התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תרל
הרב יעקב חיים סופר
סימן תרל
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כל הדברים כשרים לדפנות. דכל סוכה הכתוב סכך משמע דדופן לא איקרי סוכה ודנפקא לן דפנות מבסכת בסכת בסכות (סוכה דף ו' ע"ב) מייתורא דקראי ילפינן ולא ממשמעותא הלכך סוכות תעשה באספך מגרנך אסככה הוא קאי. רש"י סוכה י"ב ע"א. ב"י. ט"ז סק"א:
סעיף קטן ב
ב) שם. כל הדברים כשרים לדפנות. ובעל נפש יחוש להג"א שגם הדפנות יהיו מדברים שאינם מקבלים טומאה וגדולן מן הארץ. ב"ח. וכל האחרונים לא חשו לזה. א"ר או' א' וכ"כ הברכ"י או' א' ובספרו מחב"ר או' א' והב"ד השע"ת. וכ"מ מגמ' שכתוב לקמן סעי' י"א יעו"ש:
סעיף קטן ג
ג) דפנות הסכך מאיסורי הנאה אם כשרים. עיין ברכ"י ומחב"ר או' ב' שהביא דעת המתירין ועיין לעיל סי' תרכ"ט או' ה' מ"ש בזה יעו"ש. ובענין עצים גזולים אי כשר לדפנות עיין פ"ת שמצדד בזה והניח בצ"ע יעו"ש:
סעיף קטן ד
ד) שם הגה. וא"צ להעמידם דרך גדילתן. בטור כתב יש מדקדקין כשעושין דופן מקנים להעמידם דרך גדילתן כדאמרינן גבי לולב (סי' תרנ"א סעי' ב') שאין יוצאין בו אלא דרך גדילתן וא"צ כיון שדפנות כשרים מכל דבר עכ"ל. ומיהו בס' בית השואבה או' יו"ד כתב דטוב ונכון לדקדק בזה יעו"ש:
סעיף קטן ה
ה) אמר מהרי"ל שראה שרבו מהר"ש היה מסמן הדפין למחיצת הסוכה אב"ג כדי לראות סדר עמידתן שלא לשנותם משנה לשנה. הגהות דרשות מהרי"ל ה' סוכה. שכנה"ג בהגב"י אות ג'. וכ"ה בירושלמי בענין קרשי המשכן א"ר אמי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון לעולם וכן בדרום ינתן בדרום. של"ה דף רמ"ה ע"א. א"ר או' י"ז. ומיהו בודאי שאין זה מעכב רק חסידות בעלמא. ועיין לעיל סימן ח' אות י"ז:
סעיף קטן ו
ו) מותר לתלות יריעות שעטנז רק שיהיו תלוים למעלה מתשמיש אדם ואם מצילין למעלה מן החמה ומן הרוח אין לחוש. דרשות מהרי"ל שם. ד"מ או' ה' מט"מ סי' תתצ"ד. שכנה"ג שם או' ד' עט"ז. א"ר שם. ועיין לקמן סי' תרל"ח או' נ"ב:
סעיף קטן ז
ז) שם. ואפי' חמתה מרובה וכו' היינו שיש אויר בין קנה לקנה יותר מקנה ועי"ז חמתה מרובה מצלתה ואפ"ה כשרה דלא קפדינן בזה בדפנות:
סעיף קטן ח
ח) שם בהגה. מדבר שריחו רע. שמא יניחנה ויצא ובדיעבד ש"ד אפי' בסכך אם לא בריח רע שאין דעת אדם סובלתו דאז מה"ת אפשר דפסול דבעינן תשבו כעין תדורו כמ"ש לעיל סי' תרכ"ט סעי' י"ד ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן ט
ט) ואותם שעושין סוכה אצל בית הכסא ואשפה שמקום צר להם וריח רע מגיע אליהם מה"ת יוצא י"ח ולא יברך בהמ"ז שם כי מדרבנן הוא דצריך ברכה במקומו ואם יש לו מקום אחר ודאי לא יעשה במקום זה ואם אין מגיע הריח רק רואה בית הכסא אסור. מש"ז או' א' מ"ב או' ד' ועיין לעיל סי' ע"ט סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן י
י) שם בהגה. או דבר שמתייבש תוך ז' וכו' ואז מיד דיינינן ליה כאלו נתייבש כמ"ש לעיל סי' תרכ"ט סעיף י"ב בהגה ובדברינו לשם או' ע"ג:
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. או דבר שמתייבש וכו' אבל אותם שנושרין עליהן אינם פסולים אלא לסכך שנושרין על השולחן. רשב"א. ביאורי הגר"א:
סעיף ב'
סעיף קטן יב
