התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן שמא
הרב יעקב חיים סופר
סימן שמא
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מתירין נדרין בשבת וכו' ודוקא שהם לצורך שבת כגון שנדר שלא לאכול ושלא לשתות אבל שלא לצורך שבת אין מתירין אותם דלמה נעשה דבר שלא לצורך היום והוא יכול לעשותו למחר. לבוש. וביו"ד סי' רכ"ח סעי' ג' כתב הטעם משום ממצוא חפצך:
סעיף קטן ב
ב) שם. מתירין נדרים בשבת וכו' וכשמתירין נדרין לצורך השבת אין אומרים כ"א דוקא ג"פ מותר לך בלבד ולא עוד כיון דסגי בזה לפום דינא כמ"ש ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ג' יעו"ש אבל שאר דברים שמוסיפין בנוסח ההתרה בחול זהו אין אומרים בשבת כיון שאין בהם צורך שבת:
סעיף קטן ג
ג) שם. אם הם לצורך השבת. וכן לכל דבר מצוה אעפ"י שאינו לצורך שבת מותר דהוי חפצי שמים תו"ש או' א' ח"א כלל סי' או' ט"ז:
סעיף קטן ד
ד) שם. אם הם לצורך השבת. ובדיעבד אם התירו נדרים שאינם מצורך השבת מותרים הם כמ"ש לעיל סי' של"ט סעי' ד':
סעיף קטן ה
ה) שם. כגון שנדר שלא לאכול וכו' וה"ה אם נדר שלא לשתות יין או שלא לאכול בשר או שלא ללבוש איזה מלבוש הצריך היום שרי. מ"א סק"א, והא"ר או' א' בשם רש"ל לסמ"ג כתב דה"ה אם נדר שלא יוכל איזה מאכל או איזה משתה או מלבוש לצורך היום שרי. וכ"מ ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ג' שכתב כגון שנדר שלא לאכול או ליבטל מעונג שבת משמע דכל מידי דאית ביה עונג שבת שרי. וכתב הא"א או' א' אפשר דאם נדר שלא יישן ביום שבת הוי נמי בכלל עונג שבת ושרי להתיר. ועיין רש"י נדרים ע"ז ע"א שכתב דתכשיטין דאשה נמי הם צורך שבת יעו"ש:
סעיף קטן ו
ו) שם. כגון שנדר שלא לאכול וכו' עיין בשבו"י ח"ג סי' כ"ז שכתב בענין חלה שנפלה לתוך התבשיל ונמצא בשבת דמועיל התרה ויש להתיר אפי' שלא במינו ואפי' איכא ששים דהוי כדבר שיש לו מתירין דמתירין נדרים לצורך שבת יעו"ש, והביאו שע"ת או' א':
סעיף קטן ז
ז) שם. אעפ"י שהיה לו פנאי וכו' ומיהו לכתחלה ודאי טוב הוא שיתרם בע"ש אם נזכר מהם מע"ש:
סעיף קטן ח
ח) שם. אבל הבעל יכול להפר וכו' וה"ה האב לבתו דחד דינא אית להו וחד מנייהו נקט, עו"ש או' א' א"ר או' ב' תו"ש או' ב' וכ"כ האחרונים ולא יאמר לה מופר לכי כמו שאומר בחול אלא מבטל בלבו ואומר לה טלי אכלי וטלי ושתי וכיוצא בזה. יו"ד סי' רל"ד סעי' כ"ד. וה"ה כשמיפר דברים שאינם לצורך שבת מיפר לה בלבו ויאמר בפה לכי למקום פלוני שהוא הדבר שאסרה על עצמה או עשי כו"ך. פתה"ד או ג' ועי"ש ביו"ד סעי' נ"ה ונ"ח איזה נדרים שהבעל והאב יכולים להפר יעו"ש:
סעיף קטן ט
ט) שם. אבל הבעל יכול להפר וכו' וה"ה שיכול הבעל לשאול על ההקם לדעת רמ"א ביו"ד שאינו יכול להפר אח"כ אלא ביום שמעו. תו"ש. שם. כר"ש. א"ת או' ג':
