וכן מסיק בס' גאון יעקב על עירובין שם להלכה דכל שאסור לאתענויי בהו שעות נמי אסירא יעו"ש. והביאוהו אחרונים. וה"ד אם קבלם לשם תענית אסור אבל אם נתעכב מלאכול לית לן בה.
סעיף ב'
סעיף קטן ד
ד) [סעיף ב'] אין גוזרין תענית וכו' ואם גזרי אין גזירתם גזירה ואין רשאין להתחיל. ב"י עו"ש או' ב' פר"ח. וכ"כ האחרונים.
סעיף קטן ה
ה) ואם התחילו וכו' כגון שגזרו ב"ד ג' תעניות ולא אסקו דעתייהו שבאחד מהם יש יום אסור בתענית והתענו יום א' אין מפסיקין. פר"ח. ולזה הסכימו האחרונים אעפ"י שיש עוד פירושים.
סעיף קטן ו
ו) שם. אפי' יום א' וכו' ונראה דרובו ככולו אבל אם התענו איזו שעות ואח"כ זכרו שביום ב' או' ג' יחול ר"ח וכו' מפסיקין.
סעיף קטן ז
ז) שם. אין מפסיקין וכו' וכשמתענין צבור בר"ח בשחר קורא פרשת ר"ח ובמנחה ויחל. והיחידים ענינו בסוף תפלת מוסף וש"ץ אומרו בברכה בפ"ע אחר מטבע של ר"ח. הרשב"ש בתשו' סי' תר"ה. ופשוט דלנוהגין שהיחידים אף בת"צ אין אומרים ענינו אלא במנחה אין להיחידים לאומרו בתפלת מוסף. ברכ"י או' א'
סעיף קטן ח
ח) שם. אין מפסיקין וכו' וחוה"מ הוי כר"ח חנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין כמ"ש לקמן סי' תקע"ב סעי' ב' יעו"ש.
סעיף קטן ט
ט) שם. ומתענין ומשלימין הכי אסיקננא בגמ' ומיהו התו' כתבו שם דלא קאי אפורים דבפורים אינו יכול להתענות דיום משתה ושמחה כתיב ואין נראה כן דעת הפו' וכן עיקר. פר"ח.
סעיף קטן י
י) שם. ומתענין ומשלימין. והיינו דוקא לצבור אבל יחיד אפי' התחיל מפסיק כמ"ש בסעי' שאח"ז וכ"כ ב"י בסי' תקע"ב וכתב שם בב"י דבפסקי תו' פ"ק דתענית מ"כ צבור שגזרו תעניות ואירעו בהן ר"ח או פורים ולא העלו על דעתן מפסיקין אותו יום ואין מתענין ועכשיו צבור הוי כיחיד לענין תענית וצריכין לפרוע אותו יום שמפסיקין עכ"ל התו' אלא שכתב על דבריהם ב"י שא"נ כן מדברי הפו' אבל הב"ח שם כתב להוכיח כתו' דאם התחילו מפסיקין ודלא כב"י וסיים וכמדומה דכך נהגו מעולם והכי נקטינן יעו"ש. והב"ד מ"א שם סק"ד. וכ"כ בשו"ת הנדפסים בסוף ס' גבורת נשים דאם לא עלו על דעתם אף שהתחילו מפסיקין מצד הדין יעו"ש. והביאו א"ר שם או' ב' ושע"ת
סעיף ג'
סעיף קטן יא
יא) [סעיף ג'] אם קבלו בלשון קבלת תענית וכו' כגון שאמר הריני בתענית ולא בלשון הרי עלי שהוא בלשון נדר. לבוש. ועיין לקמן סי' תק"ע סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן יב
יב) שם. א"צ התרה. וא"צ להתענות שאין כח בדברי היחיד לבטל האסמכתא שסמכו עליה רבנן וגזרו שלא להתענות. לבוש. וכתבו התו' (תענית י"ב ע"א) אומר רש"י ידחה נדרו מכל וכל ולא ישלים אותו תענית והר"י מסופק בדבר ויש להחמיר דדוקא אותו יום לא יתענה אבל ישלים אותו ליום מחר עכ"ל ומדברי הפו' בדין זה משמע כדברי רש"י ב"י וכ"כ הפר"ח.