יב) [סעיף ב'] דפנות הסוכה אם היו שתים וכו' דתנן (סוכה ו' ע"ב) שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וצריך צורת הפתח הלכך אם יש לה ב' דפנות זו אצל זו עושה טפח מרווח ומעמידו בפחות מג' לאחד מן הכתלים (ר"ל מן הדפנות) ויעמיד קנה כנגד סוף הכותל (ר"ל סוף הדופן) וישים קנה עליו ועל הטפח וכשירה. טור. ור"ל שיעמיד קנה בסוף אותו צד שיש בו הטפח כנגד סוף הדופן שכנגדו וישים קנה על זה הקנה שבסוף אותו צד ועל הטפח כדי שיהיה צורת פתח. ודבר זה שצריך ג' דפנות ושלישי אפי' טפח למדו שם בגמ' מקראי דכתיב בסכת בסכת בסכות ר"ל שנים חסרים ואחד מלא בוא"ו חשיב שנים הרי ארבעה חד לגופיה וג' לדפנות ואתאי הלכתא הלכה למשה מסיני וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפח יעו"ש:
סעיף קטן יג
יג) שם. דפנות הסוכה אם היו שתים וכו' ומותר לטלטל בה אפי' בשבת דכמו שחשוב מחיצה לענין סוכה חשוב מחיצה לענין שבת. טור. והוא מן הגמרא שם דף ז' ע"א ופירש"י אעפ"י שצריך לשבת ג' מחיצות ליעשות רה"י שבת של סוכות מותר לסמוך על מחיצות הסוכה אם עשה ברה"ר סמוך לפתחו סוכה דאין בה אלא שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח מכניס ומוציא ממנה לביתו יעו"ש. והלבוש כתב אע"ג דלענין שבת שלא במקום סוכה בעינן פס ד' או קורה או לחי בדופן רביעי בסוכה מותר בלא תיקון אחר דמגו דחשיב מחיצה מכח הלכה לענין סוכה חשיב מחיצה נמי לענין שבת. מיהו הר"ן כתב שראוי להחמיר לענין מעשה כמבואר בב"י יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קמ"ו או' ג' דדוקא בשעת הדחק אבל בלא"ה ראוי להחמיר. וכ"כ מ"ב אות י"א:
סעיף קטן יד
יד) שם. דפנות הסוכה אם היו שתים וכו' אכן אין היתר זה נאמר אלא לדופן ג' אבל לא בשתי דפנות. ב"י בשם הר"ן. עט"ז. ח"א שם:
סעיף קטן טו
טו) שם. כמין גם רוצה לומר גימל יוני והוא כצורת ד בכתיבה שלנו:
סעיף קטן טז
טז) שם. שיש ברחבו יותר על טפח. שהוא יותר מטפח מצומצם משהו שמודדים בארבע אצבעות שאינם נוגעים זה בזה. לבוש. ועיין לעיל סי' ש"ס או' ח' וסי' שס"ג או' קמ"ג וקמ"ד שיעור האצבעות והטפחים והלבוד יעו"ש:
סעיף קטן יז
טוב) שם. ומעמידו בפחות מג' וכו' דאז הוי לבוד ונחשב כאלו ד"ט הוי מחיצה וכיון ששיעור סוכה ז"ט (כמ"ש לקמן רסי' תרל"ד) הרי יש כאן רוב ההכשר. ט"ז סק"ב. מ"ב או' ח':
סעיף קטן יח
חי) וכתב המ"א הא דתניא דמהני קנה קנה פחות מג' היינו כשעושה ד' דפנות אבל כשעושה שלשה דפנות בעי שנים שלימות דעריבו (ר"ל ונוגעין זב"ז בלא פילוש) ושלישית בטפח וצוה"פ יעו"ש אמנם מדברי ב"י ולבוש סעי' ח' מפורש יוצא דגם בסוכה שאין לה אלא ג' דפנות וכולם הם מקנים בפחות מג' בין קנה לקנה כשירה יעו"ש. וכ"מ בס' או"ח. וכ"מ ברש"י סוכה דף י"ז ע"א ד"ה דופן סוכה כדופן שבת יעו"ש ועיין לעיל סי' ש"ס אות ב' ואות ג' ואות ו' ואות ז' ודוק. ועוד עיין לקמן או' ע"א:
סעיף קטן יט
יט) שם. ויעמיד קנה כנגד הכותל. ר"ל בסוף אותו צד של הטפח שהוא כנגד סוף הדופן שכנגדו וכמ"ש לעיל אות י"ב בשם הטור יעו"ש:
סעיף קטן כ
ך) שם. ויעשה לה צורת הפתח וכו' והוי כאלו הדופן הג' ג"כ שלימה. ט"ז סק"ג. ודע דמאי דבעינן טפח בשלישית ולא סגי במשהו הוי מדאו' אבל מה שצריך עוד צ"ה אינו אלא מדרבנן. ב"ח. מש"ז או' ב'. מיהו בא"א אות ז' כתב דמה"ת בעי שנים דעריבן וטפח סמיך ותו לא ומדרבנן טפח שוחק פחות מג"ט וצ"ה והוא מתו' סוכה ז' ע"ב ד"ה סיכך ע"ג מבוי יעו"ש:
סעיף קטן כא
כא) שם. ויעשה לה צורת הפתח וכו' ואם שכח לעשות צ"ה ביו"ט יוצא י"ח אם אין לו אחרת. ולהניח צ"ה ע"י עכו"ם בשבת ויו"ט י"ל מותר שבות דשבות במקום מציה כבסי' ש"ו סעי' ה' יעו"ש. מש"ז או' ג' מ"ב בשה"צ או' ה':
סעיף קטן כב
כב) שם הגה. ואם הטפח והקנה מגיע לסכך וכו' כצ"ל. ביאורי הגר"א. וכ"כ מאמ"ר או' א' מ"ב או' י"ב:
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. א"צ קנה על גביהן. דהסכך הוא במקום קנה. הגמ"י פ"ד בשם אבי"ה. מיהו המ"א סק"ב הקשה ע"ז מירושלמי וע"כ כתב דיש להחמיר יעו"ש אבל הא"ר או' ב' וא"א או' ב' וביאורי הגר"א יישבו קושיית המ"א הנז'. וע"כ כתב בכורי יעקב דהסומך על רמ"א לא הפסיד. וכ"כ מ"ב אות י"ג:
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. לנוי בעלמא. וראוי לעשות כן משום דאמרינן זה אלי ואנוהו עשה סוכה נאה. ט"ז סק"ד. א"ר או' ט':
סעיף קטן כה
כה) שם בהגה. לנוי בעלמא. ול"נ הטעם כדי שיהיה פטור מן המזוזה לכ"ע אף לר"י דס"ל סוכה הוא דירת קבע וחייב במזוזה ע"כ אנו עושין כיפה והיתה לר"י פטור מן מזוזה ולפ"ז צריך לעשות כמין כיפה עד שלא ישאר י"ט סמוך לארץ בלא כיפה כ"א יש י"ט קודם שיתחיל הכיפה אז לכ"ע (ר"ל לס' ר"י) חייב במזוזה. עט"ז. וצ"ע כיון דהלכה דסוכה עראי ופטור ממזוזה כחכמים דר"י למה יעשה צ"ה עגול בשביל זה ויסברו שאם יש גובה י"ט קודם עגול חייב במזוזה ויברכו ברכה לבטלה לקבוע מזוזה וכו' מש"ז או' ד' ועיין יו"ד סי' רפ"ו סעי' י"א וט"ו וסימן רפ"ז ובדברינו לעיל סי' תרכ"ו אות מ"ה ודוק:
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. לנוי בעלמא. אבל אותם סוכות הבנויות משנה לשנה בפתח גמורה א"צ אותו עיגול ואפי' מנהגא ליכא. מט"מ סי' תתצ"ב. של"ה דף רמ"ה ע"א. א"ר אות ט' ובס' בית השואבה אות י"ט כתב דלפי טעם הט"ז לעיל או' כ"ד וכן לפי טעם העט"ז באו' הקודם אין לחלק בין סוכה זו לסוכה הבנויה משנה לשנה בפתח גמורה יעו"ש ומיהו מ"ש דלפי טעם העט"ז כבר כתבנו באו' הקודם דהמש"ז לא ערב לו טעם העט"ז וגם לטעם הט"ז י"ל כיון דיש בה פתח גמור זה יותר נאה מצורת עיגול:
סעיף ג'
סעיף קטן כז
כז) [סעיף ג'] עושה דופן שיש ברחבו ד"ט ומשהו וכו' ומאי שנא התם (בסעיף ב') דקאמרת סגיא טפח שוחק ומאי שנא הכא דקאמרת בעיא פס ד' התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן (כמין גם דאין נראות מפולשות כי האי) סגי ליה בטפח שוחק הכא דליכא שתי דפנות (כמין גם) אי איכא פס ד' אין אי לא לא. סוכה ז' ע"א:
סעיף קטן כח
כח) שם. ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות וכשירה. דהוי שם כלבוד והרי זו כאלו היתה דופן של ז"ט שלמים שהוא שיעור סוכה קטנה. לבוש:
סעיף קטן כט
כט) שם. וכשירה. עיין מ"א סק"ג. שכתב דאפשר דדוקא בסוכה קטנה כשר אבל בסוכה גדולה שהשלישית רחוקה ממנה יותר מג' פסול והניח בצ"ע יעו"ש. אבל הא"ר או' ד' כתב דאפי' רחוק יותר כשר ועוד דבגמ' מדמה לה בזה למחיצות כמין גם בסעיף דלעיל דשם ודאי כשר יותר וכן משמעות הפו' ודלא כמ"א עכ"ל וכ"ה דעת נתיב חיים דאפי' השלישית רחוקם ממנה הרבה כשר. וכ"כ המאמ"ר או' ב' דהמעיין בחי' הרשב"א סוף דף ט"ז יראה דאין ספק בזה דהא נקיט בפשיטות דההיא דפס ד' מיירי בסוכה גדולה וכתב והכי מסתבר וכ"ה משמעות לשון