כף החיים אורח חיים

שיתוף

פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל

סימן תקמו

הרב יעקב חיים סופר

הרב יעקב חיים סופר

סימן תקמו

סעיף א'

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] אין נושאין נשים במועד וכו' דאין מערבין שמחה בשמחה ועוד מפני הטורח במועד ועוד דא"כ ימתין כל אדם לעשות נשואין עד המועד שעושה בלא זה סעודה ויבטל מפריה ורביה. כ"ז בגמ' (מו"ק ח' ע"ב) ופשוט שם נשואין בלא סעודה נמי אסור. מ"א סק"א. וכ"כ בחי' הריטב"א על הגמ' שם דף ח"י ע"ב אבל נשואין אפי' בלא סעודה הויא שמחה והתורה אמרה ושמחת בחגך ולא באשתך יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' א' וכתב שכן מוכח מן הגמ' שם דנשואין אף בלא סעודה אסור יעו"ש. ומ"ש התו' בכתובות דף מ"ז ע"א ד"ה דמסר לחד שינויא דנשואין בלא סעודה מותר משום דלא חשיבא שמחה כולי האי יעו"ש כתב הא"ר או' ב' דהתו' מדאו' קאמרי אבל מדרבנן מודו דאסור בנשואין לבד וכמ"ש מהרש"א שם יעו"ש. וכ"כ הברכ"י שם ובס' בגדי ישע חמ"מ או' א' וכ"כ המאמ"ר או' א' להוכיח מש"ס ופו' דנשואין בלא סעודה נמי אסור יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קי"ז או' א' מק"ק סי' נ"ט או' א' מ"ב או' א':

סעיף קטן ב

ב) ואפי' שהכהל ויתרה ומחלה על שמחתה אסור. גן המלך סי' ס' י"א בהגב"י:

סעיף קטן ג

ג) שם. אין נושאין נשים במועד וכו' והאריכו בגמ' בטעם האיסור ויליף לה מקרא דאין מערבין שמחה בשמחה. וכתב בהגהת סמ"ק וז"ל ומכאן יש נזהרין שלא לעשות ב' חופות ביום א' גם מביאין ראייה מהירושלמי דמפיק מקרא שלא לערב שמחה בשמחה מיעקב שא"ל לבן מלא שבוע זאת וכו' ולא היא דהתם השתי שמחות היו לאדם אחד דיעקב היה נושא שתי נשים וכן גבי רגל שמחת האשה שהוא נושא ושמחת הרגל שתיהן לו הלכך שייך בהו עירוב שמחות אבל בשני חופות שעושין משתי נשים לשני אנשים לא שייך הכא עירוב שמחה בשמחה וכן היה נוהג מורי רבי' יחיאל לעשות חופת יתום או יתומה עם חופת א' מבניו הכל ביום א' אך משתי אחיות כתב בס"ח דאין לעשות ביום א' ובקצת ספרים כתוב דאפי' בשבוע א' אין לעשות ואין לשנות המנהג עכ"ל ב"ח. ט"ז סק"א. אבל בצוואת ר"י החסיד או' ל"ו כתב דאפי' שני חופות משני אנשים לשתי נשים אין לעשות בשבוע אחד משום שיארע להם איזה מקרה שאינו טוב יעו"ש וכ"כ שם בס"ח סי' תע"ז יעו"ש והב"ד י"א בהגב"י. ועיין באה"ע סי' ס"ב סעי' ב':

