התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן שמב
הרב יעקב חיים סופר
סימן שמב
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כל הדברים שהם אסורים מד"ס וכו' וכ"כ לעיל סי' ש"ז סעי' כ"ב ולקמן סי' ת"ט סעי' ב' והטעם כתב רש"י בעירובין ל"ב ע"א דכיון דביה"ש ספיקא הוא ושבות דרבנן הוא לא גזור. ועיין לעיל סי' ש"ז סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן ב
ב) שם. כל הדברים שהם אסורים מד"ס וכו' מ"ש כל הדברים הוא ל"ד שיש שהם מד"ס וגזרו עליהם ביה"ש אפי' לצורך מצוה כמ"ש לקמן סי' ת"ט סעי' ג' יעו"ש:
סעיף קטן ג
ג) שם לא גזרו עליהם ביה"ש. והיינו אם עדיין לא קבל עליו שבת אבל אם קבל שבת אפי' מבע"י אסור בכל השבותים כמ"ש לעיל סי' רס"א סעי' ד' יעו"ש. אלא דאם לא קבל עליו שבת אעפ"י שקבלו הקהל אם לא ענה ברכו שניהם מותר בכל השבותים כמ"ש שם בסי' רס"א או' ע"ט יעו"ש:
סעיף קטן ד
ד) מקום שנהגו בו איסור לאסור השבותין אפי' ביה"ש לדעת רוב המפ' אם נהגו בו איסור אעפ"י שהיו יודעין שהדבר מותר מן הדין אי אתה רשאי להתירן בפניהם ואפ"ה כל שלא נהגו כן בפני ת"ח ות"ח עמהם מנהג גרוע הוא והנכנס מעיר אחרת לתוכה אפי' אין דעתו לחזור רשאי לנהוג בו היתר שלא בפני ע"ה ואפי' בפני ת"ח שבעיר ואפי' לע"ה רשאי להתירו בחרטה אבל אם נהגו כן בטעות שהיו סבורים שהוא אסור מן הדין אפי' נהגו כן ע"פ ת"ח ות"ח עמהם רשאי להתירו להם אפי' שלא בחרטה ואפי' הם כותאי וע"ה ואפי' לדעת הר"ן ז"ל ה"ד כשאין מצויין ביניהם ת"ח אבל אם מצויין ביניהם ת"ח רשאי להתירו בפניהם דא"צ שיהיו כל בני המקום בני תורה. הר"א ן' נחמייאש ז"ל בתשו' כ"י. כנה"ג בהגה"ט:
סעיף קטן ה
ה) שם. לא גזרו עליהם ביה"ש. וזמן ביה"ש כבר כתבנו לעיל רס"י רס"א קחנו משם:
סעיף קטן ו
ו) שם. לא גזרו עליהם ביה"ש. ומלאכה שא"צ לגופא אסור ע"י ישראל די"א (הוא דעת הרמב"ם) דהוי ד"ת ואף למ"ד דרבנן חמיר הוא משאר איסור דרבנן וע"י עכו"ם לומר לכבות נר ביה"ש כל שאין מצוה ולא טרוד ונחפז י"ל דאסור. א"א:
סעיף קטן ז
ז) נשאלין לנדרים ביה"ש אבל לא מפירין דשמא לילה הוא. א"א. ור"ל ועבר זמן ההפרה דאינו יכול להפר אלא עד שתחשך כמ"ש לעיל סי' שמ"א או' י"ב יעו"ש. ואם מותר להפריש חלה ביה"ש עיין לעיל סי' רס"א או' ד':
סעיף קטן ח
ח) שם. לא גזרו עליהם ביה"ש. עיין במ"א שנסתפק אם בביה"ש של מו"ש נמי לא גזרו או דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא דמספיקא לא פקעה קדושה כמ"ש סס"י שפ"ו יעו"ש והישי"ע כתב להחמיר. וכ"כ הח"מ לאסור השבותים ביה"ש של מו"ש יעו"ש, וכ"כ ח"א כלל ח' או' ח' אבל התו"ש כתב על דברי המ"א הנז' דאישתמיט ליה דברי התו' בעירובין ל"ד ע"א דמוכח מדבריהם להדיא דגם במו"ש לא גזרו בביה"ש וכתב שכן מוכח נמי מפירש"י שבת ח' ע"ב יעו"ש. והר"ב נתיב חיים כתב לדייק ממתני' דקתני ספק חשיכה ספק אינה חשיכה הכפל אתי להורות ביה"ש של מו"ש וכ"כ הברכ"י או ב' בשם תי' הרשב"א שכתב בפי' דגם במו"ש ביה"ש לא גזרו משום שבות יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר או' ב' וכ"כ הכס"א ושש"א. וכ"ה דעת הר"ז. וכן הסכים הפתה"ד או' א' והשיג על הח"מ שכתב לאסור בביה"ש של מו"ש ובאר ב' הביא כמה פו' דסברי הכי דאין לחלק ביה"ש של ע"ש למו"ש יעו"ש וכ"כ בתפארת ישראל על המשניות בקו' כלכלת שבת בדין אמירה לעכו"ם יעו"ש. וכ"כ בשו"ת בשמים רא"ש ובשו"ת גור אריה חא"ח סי' ק' יעו"ש והגם דיש ג"כ מחמירין מ"מ דעת גדולי הפו' והרוב דאין לחלק כנז' ולפ"ז מותר לומר לעכו"ם ביה"ש של מו"ש להדליק נר לצורך מצוה כגון אם נמשכה סעודה ג' עד ביה"ש או אם נצרכו להתפלל בעת ההיא וצריכים לאורה וכדומה. ועיין א"א סי' רע"ו או' ע' ובדברינו לשם או' ל"ג:
סעיף קטן ט
ט) שם. לא גזרו עליהם ביה"ש. כתב ב"י דאפי' ודאי שרי לעשר ואפי' שלא לצורך שבת אם הוא טרוד ונחפז לדידן דק"ל דלא גזרו על שבות ביה"ש בשעת הדחק והא דתנן אין מעשרין את הודאי אתיה כמ"ד גזרו על שבות ביה"ש וכמו שפירש"י שם יעו"ש אבל הב"ח השיג עליו וכתב דאפי' לצורך שבת אין מעשרין את הודאי ביה"ש אלא א"כ היה טרוד ונחפז אליו דאם לא היה מגיע לידו היה מצטער בשבת יעו"ש והביאו הט"ז וכתב דכ"ה דעת הטור יעו"ש. ועיין לעיל רסי' רס"א ובדברינו לשם או' ג':
סעיף קטן י
י) שם. והוא שיהיה שם דבר מצוה וכו' אבל אם לא היה שם דוחק ולא דבר מצוה אסור. הרמב"ם פכ"ד דין יו"ד. והביאו ב"י, וכל שבות שהתירו משום צורך מצוה שרי נמי לצורך אורחים כמ"ש לעיל סי' של"ג סעי' א' בהגה יעו"ש:
סעיף קטן יא
יא) שם. וכן מוריד מהאילן וכו' כגון שהניחו למעלה מג' טפחים דאסור ליטלו משם בשבת כמ"ש לעיל סי' של"ו וע"כ רוצה עתה להורידו. או שהניחו בכרמלית ורוצה עתה להוליכו לרה"ר או לרה"י כדי שיהיה הוא ועירובו במקום אחד כמ"ש סי' ת"ט סעי' ב'. ומ"ש עירוב שטעה כמ"ש לקמן סי' תט"ו סעי' ב' וכ"ה לעיל רסי' רס"א יעו"ש. וקורא אותו דבר מצוה לפי שאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כמ"ש שם בסי' תט"ו:
סעיף קטן יב
יב) שם. וכן אם היה טרוד ונחפז וכו' פי' דבר שאם לא יעשה אותו יצטער בשבת:
סעיף קטן יג
יג) שם. וכן אם היה טרוד וכו' ולבי נוקף להחמיר ולומר אפי' בכה"ג שהוא נחפז לדבר אם לא שהוא צורך קצת כגון מענין אכילה ושתיה או לצורך מלבוש ללבוש באותה שבת או נר לכבוד שבת והוא בהול לו כל כה"ג הוא דשרי אבל אם הוא עסק גמור לחול שאין בו צורך שבת אסור ומ"מ נראה בעיני שלצורך גמור והפסד מרובה שרי בכל ענין. רש"ל בתשו' סי' מ"ו. כנה"ג בהגב"י:
סעיף קטן יד
יד) וכתב רש"ל בתשו' שם שלצורך גדול והפסד מרובה שרינן אמירה לעכו"ם ביה"ש שהרי אפי' בשבת עצמו הקילו בהפסד מרובה לומר כל המציל אינו מפסיד וע"כ ביה"ש לא גזרו כלל בזה וכתב שכן שמע מזקן שהורה לומר ביה"ש לעכו"ם שידליק נר של יא"ר צייט ששכח להדליקו מבע"י יעו"ש. וכ"נ כוונת הרמב"ם שכתב והוא שיש שם דבר מצוה או דוחק כמו שהעתיק הש"ע כאן דמשמע דוחק אפי' בדבר הרשות. ט"ז וכ"כ הר"ז דאפי' לדבר הרשות אם הוא צורך גדול או הפסד מרובה שרי שבות אפי' לדבר הרשות. וכ"כ ח"א כלל ה' או' ו' ועיין לעיל רסי' רס"א ובדברינו לשם או' יו"ד:
סעיף קטן טו
טו) שם. להדליק לו נר לשבת. ומטעם זה דדחוק וטרוד ונחפז ויצטער שרי נמי אף שאין לצורך סעודה כ"א בחדר לישן שם אצל נר וכדומה. כן צידד המש"ז. והיינו דוקא אם מדליק העכו"ם בביה"ש עצמה אבל להדליק לו בשבת אפי' אם אומר לו מבע"י אסור כמ"ש לעיל סי' ש"ז סעי' ב' ועיין בדברינו לשם או' ט"ל.
עמוד הקודםעמוד הבא