התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תקלב
הרב יעקב חיים סופר
סימן תקלב
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מותר ליטל הצפרנים בין דיד בין דרגל וכו' פי' ל"מ דיד מותר ליטול משום דמאיס אלא אפי' דרגל דלא מאיס נמי שרי. ב"ח:
סעיף קטן ב
ב) שם. אפי' במספרים. וכ"ש בסכין או בידיו או בשיניו דמותר:
סעיף קטן ג
ג) שם הגה. אבל יש מחמירין ואוסרים, מטעמא כדי שלא יכנס למועד כשהוא מנוול ויחתכם בערב הרגל. לבוש:
סעיף קטן ד
ד) שם בהגה. וכ"ה המנהג להחמיר שלא ליטלן בין בסכין וכו' ומנהגינו כדברי המחבר להתיר בין בסכין בין בספרים. שכנה"ג בהגב"י. שו"ג או' ב' והרו"ח כתב דעתה נתפשט המנהג בעירם אזמיר יע"א לאסור ליטול הצפרנים בחו"ה כדברי מור"ם ז"ל יעו"ש. נמצא שגם בספרד יש מקומות שנוהגים להחמיר כדברי מור"ם ז"ל וע"כ היכא דנהוג נהוג:
סעיף קטן ה
ה) שם בהגה. וכ"ה המנהג להחמיר וכו ומי שרגיל ליטול צפרניו בכל ע"ש ואיקלע ע"ש בחו"ה מותר ליטול צפרניו. נחלת שבעה ח"ב סי' נ"ו. מיהו השבו"י ח"א סי' י"ז כתב להשיג על דברי הנ"ש הנז' ודעתו להחמיר והב"ד השע"ת סי' תס"ח יעו"ש. אבל השו"ג באו' הנז' והכר"ש הביאו דברי הנ"ש הנ"ז ובלא"ה דעת הש"ע להתיר בכל גוונא וא"כ המיקל יש לו על מי לסמוך:
סעיף קטן ו
ו) שם בהגה. וכ"ה המנהג להחמיר וכו' ופשוט דכל הני דמותרים לגלח (הנז' בסי' הקודם) מותרים ליטול הצפרנים. מ"א סק"א. א"ר או' א' מק"ק סי' מ"ט או' י"ב, מ"ב או' ב':
סעיף קטן ז
ז) שם בהגה. וכ"ה המנהג להחמיר וכו' ואם נטלן בעיו"ט מותר ליטלן בחו"ה, מ"א שם. ח"א כלל ק"ט או' ג' מק"ק שם. קיצור ש"ע סי' ק"ד או' י"ב, מ"ב שם. והא"ר שם כתב דיש להקל בסכין ולא במספרים. והב"ד המק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ח"י:
סעיף קטן ח
ח) שם בהגה. וכ"ה המנהג להחמיר וכו' וע"י עכו"ם מותר דהוי מסייע שאין בו ממש. בית יעקב סי' מ' כר"ש:
סעיף קטן ט
ט) שם בהגה. שלא ליטלן בין בסכין וכו' משמע הא בידיו או בשיניו מותר. א"ר או' ב' בגדי ישע מ"ב או' ג' והנוטל צפרניו בשיניו אין בהם משום מיאוס. גמ' מו"ק די"ח ע"א. והביאו אותה אחרונים:
סעיף קטן י
י) שם בהגה. שנוטלן כדרכן בחול. אפי' במספרים. פרישה או' א' וא"צ לעשות ע"י שינוי. מק"ק שם או' י"א:
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. שנוטלן כדרכן בחול. ר"ל אפי' ע"י עצמן וא"צ ע"י נכרית כמו לענין אשה אבלה (ביו"ד סי' ש"ץ סעי' ז') מאחר שיש מתירין כאן בכל ענין. ביאורי הגר"א. מ"ב או' ג' ולענין אשה שחל טבילתה ביו"ט ושכחה ליטול הצפרנים עיין ט"ז סק"א ובדברינו לעיל סי' ש"מ או' ב' יעו"ש:
סעיף קטן יב
יב) אסור לגזוז צאנו בחו"ה. ח"א כלל ק"ט או' א' מק"ק סי' מ"ט או' י"ג:
סעיף ב'
סעיף קטן יג
יג) [סעיף ב'] כל רפואה מותר בחו"ה. ר"ל כל מין רפואה שותין בחו"ה כמ"ש בב"י שותין מי זבלים ומי דקלים וכוס של עיקרים במועד. וכ"כ הרמב"ם פ"ח דין ט"ו כל מאכלות ומשקים שאינם מאכל בריאים אלא לרפואה מותר לאדם לאכלן ולשתותן במועד עכ"ל וכתב הא"א או' ב' ומינה ביו"ט אסור כשבת משום שחיקת סימנים (כמ"ש סי' שכ"א) אבל בחו"ה אף מלאכה ממש מותר לרפואה דהוה צורך המועד ואף חולי שאין סכנה יעו"ש. והב"ד מק"ק סי' נ"ד בליקוטי רימ"א או' י"ג. מ"ב או' ה' ועיין לעיל סי' תצ"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן יד
יד) שם. כל רפואה מוחר בחו"ה. וה"ה למרח רטיה וכן כל עשיית רפואות אפי' דברים שהם מלאכה גמורה. ח"א כלל ק"י או' י"ז:
עמוד הקודםעמוד הבא