הפו' יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ב' על דברי מ"א הנזכר דא"א לומר כן ומסתברא דעד עשרה אמות נמי כשירה דנידון כפתח יעו"ש. וכן הא"א או' ג' ומחה"ש ובית מאיר תמהו על דברי מ"א הנז' יעו"ש וכן בס' בית השואבה אות כ"ד כתב להוכיח מלקמן סעי' ה' דכל שהעומד מרובה על הפרוץ אפי' שאין לה צ"ה כשירה ואם יש לה צ"ה עד עשר אמות כשירה יעו"ש. והגם דהיא"פ מסכים לדברי המ"א מ"מ אנן ק"ל כהסכמת רוב הפו' כנודע ובפרט דגם המ"א עצמו לא החליט לפסול כ"א הניח בצ"ע:
סעיף קטן ל
ל) שם. וי"א שאין זה צריך צורת פתח. כ"כ הרא"ש דהוה מסתבר למימר דסוכה העשויה כמבוי כיון שצריך בדופן השלישי פס ד' ומשהו ויש בו הכשר סוכה כשאתה מעמידו בפחות מג' סמוך לדופן א"צ צורת פתח אלא שכתב וי"א שגם זה צריך צורת פתח וכן אית ליה להרי"ף וצריכין אנו לילך אחריו וכ"כ הרמב"ם יעו"ש והב"ד ב"י וב"ח וכתב הב"ח ודאי דכך ראוי להחמיר כדבריהם יעו"ש והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ב' א"ר אות ה' וכתב וכ"ה הסכמת רי"ו. וכ"פ ח"א כלל קמ"ו או' ד' וכ"ה דעת הש"ע כמ"ש לעיל סי' י"ג אות ז' דכל היכא שסותם הש"ע ואח"כ מביא י"א דדעתו לפסוק כסתם יעו"ש:
סעיף קטן לא
לא) שם הגה. אבל אי איכא דופן ז' בלא לבוד א"צ כאן צ"ה וכו' כלומר דלכ"ע א"צ כאן צורת פתח. מאמ"ר או' ג' בגדי ישע. מ"ב או' י"ז. ובזה סרה קושיית הט"ז שרצה להפך בדברי הש"ע כ"כ האחרונים הנז' יעו"ש:
סעיף קטן לב
לב) שם בהגה. הואיל ואיכא דופן ז' וכו' ואף שהכותל שלישי שהוא עומד נגדו הוא מרוחק ממנו הואיל שעכ"פ איכא ג' דפנות בסוכה. ומסתברא דדוקא אם הריחוק הוא לא יותר מעשרה אמות דנחשב זה כפתח. מ"ב או' י"ח. ועיין לעיל או' כ"ט ולקמן סעי' ה':
סעיף קטן לג
לג) שם בהגה. וכ"ש שא"צ צ"ה וכו' ר"ל בדופן רביעי:
סעיף ד'
סעיף קטן לד
לד) [סעיף ד'] בד"א בעושה סוכתו וכו' זה הדין כתבו ב"י בשם הר"ן והמ"א סק"ד חולק על דברי הש"ע ומפרש דברי הר"ן דדוקא אם שני דופני הסוכה זו כנגד זו הם עצמם דופני החצר ששני הדפנות הם מחוברים עם דופן האמצעי אלא שהוא מרוחק מן הסכך זהו שדי בטפח ומשהו אבל לא בעושה סוכתו באמצע החצר יעו"ש. והב"ד א"ר או' ז' וכ"כ הנה"ש או' ב' א"א או' ד' וכן הסכים בית השואבה או' כ"ו יעוש"ב. אבל הי"א בהגב"י כתב ליישב דברי הש"ע. וכ"כ המאמ"ר אד ד' חמ"מ או' ג' בגדי ישע. בית מאיר וכ"מ בביאורי הגר"א. מיהו כתב שם החמ"מ דלפי מה שפסק הש"ע סעי' ז' סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כסתימת לשון הרמב"ם והוא בשיטת רש"י והרא"ש דמיירי במבוי מפולש אין דין זה של הר"ן מוכרח כלל ולא הו"ל לש"ע לפסוק בזה כהר"ן יעו"ש וכ"כ מ"ב בשה"צ אות ט"ו יעו"ש. וע"כ נראה דיש להחמיר דבסוכה שיש לה ב' דפנות זו כנגד זו וביניהם מפולש בכ"ג בעינן פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות מג' כמ"ש בסעי' הקודם כדי לצאת אליבא דכ"ע:
סעיף קטן לה
לה) סוכה העשויה כמבוי ומלא כל אחד משתי הדפנות הפרוצות בדופן ארוג מכאן ודופן ארוג מכאן וצורת פתח באמצע ואין שום אחד מן הדפנות הארוגות שיעור משך סוכה היא כשירה אליבא דכ"ע. הרא"ם בתשו' ח"ב סי' ד' כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' א' בית השואבה או' כ"ה:
סעיף קטן לו
