התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן כג
הרב יעקב חיים סופר
סימן כג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מותר ליכנס וכו' אבל אם הוא נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש וכו' והטעם מפני שנפשות המתים עומדות על קבריהם כמ"ש בשער המצות פ' ויחי ובשער הגלגולים הקדמה ל"ז דף ע"ג ע"א דאל"כ לא שייך לחלק בן הציצית מכוסה או אינו מכוסה דהא בלאו הכי המת מכוסה בקבר אלא מפני הנפש העומדת שם למעלה על הקבר כמ"ש. ועיין שתילי זיתים אות ג':
א) אם לימד על קברו של מת לעילוי נשמתו ליכא בזה משום לועג לרש דהא לכבודו קעביד עיין תוספות קמא דט"ז ע"ב ד"ה שהשיבו ישיבה וכו' ועיין פתה"ד סי' מ"ה אות ד'. וביו"ד סי' שס"ז סעי' ג':
סעיף קטן ב
ב) שם אבל אם הם מכוסים מותר. וכן טלית קטן שלובשים תחת הבגדים אין בו איסור משום לועג לרש ומותר ליכנס בו לבית הקברות מפני שהוא מכוסה. ב"י. ב"ח וכתב שכן המנהג. פרישה. עט"ז. מאמ"ר אות א' וכ"כ הברכ"י אות א' בשם תפארת שמואל דף מ' ע"ד (ותימא שהביא דין זה מן התפארת שמואל ולא זכר שהוא בב"י) והביאו שע"ת אות א', ועיין בדברינו לקמן סי' כ"ד סוף אות ד':
סעיף ג'
סעיף קטן ג
ג) [סעיף ג'] הנכנס תוך ד' אמות של מת או של קבר וכו' אפי' קבר קטן יש לועג לרש. דשמא נשמת של אדם גדול הוא. א"ר אות ג' ויד אהרן בסי' מ"ה בשם מהרי"ט צהלון ז"ל והביאו פרמ"ג בא"א או' ב'. וכתב ומשמע קבר אשה דבחייה ג"כ פטורה ליכא לועג לרש. ולחוש לגלגול זכר כולי האי לא חיישינן עכ"ל והביאו פתחי עולם אות ד' מיהו הרב משנה למלך בפי"ג מה' אבל דין ט' כתב דגם באשה שייך משום לועג לרש יעו"ש, והביאו דברי מנחם בסי' מ"ה אות ג'. ועיין פתה"ד סי' מ"ה אות ג' שכתב דגם מהריט"ץ כתב דיש באשה משום לועג לרש אלא דהא"ר לא הביא כל דברי מהריט"ץ וגרם להפרמ"ג לומר היפך מהריט"ץ יעו"ש:
סעיף קטן ד
ד) שם הנכנס תוך ד' אמות של מת וכו' ואפי' הוא חוץ לבית הקברות, ב"י. שתילי זיתים אות ה'.
סעיף קטן ה
ה) שם דינו כנכנס לביה"ק. ובביה"ק עצמו דוקא בתוך ד' אמות הוא דאסור. אבל חוץ לארבע אמות שרי. ב"י. שתילי זיתים שם. אבל האחרונים מחמירים אפי' חיץ לד' אמות עיין א"ר אות ג' וכ"כ א"א. ועיין לקמן סי' מ"ה אות א':
סעיף ד'
סעיף קטן ו
ו) [סעיף ד'] במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת וכו' משמע במקום שאין נוהגים להסירם אין קפידא אם הכתפים לובשים ציצית. והקשה המ"א סק"ב וז"ל צ"ע דהרי ביו"ד סי' שנ"א כתב שמשימין ציצית בטלית של מתים ואפ"ה פסק כאן דאסור ליכנס לביה"ק או לד"א של מת בציצית והיינו כס' הראשונה שכתב הרא"ש ולמה כתב כאן בהיפוך ויש לחלק וכו' עכ"ל. ונלע"ד לומר דס"ל למרן ז"ל, דדוקא כשעשו למת ציצית חדשים ליכא למיחש משום לועג לרש שגם הוא יש לו ציצית אבל ההולך לביה"ק איכא למוחש משום לועג לרש ואפי' קברו אותו בציצית דחיישינן שמא נרקבו או נתבלו. אח"כ ראיתי שכ"כ הרב פתח הדביר יעו"ש. ועיין פרמ"ג א"א אות ב' ונה"ש:
סעיף קטן ז
ז) שם במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת וכו' ומנהג יפה הוא לתת ציצית בתכריכין כיון שרגילין במצוה מחיים משום והלך לפניך צדקך. וי"מ שיש במדרש שלכך נסמכה פ' נסקל לפ' ציצית לומר שהמת חייב בציצית. נמוק"י הלכות ציצית והביאו שתילי זיתים אות ו' ועיין פת"ת ביו"ד סי' שנ"א אות א' ומדקדקים להניח עליו ציצית כשר והכל יודעים שהמתים חפשים מן המצות אך הוא לרמוז כי אנחנו מאמינים במה שאז"ל הכסות שירד עם האדם לקבר יעלה עמו שנאמר איש עולה והוא עוטה מעיל ולכן כאשר יקום האדם לזמן התחיה יהיה לבוש טלית כשר. סו"ב בשם מקור חיים. והביאו שתילי זיתים שם:
סעיף קטן ח
ח) שם אם הכתפים לובשים ציצית איכא למיחש בהו וכו' אלא א"כ ציציותיהם מכוסים. ר"ז אות ה' ובטלית גדול המיוחד לתפלה כתב הפרמ"ג בא"א אות ב' אף הציצית מכוסים ג"כ אסור משום לועג לרש יעו"ש. מיהו השתילי זיתים אות ז' כתב דאפי' בטלית של מצוה סגי בכיסוי. וכ"מ בדרישה יעו"ש. וכ"מ מדברי ר"ז הנז' שכתב סתמא אם ציציותיהם מכוסים ליכא למיחש:
ח) אסור ליקח ס"ת בזרועו בביה"ק אף שהוא במטפחת ואין קורא בו. ב"י יו"ד סי' רפ"ב, א"ר אות ג' פתחי עולם אות ד':
עמוד הקודםעמוד הבא