סעיף קטן יג
יג) שם. א"צ התרה. ואפי' לדברי הרמב"ם דס"ל דר"ח מדאו' וכל שהוא מדאו' א"צ חיזוק ובעי התרה אפילו הכי כשאומר בלשון קבלה לבד אין צריך התרה וכ"כ הרמב"ן והסכימו לדבריו הרא"ש והר"ן ז"ל: וכ"מ לקמן סי' תק"ע עו"ש או' ג'
סעיף קטן יד
יד) שם. שהוא לשון נדר וכו' ונדר חל על דבר מצוה כמו על דבר הרשות. לבוש. עו"ש שם. וכ"ה בש"ע יו"ד סי' רט"ו סעי' א'
סעיף קטן טו
טו) שם. צריך התרת חכם. ויפתח לו בחרטה שיאמר אילו נתתה אל לבך ר"ח לא היית נודר. טור. וכ"ה בש"ע לקמן סי' תק"ע סעי' א' וביו"ד סי' רט"ו סעי' ב' וכתב שם הש"כ שמותר בכל הימים דנדר שהותר מקצתו הותר כולו וכ"כ הלבוש בסעי' זה.
סעיף ד'
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ד'] מטעם איסור כולל. דמגו דחייל על שאר הימים חייל נמי אר"ח ואפי' אשבת ויו"ט נמי חייל כה"ג וצריך התרה ופתח חרטה. לבוש. ועיין לקמן סי' תק"ע סעי' ג'
סעיף קטן יז
טוב) שם. כיון שאינו אלא מדרבנן. ושבועה חלה על דבר מצוה דרבנן כמ"ש ביו"ד סי' רל"ט סעי' ו' יעו"ש. ויש להתיר שבועתו ואין מתענה כמ"ש בהגה לסי' תק"ע סעי' ג' יעו"ש.
סעיף קטן יח
חי) שם. אלא שמדברי הרמב"ם נראה וכו' אפשר דילפינן לה מדאקשיה רחמנא למועדים דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם אלא דאכתי אין זה כדאי לומר שהוא דאו' ב"י יעו"ש.
סעיף קטן יט
יט) שם. שהוא מדאו' וע"כ אין השבועה חל כ"א ע"י איסור כולל אבל אם נשבע על ר"ח לבד אין השבועה חל לבטל המצוה שהיא מדאו' עו"ש או' ד' ומיהו הש"כ ביו"ד סי' רט"ו ס"ק י"א כתב דאפי' תימא דאסור להתענות בר"ח מדאו' מ"מ כיון דאינו מפורש בהדיא בקרא אלא דאתא מדרשא תלה שבועה עליה הילכך יש להתיר השבועה ואינו מתענה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח בסי' זה. ובלא"ה כיון דאיכא פלוגתא בזה צריך האדם לצאת מספק ולעשות אליבא דכ"ע כיון דאפשר דהיינו לעשות התרה ואין להתענות.
סעיף קטן כ
ך) וחוה"מ מסתברא דדינו כר"ח דומיא דבה"מ וכמ"ש לעיל סי' קפ"ח סעי' א' ולדעת הרמב"ם הוי מה"ת ולדעת שאר פו' הוי מדרבנן. פר"ח. וע"כ יש להתיר השבועה ואין להתענות כנז' ועיין לעיל או' ח'
סעיף ה'
סעיף קטן כא
כא) [סעיף ה'] המתענה בר"ח וכו' וה"ה המתענה תענית חלום ביו"ט או בחו"ה צריך למיתב תעניתא לתעניתיה כמ"ש לקמן סי' תקס"ח סעי' ה' יעו"ש. ועיי' לעיל סי' רפ"ח או' כ"א.
סעיף קטן כב
כב) שם. תענית חלום. וה"ה אם התענה משום נדר ט"ז סק"ד.
סעיף קטן כג
כג) שם. צריך למיתב וכו' והמתענה ת"ח בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ ליתיב תענית לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענות בהם כמ"ש לקמן סי' תק"פ. מ"א סק"ב א"ר או' א' מש"ז או' ד' ח"א כלל קי"ח או' ב' ועיין לקמן ססי' תקצ"ז.
סעיף קטן כד
כד) שם. צריך למיתב וכו' ואם חל ר"ח בשבת והתענה אם די בתענית אחד או צריך להתענות ב' ימים עיין לעיל סי' רפ"ח או' כ"ח.
סעיף קטן כה
כה) שם. צריך למיתב וכו' וכבר הארכנו בזה לעיל סי' רפ"ח סעי' ד' ועוד ית' לקמן בסי' תקס"ח סעי' ה' בס"ד:
עמוד הקודםעמוד הבא