לו) שם. די לה בתיקון המתיר וכו' דהיינו שיעמיד הטפח מרווח בפחות מג"ט סמוך לדופן והיינו לצד שהוא כנגד פתח החצר ולא לצד שהוא כנגד דופן החצר דשם נחשב בלא"ה קצת כסתום לדעת המחבר. מ"ב או' כ"א. ולי נראה דאדרבא משום דנראה קצת כסתום לדעת המחבר משו"ה די בטפח ומשהו וא"כ צריך לעשות שם המחיצה:
סעיף ה'
סעיף קטן לז
לז) [סעיף ה'] שכשתצרף כל הפרוץ וכו' פי' חשבינן הפרוץ משני רוחות הפרוצים לגמרי עם הפירצה שבחלל הפתחים והוא בכלל מרובה על העומד שיש בשני המחיצות והטפח ואז מותר אבל עכ"פ יהיה במחיצות עצמן עומד מרובה על הפרוץ. ט"ז סק"ו. מ"א סק"ו. א"ר או' יו"ד. מאמ"ר או' ה' מ"ב או' כ"ב:
סעיף קטן לח
לח) וכתב שם הט"ז וצ"ל דיש חילוק בדבר כשאין פירצה גדולה רק כל הפירצות כל א' בפ"ע פחות מג' אז מותר אפי' בפרוץ מרובה באותה מחיצה כיון דאמרינן לבוד הוה כל העומד כסתום משא"כ אם יש פירצה א' גדולה יותר מג"ט וצריך אתה להתיר מטעם דהוה כפתח אז צריך שיהיה עכ"פ באותה מחיצה עומד מרובה דאל"כ אין שם פתח על הפרוץ אלא הקולא בזה דאעפ"י שבכלל הפירצה הוא פרוץ מרובה יעו"ש. ומשמע מדבריו דכל היכא דאיכא פירצה גדולה מג"ט ולמעלה שמצטרף עמו כל הפרוץ אפי' מה שהוא פחות מג"ט. וכ"כ המאמ"ר או' ו' אלא שכתב ע"ז דאינו מחוור כל עיקר אלא כל מה שהוא פחות מג"ט כלבוד וסתום דמי ומצטרף עם העומד יעו"ש:
סעיף קטן לט
טל) שם. כל הפרוץ יהיה מרובה וכו' ועכ"פ בעינן בעומד שיעור מקום או שעושה ד' דפנות כמ"ש סעי' ב' מ"א סק"ה. ושיעור מקום היינו ז"ט כדי הכשר סיכה אבל קנים דקים לא מהני אלא א"כ יש ד' מחיצות וכדברי המ"א בריש הסי' לב"ש. ומיהו דעת המאמ"ר שם דבקנים דקים פחות מג"ט בין כל אחר ואחד חשוב כלבוד וסתום אפי' אם לא יש ד' מחיצות וכ"ה דעת הלבוש כמ"ש לעיל אות ח"י יעו"ש:
סעיף קטן מ
מ) שם הגה. רק שלא יהיו הפתחים בקרנות וכו' פי' בכל הקרנות אבל אם ב' מחיצות מחוברין שרי. מ"א סק"ז. בית השואבה אות כ"ט. ואם פחות מג"ט בקרן עריבן מקרי לבוד. א"א אות ז' מ"ב בב"ה:
סעיף קטן מא
מא) שם. ובלבד שלא יהא בהם פירצה יתירה על יו"ד אמות. דאז אפי' עומד מרובה על הפרוץ אסור דנחשבת לפרצה ולא לפתח. מ"ב אות כ"ו:
סעיף קטן מב
מב) שם. ואם יש בה צורת פתח אפי' ביותר מיו"ד. דעכשיו פתח מקרי ואין שם פירצה עליה. מ"ב או' כ"ז ודע דלדיעה זו אפי' אם הפרוץ מרובה כ"כ עד שאפי' אם נחשוב את מקום צוה"פ לעומד יהיה הפרוץ מרובה עליה ג"כ כשר דהרי כתבו הפו' דאין חילוק בצוה"פ בין עשר ליותר מעשר. מ"ב בשה"צ או' כ"ה:
סעיף קטן מג
מג) שם הגה. ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות וכו' ר"ל שלא ע"י עצות של לבוד וצוה"פ ובהגהות של ר' יצחק. גיאות ראיתי שכתב ג"כ דלמצוה מן המובחר בעינן שיהיה ג' דפנות הסוכה סתומות מכל רוחותיה ולא יהא מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד. מ"ב אות כ"ח:
סעיף ו'
סעיף קטן מד
מד) [סעיף ו'] נעץ נעץ ד' קונדסין וכו' עיין לעיל סי' שמ"ה סעי' ט"ז דכשאין מחיצות הבית נכרין (כגון שהגג בולט להלאה מן מחיצות הבית) לכ"ע לא אמרינן גוד אסיק דהא אפי' בעמוד עשרה מועיל בשבת (להיות רה"י אם רחבו ד' כמ"ש סי' שמ"ה סעי' יו"ד) ופסול לסוכה כמ"ש סי' תרל"ג סעי' ז' כ"ש זה. ומ"ש העו"ש כאן בשם השה"ג דאמרינן חוקקין לא ק"ל הכי דוק בפו' ועיין לעיל סי' שמ"ה ססעי' יו"ד ובסוכה דף ד' מ"א סק"ח. א"ר או' י"א. בית השואבה אות ל"ח:
סעיף קטן מה