סעיף קטן ד

ד) שם. ומותר לארס וכו' שמא יקדמנו אחר ברחמים. גמ' שם י"ח ע"ב. ולפי טעם זה כ"ש דמותר לכתוב תנאים לשידוך בחו"ה כנהוג בינינו. אלא דצ"ע לענין סעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים אם זהו במקום סעודת ארוסין ואסור כמ"ש בסמוך או נימא דל"ד סעודה זו לסעודת אירוסין שקידש כבר דאז דוקא שייך אין מערבין שמחה בשמחה ונלע"ד דאסור. ט"ז סק"ב יעו"ש. והב"ד י"א בהגה"ט. מיהו הא"ר או' ג' כתב דמשמע מדברי הריב"ש סי' ר"ס דהאידנא שאין מקדשין קודם החופה מותר לאכול סעודה ראשונה שאחר התנאים וכתב על דברי הט"ז דלא נהירא יעו"ש. וכ"כ המו"ק דלא כהט"ז וכ"נ דעת ח"א כלל קי"ז או' א' אמנם המאמ"ר או' ב' אעפ"י שכתב לפקפק על דברי הט"ז הנז' סיים דהכי מסתבר כהט"ז. וכן המש"ז או' ב' אעפ"י שכתב לצדד בזה מ"מ סיים דסעודת התנאים בשעת כתיבה יש להחמיר הואיל והט"ז מחמיר בכל ענין יעו"ש. ומיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת אחר כתיבת התנאים בודאי אין להחמיר וכמ"ש המאמ"ר שם. וכ"כ מ"ב או' ב' ועיין עוד באות שאח"ז:

סעיף קטן ה

ה) שם. בשעת אירוסין. פי' שלא יעשה אירוסין בסעודה אבל אם עושה סעודה אחר האירוסין שרי ואפי' באותו יום. מ"א סק"ב ולב"ש. וכ"כ א"ר או' ג' דאינו אסור אלא בשעת אירוסין ר"ל אירוסין בסעודה עכ"ל. מיהו דעת הט"ז סק"ב דאפי' בשדוכין ועשו התנאים קודם הרגל אין לעשות סעודה ראשונה שאחר כתיבת התנאים בבית הכלה ברגל יעו"ש. מיהו מ"ב בשה"צ או' ה' כתב דאפי' בסעודה גמורה הוא דוקא כשעושה בשעת התנאים אבל שלא בשעת מעשה אין להחמיר כלל ודלא כהט"ז, ובענין האירוסין כתב במ"ב או' ד' כשעושה האירוסין ביום זה והסעודה ביום אחר בודאי יש להקל דזה אפי' בנשואין שרי וכדלקמן סעי' ג' יעו"ש. ועיין לקמן או' י"ד:

סעיף קטן ו

ו) שם. ומותר לעשות ריקודין וכו' ואפי' בבית ארוסתו דזה לא מיקרי שמחה ריב"ש סי' ר"ס. מ"ב או' ה':

סעיף קטן ז

ז) שם. ומותר לעשות ריקודין וכו' הרב שער אפרים סי' ל"ו אסר לנגן בכלי שיר בחו"ה לישראל שמא תפסק נימא ויתקן יעו"ש וכ"כ בתשו' זכרון יוסף סי' י"ז בשאלת חכם אחד שתפס בפשיטות כשער אפרים. אמנם בתשו' שבות יעקב ח"א סי' כ"ה חלק על דברי שע"א הנז' והתיר בפשיטות וכתב דגם אם נפסק נימא אחת או שתים מותר לתקן ורק אם אפשר לשנות קצת ישנה יעו"ש. וכ"כ באבן השוהם סי' נו"ן להתיר. וכן מהר"ח אבואלעפיא בספרו עץ דף קמ"ב דחה דברי שע"א הנז' והתיר לנגן בכלי שיר בחו"ה אך נראה מדבריו דאם נפסקה לו נימא דאסור לקושרה יעו"ש. וה"ד המחב"ר או' ב' שע"ת סי' תקל"ד:

סעיף ב'

סעיף קטן ח

ח) [סעיף ב'] מותר להחזיר גרושתו וכו' דאינה שמחה כ"כ, רש"י מו"ק ח' ע"ב, וגם אין טורח בה וגם אין רגיל להשהות דבר זה עד הרגל, תו' שם ד"ה מפני. מ"א סק"ג. ועיין לעיל או' א':