סעיף קטן י
י) ודבר פשוט דאם הבעל אינו יודע מנדרי אשתו והוא שלא לצורך שבת יותר טוב שלא יודיעו לו בשבת עד אחר השבת כדי שלא יצטרך להפר בשבת ביום שמיעה מיהו לפעמים מצוה להודיעו כגון אם היא ארוסה וכבר שמע אביה את נדרה אז צריך להודיע גם להארוס שיפירו שניהם בשותפות לפי מה דק"ל דצריך שישמעו שניהם ביום אחד כמבואר ביו"ד שם יעו"ש. תו"ש שם:
סעיף קטן יא
יא) ונראה דאם נדרה לזמן והזמן כלה בשבת אין רשאי להפר כיון דלמחר שריא ודמיא לשאלה. ואם הבעל נדר מדבר אחד והיא התפיסה בנדרו ודעת הבעל לשאול על נדרו אלא דאין נשאלין בשבת אין רשאי להפר בשבת כיון דלמחר יתיר את נדרו וממילא גם נדרה בטל למפרע. תו"ש שם:
סעיף קטן יב
יב) שם. לא יוכל עוד להפירם. שאינו יכול להפר אלא ביום שמעו ודוקא כל היום ולא מעת לעת שאם שמע בתחלת הלילה מפר כל הלילה ויום המחרת ואם שמע סמוך לחשיכה אינו מפר אלא עד שתחשך כמ"ש בח"ד סי' רל"ד סעי' כ"א יעו"ש. ועיין לקמן סי' שמ"ב או' ז':
סעיף ב'
סעיף קטן יג
יג) [סעיף ב'] מי שנשבע לעשות מלאכה וכו' שאם לא יתירו היום הרי יעבור עליו, לבוש. עו"ש או' ב':
סעיף קטן יד
יד) שם. ואותו יום בא בשבת וכו' ומ"מ אם אפשר לו לעשותה מע"ש צריך לעשותה מע"ש כדי שלא יצטרך להתיר לו בשבת. מחה"ש. ובדיעבד מתירין לו אעפ"י שהיה יכול לעשותה מקודם שבת ולא עשאה כדי שלא יעבור:
סעיף קטן טו
טו) שם. ויש לו פתחים וכו' וה"ה חרטה לחוד בלא פתח מתירין שלא יעבור על נדרו. מש"ז. ועיין ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ז' בהגה שכתב שנהגו להחמיר ולעשות מן החרטה פתח שלאחר שאומר שנתחרט מעיקרא אומרים לו אילו ידעת שתתחרט כלום נדרת והוא אומר לא ואז מתירין לו ע"כ. וא"כ ה"ה לכאן אם אין לו פתחים עושין לו פתח מתוך החרטה:
סעיף ג'
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ג'] נהגו להתיר חרמי הקהל וכו' וכ"כ מור"ם ז"ל לעיל סי' ש"ו סעי' י"ב בהגה וכתבנו שם ע"ז וא"צ לכפול הדברים קחנו משם. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' של"ט או' מ"ח ואו' מ"ט:
סעיף קטן יז
טוב) שם. נהגו להתיר חרמי הקהל וכו' כתב החיד"א בס' טוב עין סי' ח"י או' ע"א וז"ל יש מי שכתב דזה סמך לקהלות שמאחרין לומר כל נדרי בליל יוה"כ עד אחר חשיכה ונראה דלא דמי וכו' יעו"ש והביאו הרו"ח בסי' זה והקשה עליו מתשו' הריב"ש סי' שצ"ד שכתב שאין זה רק למה שעבר כדי שיתכפר לו והיום הוא יום סליחה וכפרה לצורך חשיב ליה. וכתכ שם הרו"ח וכן נהגו להתיר למי שנתנדה או החרימו אותו בימות החול וביום השבת קבל עליו לשיב דמתירין אותו וכן אנחנו נוהגין יעו"ש. וכ"כ עיקרי הד"ט סי' י"ד או' צ"ח יעו"ש ועיין לקמן סי' תרי"ט סעי' א' בהגה:
עמוד הקודםעמוד הבא