מה) שם. ויש מכשירין וכו' והלבוש השמיט ויש מכשירין שהביא בש"ע כי עיקר כהאוסרים. א"ר שם. וכ"כ מ"ב אות ל"א דהלכה כדיעה א' ואם אין לו כ"א סוכה כזו בשפת הגג יושב שם ואוכל. מש"ז או' ז' והיינו בלא ברכה. וכ"כ מ"ב בשה"צ או' ל' ועיין לעיל סי' י"ג או' ז':
סעיף קטן מו
מו) שם. משום דאמרינן גוד אסיק וכו' פי' כאלו מחיצות הבית עולות למעלה וא"כ צריך שיעשה ארבע הקונדסין בשפת הגג עכ"פ מג' צדדין מכוון נגד כותל הבית כי היכי דליהוי הכשר מחיצות של הסוכה כדינה בארץ. ט"ז סק"ז. ואם נעץ ג' קונדסין בג' זויות הגג יש שם שני מחיצות כמין גא"ם אז יכול לנעוץ קונדס הרביעי פחות מג' לקונדס שבזוית כההוא דסעי' ב' לב"ש:
סעיף קטן מז
מז) שם. גוד אסיק מחיצתא. ודוקא כשהוא על שפת הגג ממש אבל רחוק מזה אפי' פחות מג"ט לא אמרינן לבוד וגוד לכ"ע. מ"ב אות ל"א:
סעיף ז'
סעיף קטן מח
מח) [סעיף ז'] סיכך עוג מבוי וכו' המחבר סתם כלשון הרמב"ם ורש"י והרא"ש דס"ל דאפי' במבוי מפולש (ר"ל פתוח משני ראשיו) מכשירין דמדאו' לחי מחיצה מעלייתא היא והו"ל ג' מחיצות ואע"ג דמדרבנן אסור לטלטל בג' מחיצות בשבת דסוכה מותר משום מצות סוכה. ודעת הר"ן ותו' דדוקא במבוי סתום (מג' צדדין) כמ"ש. ובפסין אע"ג דלא התירו אלא לעולי רגלים מ"מ כיון דמדאו' מחיצה מעלייתא היא ורבנן הוא דגזרו גבי סוכה לא גזרו כ"כ התו' וקשה דא"כ למה לא התירו במבוי מפולש מה"ט וי"ל דשאני התם דאין לו היתר כלל אף לעולי רגלים משא"כ כאן דיש היתר לעולי רגלים. מ"א סק"ט. ביאורי הגר"א. נמצא דבמבוי מפולש איכא פלוגתא וגם בפסי ביאר איכא פלוגתא כמ"ש ב"י בשם הר"ן שיש שחלקו על הרי"ף שהביא להא דפסי ביראות בהלכות שכיון שלא התירו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד כדאיתא בפ' עושין פסין האידנא ליכא מגו יעו"ש וכ"כ א"ר או' י"ב יעו"ש. וא"כ היכא דלא אפשר באחר יש לאכול שם ולא יברך ברכת הסוכה משום דק"ל סב"ל אפי' כנגד מרן ואפי' כנגב הרוב כמ"ש לעיל סי' י"ח אות ז' יעו"ש:
סעיף קטן מט
מט) שם. סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי. ר"ל שהניח הסכך ע"ג מבוי באותו צד של הלחי ונעשה שני כותלי המבוי שני דופני הסוכה אחד מצד זה ואחד מצד זה והלחי במקום דופן האמצעי. ועיין תו' סוכה דף ז' ע"ב ד"ה סיכך ע"ג מבוי יעו"ש:
סעיף קטן נ
נ) שם. שיש לו לחי. משמע אפי' בלחי כל שהוא וכמ"ש לעיל סי' שס"ג סעי' ג' אבל בתו' שם כתבו דמיירי בלחי טפח יעו"ש:
סעיף קטן נא
נא) שם. או ע"ג באר שיש לו פסין וכו' פי' שהן ד' קורות נעוצות בד' רוחות זו כנגד זו שכל אחד נוטה אמה לכאן ואמה לכאן. טור. ט"ז סק"ח. ועיין לעיל סי' שמ"ה או' ה':
סעיף קטן נב
בנ) שם הגה. ואין להתיר אלא במקום שהלחי וכו' כלומר דוקא כשהלחי עומד אצל המבוי והפסין דוקא בשדה ולא בחצר. מ"א סק"י. ומיהו עיין א"ר אות י"ב מה שכתב לצדד בזה דאפשר דס"ל לרמ"א דוקא במבוי שאין מפולש אבל במפולש שאסור בשבת אסור גם בסוכה. וגבי פסין כוונתו דלא התירו אלא לעולי רגלים ולא לדידן כמ"ש בד"מ (הארוך) בשם הר"ן יעו"ש ובלא"ה כבר כתבנו לעיל או' מ"ח דיש פלוגתא בזה והיכא דלא אפשר באחר יאכל שם בלא ברכת הסוכה משום סב"ל יעו"ש:
סעיף ח'
סעיף קטן נג