סעיף קטן ט

ט) שם. מותר להחזיר גרושתו וכו' ואפי' לעשות סעודה שרי. א"א או' ה' ומיהו בתשו' כתב סופר סי' ע"ט נסתפק בזה אי מותר גם לעשות סעודה והאריך ומסיק כיון דדבר מילתא דרבנן היא כל המתיר לעשות סעודה אין מזחיחין אותו יעו"ש. והב"ד הפ"ת ופת"ע או' ד' ולעשות הסעודה שלא ביום הנשואין בודאי יש לסמוך להקל. מ"ב או' ז':

סעיף קטן י

י) שם. מן הנשואין. אבל לא מן האירוסין. כ"כ שם התו' והרא"ש ונ"י בשם הירושלמי והטעם פשוט דמאחר שלא כנסה עד עתה שמחה היא לו. ב"י. ומחזיר גרושתו מאירוסין לארס בסעודה בחו"ה אסור אבל בלא סעודה מותר לארס, א"א או' ה':

סעיף ג'

סעיף קטן יא

יא) [סעיף ג'] הכל מותרין לישא בערב הרגל. למ"ד משום שמחה עיקר שמחה חד יומא הוא. למ"ד משום טירחא עיקר טירחא חד יומא הוא. למ"ד משום פריה ורביה לחד יומא לא משהי אינש נפשיה. גמ' מו"ק ט' ע"א. ועיין לעיל או' א':

סעיף קטן יב

יב) שם. הכל מותרין לישא בערב הרגל. כתבו התו' בכתובות דף מ"ז ע"א ד"ה דמסר דאפי' שעה א' לפני יו"ט שהוא תוספת יו"ט ואסורה במלאכה מותר לישא יעו"ש והב"ד מ"א סק"ד וכתב דזהו דוקא לדין תורה אבל מדרבנן אסור לישא באותה שעה דהוי כקונה קנין כמ"ש סי' של"ט מיהו אם לא קיבל עליו יו"ט באותו שעה מותר עכ"ל. ומהרימ"ט בריש חידושיו לכתובות הביא דברי התו' הנז' וכתב מכאן סומכין בקצת מקומות ליקח נשים בעיו"ט קודם חשיכה בשעה אחת ולא נהירא דהא אמרינן לברייתא דקתני מותרין לישא ערב הרגל למ"ד משום שמחה עיקר שמחה חד יומא אלמא צריך לכנוס בשחרית שיהא שמח עמה כל היום וגם שיעשו סעודת נשואין עד שלא יכנס יו"ט עכ"ל, וכ"כ בס' חק"ל ח"ב ליו"ד בשיורי א"ח סי' י"ב דאין עושין נישואין בערב הרגל כ"א בשחרית דוקא ולא לערב ולעשות הסעודה בליל יו"ט ושכן הוקבע המנהג יעו"ש, וכ"כ בס' ברכות המים דף מ"א ע"א כשיש נשואין בעיו"ט המנהג בירושת"ו לעשותם בבקר דוקא ועושין הסעודה אחר הנשואין יעו"ש. והכנה"ג בהגה"ט כתב והעולם נוהגין לישא אשה בעיו"ט אפי' בערב סמוך לחשיכה עכ"ל והב"ד מ"א שם. וכ"מ מדברי הש"ע דאפי' סמוך לחשיכה מותר לישא ולעשות הסעודה ברגל כמ"ש הברכ"י או' ג' יעו"ש. והב"ד בית השואבה דף קס"ב ע"ב או' ג' וכתב וכן עיקר. וע"כ לכתחלה יש ליזהר לעשות הנשואין בבקר והסעודה קודם חצות דהא אסור לאכול בעיו"ט מן המנחה ולמעלה כמ"ש לעיל סי' תקכ"ט ולקמן סי' תרל"ט יעו"ש אך אם אירע אונס שלא יוכלו להקדים אז מותר לעשות הנשואין עד סמוך לחשיכה והסעודה ברגל ועיין עוד לקמן או' י"ד:

סעיף קטן יג

יג) וכתב שם המ"א דבמדנתינו נהגו לישא בע"ש סמוך לחשיכה ובעיו"ט לא נהגו לישא כלל. וכ"כ ח"א כלל קי"ז או' א' אלא שכתב דבשעת הדחק מותר. וכן בתשו' עמודי אור סי' ל"ג התיר בשעת הדחק לעשות נשואין בערב החג היכא שהזמין צרכי חופתו דלא ידע שיש בזה סרך איסור ואם יתבטל הנשואים יוגרם לו הפסד יעו"ש. והב"ד הפ"ת. וכה"ג כתב בתשו' שואל ומשיב מהד"ג ח"א סי' ק"ד יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ט' דאם יש צורך גדול בדבר אין להחמיר:

סעיף קטן יד

יד) שם. ולעשות סעודה ברגל. משום שעיקר השמחה הן הנשואין. ב"י בשם תשו' הרשב"א. לבוש. ומשמע בב"י דאם עשה נשואין בעיו"ט מותר לעשות סעודה ראשונה של נשואין בליל יו"ט וכמ"ש הברכ"י או' ג' וכ"כ הלבוש בהדיא. וכ"כ א"ר או' ד' לדעת ב"י ותמה על דברי הט"ז סק"ג שכתב דאסור לעשות סעודת נשואין ראשונה ברגל יעו"ש, מיהו המ"א סק"ה כתב דבלילה ראשונה של יו"ט אסור לעשות סעודה משום דעיקר השמחה הוא חד יומא ולילה הראשונה נגרר אחר היום דהשמחה מתחלה ביום ונגמרת בלילה יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קי"ז או' א' אמנם החמ"מ או' ב' השיג על דברי המ"א הנז' וכתב דבלילה ראשונה אין בה משום מערבין שמחה בשמחה ולא משום ושמחת בחגך דלילה הראשונה אינה בשמחה יעו"ש. וכ"כ בס' בגדי ישע דמותר לעשות אפי' סעודה ראשונה בלילה ראשונה דיו"ט יעו"ש. וכ"ה דעת הברכ"י שם. וכתב בס' בית השואבה שם או' ב' דכן עיקר. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' י"ב דלכתחלה יש ליזהר לעשות הנשואין והסעודה בעיו"ט קודם חצות ורק אם אירע אונס שלא יכלו להקדים אז מותר לעשות הנשואין עד סמוך לחשיכה והסעודה בלילה כי אז יש לסמוך על המתירין.

סעיף קטן טו

טו) שם. בין בתולות בין אלמנות. עיין לעיל סי' של"ט או' ס"ב ואו' ס"ד ואו ס"ו:

סעיף ד'

סעיף קטן טז

טז) [סעיף ד'] מותר לעשות ברגל סעודת ברית מילה. דלא חשיב שמחה בשמחה כ"א סעודת נשואין לבד. ב"י בשם התו' מ"א סק"ה. א"ר או' ה' מ"ב או' י"א:

סעיף קטן יז

טוב) שם. וכן סעודת פדיון הבן. ואפי' הפדיון שלא בזמנו מותר לעשות סעודה בחו"ה. ב"י בשם התו' ט"ז סק"ד. א"ר או' ה' מש"ז או' ד' מק"ק סי' נ"ט או' ו' מ"ב או' י"א ועיין לעיל סי' רמ"ט סוף או' י"ד:

סעיף קטן יח

חי) שם. וכן סעודת פדיון הבן. ואין למנוע לעשות פדיון הבן בחו"ה משום דהוי ס' ברכה לבטלה כיון דאיכא למאן דאוסר ביו"ד סי' ש"ה סעי' י"א בהגה דלא שייך הכא ספק ברכה דלכ"ע אם פדו הבן בחו"ה הוי פדוי. ב"ד סי' ד"ש. וכ"ה לעיל בסי' של"ט דאפי' בשבת ויו"ט הוי פדוי יעו"ש ער"ה או' ג':

סעיף קטן יט

יט) ואם מותר לעשות סעודת חנוכת הבית ברגל עיין בס' מנחת פתים בסי' זה שנסתפק בזה והב"ד השד"ח מע' חו"ה או' כ"ג יעו"ש. ולפי הטעם שכתבנו לעיל או' ט"ז משמע דשרי:

סעיף ה'

סעיף קטן כ

ך) [סעיף ה'] עושה אשה כל תכשיטיה וכו' ואפי' זקינה. גמ' מו"ק ט' ע"ב. ט"ז סק"ה. א"ר או ז' מש"ז או' ה' ובין בתולה או אלמנה שרי להתקשט. מש"ז שם וא"א או' ח' אכן לענין סיד משמע שם בגמ' דלא שייך כ"א בילדה וכ"נ מפי' הרמב"ם על המשנה שם. מ"ב בב"ה. וכן להעביר השער מבית הערוה אין נוהגין כ"א באשה שיש לה בעל אבל לא בתולה ואלמנה ואפילו בחול כדי שלא לבא לידי הרהור:

סעיף קטן כא

כא) שם. עושה אשה כל תכשיטיה וכו' שזה צורך הגוף הוא וכעין אוכל נפש ולפיכך עושה כדרכה בלא שינוי ובטירחא רבה. הריטב"א. ב"ה. ואף מלאכות ד"ת בשבת ויו"ט מותר בחו"ה לצורך קישוט האשה. א"א שם:

סעיף קטן כב

כב) שם. כוחלת. נותנת כחול בין עיניה כדי שדומות נאים. רש"י מו"ק ט' ע"ב:

סעיף קטן כג

כג) שם. ופוקסת פי' מחלקת שערה וכו' והרמב"ם בפי' המשנה שם כתב שתעשה משערותיה עבותות כדי שלא יתפזרו. והתו' שם כתבו בשם ריב"א שנותנת חוטין של בצק דקין על פניה להאדים הבשר, והב"ד מ"א סק"ז:

סעיף קטן כד

כד) שם. ומעברת סרק על פניה. סם אחד כדי שתראה אדומה. רש"י שם:

סעיף קטן כה

כה) שם. וטופלת עצמה בסיד וכו' להשיר השער. רש"י שם מ"א סק"ח:

סעיף קטן כו

כו) שם. והוא שתוכל לסלקו במועד. הטעם כשהיא טופלת בפניה בסיד מצירה היא שניוול הוא לה אלא כיון ששמחה הוא לה כשתסלק הסיד מפניה ע"כ מותר משום שמחת יו"ט שתהיה אח"כ, ט"ז סק"ה. והוא מהגמ' שם:

סעיף קטן כז

כז) שם. והוא שתוכל לסלקו במועד. ויש מתירין אעפ"י שאין יכולה לסלקו במועד. ב"י בשם הג"א. וכ"כ הרי"ץ גיאת והב"ד המ"מ פ"ז דין ך' וכ"ה דעת האשכול. וכן מצדד בחי' הריטב"א להקל, וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה אלא שבחיבורו חזר בו וכתב והוא שתוכל לקפלו במועד, והב"ד מ"ב בב"ה:

סעיף קטן כח

כח) שם. ומעברת שער מבית השחי וכו' אבל ראשה אסור לגלח בחו"ה כמו באיש. ביאורי הגר"א. א"א או' ט' מק"ק סי' נ"ד בליקוטי רימ"א או' י"ד מ"ב או' ט"ז:

סעיף קטן כט

כט) שם. ומעברת סכין כלומר שמעברת השער בסכין. מ"א סק"ט:
עמוד הקודםעמוד הבא