גנ) [סעיף ח'] סיכך ע"ג אכסדרה וכו' פי' אכסדרה זו היא שני כתלים ומקצתה מקורה וסמוך לקירוי עד הקצה האחר סיכך הסכך נמצא שסוכה זו אין לה אלא ב' כותלים. ואם יש פצימין פי' עמודין בולטין ברוח הג' (היינו תחת הקירוי א' מכאן וא' מכאן. לב"ש) אעפ"י שבסוכה אחרת שאין לה אלא ב' כותלים ועשוים כמבוי אמרינן בסעי' ג' צריך פס ד' ומשהו כאן די בפצימין דכיון שיש פצימין אמרינן פי תקרה יורד וסותם כלומר פי תקרה של האכסדרה שהוא הקירוי שיש לאכסדרה יורד וסותם ונמצא הוה לסוכה דופן ג' אבל בלא פצימין לא אמרינן יורד וסותם. כן פי' המ"מ לדברי הרמב"ם אלו. ופצימין אלו אעפ"י שאינם נראים בסוכה אלא לעומד חוצה מ"מ מועילים דהא הפצימים אינם למחיצת הסוכה רק שע"י אנו אומרים פי תקרה של אכסדרה יורד וסותם. וע"ז כתב רמ"א שאחרים חולקים דהיינו רש"י ותו' ואשר"י דמפרשים שאין כותלים לאכסדרה לצד הסוכה אלא כוחלי הבית רוצה לצרף לסוכה. ועיין בטור שיטה שלהם ולדידהו יש הרבה פצימין לאכסדרה פחות מג' בין כל א' והוין הפצימין מחיצות לסוכה וא"צ אז לומר פי תקרה יורד וסותם. וע"ז כתב רמ"א שאין לעשות הסוכה בכה"ג ולומר דפי תקרה יורד וסותם ומהני במקום דופן ג' ט"ז סק"ט:
סעיף קטן נד
דנ) וכתב שם הט"ז דיש ללמוד דין א' מפי' שלהם דהיינו במי שרוצה לעשות סוכה בבית שלו ולפרוץ הגג למעלה כמו שנוהגין וכותלי הבית יהיו כותלי הסוכה דהיינו שרוצה לעשות הסוכה בזוית של כותל מזרח וכותל דרום ויש קורה אחת מונחת כל השנה נמעלה כנגדו באורך הבית סמוך לאותן זויות ותהיה הסוכה באורך באותו חלק הזוית עד הקורה ונמצא שאין לסוכה מחיצות רק שנים של הבית ושלישית אין לה רק שהקורה שלמעלה אמרינן יורד וסותם עד למטה ויהיה לה ג' מחיצות דדי בזה רק שישים שני קנים תחת הקורה א' אצל כותל הבית ואחד במקום סיום מחיצה הג' דהיינו במקום שכלה הסכך של הסוכה וטעם קנים אלו כדי שיהיה כצ"ה בדופן הג' מחמת התקרה שעל שני הקנים שהרי אין כאן מחיצה ג' ממש אלא מחמת פי תקרה יורד וסותם וע"כ צריך צוה"פ יעו"ש. והב"ד א"ר או' י"ד. י"א בהגה"ט. אמנם המש"ז או' ט' וכן בבכורי יעקב מפקפקין בזה לפי מה שמסיק מ"א דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כ"א בשרחב הקירוי ד"ט וסתם קורת הבית אינו רחב כ"כ וע"כ מסיק בבכורי יעקב דיותר טוב דישים פס א' שרחב טפח מרווח תחת הקורה פחות מג"ט מן הכותל של הבית וקנה אחר במקום שכלה הסכך של הסוכה דזה כשר בלא פי תקרה יורד וסותם כמו בשאר סוכה של ג' דפנות ובזה לא בעינן רוחב הקורה ד"ט כמ"ש סעי' ב' יעו"ש. והב"ד ע"ב או' מ':
סעיף קטן נה
הנ) שם. בין שהיו נראים מבפנים. היינו שהעומד בסוכה רואה אותן שבולטין מן הכותל לצד פנים. בין שהיו נראים מבחוץ וכו' היינו שמבחוץ ניכר שבולט כמו עמוד ומבפנים נמשך עם הכותל בשוה:
סעיף קטן נו
ונ) שם בהגה. אבל אחרים חולקים וכו' וס"ל דאפי' ע"י פצימין לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כיון ששני הדפנות אין מחוברין כמין ג"ם כמ"ש סס"י שס"א ומשמע דבעינן נמי קורה רוחב ד' כמ"ש שם. והב"ח דקדק מלשון הטור דדי ברוחב טפח ואין להקל. ואם שני הדפנות כמין ג"ם ובשלישי פצימין בולטין טפח מהני. ומיהו משמע ברא"ש דבעינן נמי צוה"פ וכתב הב"ח דהיינו דוקא בנראה מבחוץ ושוה מבפנים אבל נראה בפנים ושוה בחוץ לא בעי צוה"פ ואינו מוכרח עי"ש. מ"א ס"ק י"ב:
סעיף קטן נז
זנ) שם בהגה. ולכן אין לעשות סוכה בכה"ג. ובדיעבד כשירה. לבוש. ט"ז סק"ט. א"א או' י"ב. אבל אין לברך יושב בסוכה כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל סב"ל כמ"ש לעיל או' מ"ח:
סעיף ט'
סעיף קטן נח
חנ) [סעיף ט'] והעמידם בפחות מג' וכו' דאמרינן לבוד והוי כסתום ונמצא שיש כאן מחיצה גבוה י"ט:
סעיף קטן נט
טנ) שם. אפי' הגג גבוה הרבה. דאמרינן גיד אסיק מחיצתא והוי כאלו המחיצות מגיעות לסכך. הריטב"א. מ"ב או' מ"ג:
סעיף קטן ס
ס) שם. רק שהוא בתוך ג' וכו' דאמרינן נמי לבוד מן הצד. לבוש. אבל אם יש שם ג' פסול כדלקמן סי' תרל"ב דאויר פוסל בג' אפי' בסכך עצמוכ"ש כאן דהסכך גבוה ממנו. ט"ז סק"י. מ"ב או' מ"ד:
סעיף קטן סא
סא) שם. היו הדפנות גבוהות מן הארץ ג"ט פסולה. אפי' אם הדפנות גבוהות הרבה יותר מעשר שאין כאן לבוד סמוך לארץ והוי סוכה תלוים באויר ולא ע"ג קרקע ואין זה אפי' דירת עראי לבוש:
סעיף קטן סב
סב) שם. ג"ט פסולה. שהגדיים בוקעים תחתיו. מ"א ס"ק י"ג:
סעיף יוד'
סעיף קטן סג
סג) [סעיף יוד'] העושה סוכתו בין האילנות וכו' ולא סמכה ע"ג האילן דאל"כ אין עולין לה ביו"ט כמ"ש סי' תרכ"ח סעי' ג' מ"א ס"ק י"ד:
סעיף קטן סד
סד) שם. אם היו חזקים. זקנים ועבים. רש"י סוכה כ"ד ע"ב:
סעיף קטן סה
סה) שם. אם היו חזקים. משמע קצת בתו' (שם ד"ה והא) דאם רוב הדופן מן החזק כשירה. מ"א ס"ק ט"ו. א"ר או' ט"ו. אמנם התו"ש סי' שס"ב או' ג' תמה על דברי מ"א הנז' שכתב משמע קצת דהא מבואר שם להדיא דכשירה יעו"ש. וכן תמה עליו בית השואבה או' נ"ב.
סעיף קטן סו
סו) שם. עד שלא תהא רוח מצויה וכו' ואפי' עומדת בבית שאין שם רוח אינה מחיצה מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' ט"ז. בית השואבה או' נ"ג:
סעיף קטן סז
סז) שם. ומילא בין האוירים וכו' היינו אם שיעור דופן הסוכה שהוא י"ט בגובה הוא גם מן הענפים דאי לא"ה לא בעינן לזה. כ"מ ברש"י סוכה שם. וכ"כ מ"ב או' מ"ט:
סעיף קטן סח
סח) שם. ע"כ אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות וכו' דעת הט"ז ס"ק י"א להכשיר במחיצה אחת מיריעות וקשורה יעו"ש אבל השבו"י ח"א חא"ח סי' ל"א חלק עליו. והוכיח דאפי' במחיצה אחת יש קפידה אלא שכתב דאפשר דגם הט"ז לא הכשיר אלא היכא דג' דפנות הם בהכשר ודופן ד' הוא מסדינין דאז אין להקפיד כיון דמדינא סגי בג' דפנות יעו"ש. והב"ד השע"ת ושאר האחרונים. וכן העלה החק"ל א"ח ח"א סי' קכ"ה דף ר"ן ע"ב דאפי' מחיצה א' מסדין אין לעשות בלא קנים יעו"ש. והב"ד בית השואבה או' נ"ו רו"ח או' א':
סעיף קטן סט
סט) ומותר לעשות מחיצות שיהא בין כל דף ודף פחות מג"ט דאמרינן לבוד ויתלה שם יריעות להציל מן הרוח. והיריעות אין יכולין להתיר הרחקת הדפין ביותר מג"ט. דרשות מהרי"ל ה' סוכה. מט"מ סי' תתצ"ה. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' א"ר או' י"ז:
סעיף קטן ע
ע) שם. טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות מג' דאז אפי' אם ינתקו היריעות יש מחיצה מחמת הקנים ב"ח. ט"ז ס"ק י"ב. מ"א ס"ק י"ז. ולפ"ז מה שכתבתי סעי' א' אם עשו רק ג' דפנות לא מהני קנים בלא יריעות. מ"א שם. ור"ל א"כ גם הכא אין תיקון הקנים מועיל ליריעות אם הם רק ג' דפנות וכמ"ש מחה"ש. אמנם הא"ר או' י"ט כתב כיון דיריעות קשורים בטוב הוי היתר בלא קנים כלל ורק מחשש שינתק מניחים קנים יש לסמוך אקנים אף בעושה ג' דפנות. והב"ד א"א או' י"ז. וכ"כ בבכורי יעקב להקל בזה. וכ"ה דעת מ"ב בשה"צ או' מ"ט. ובלא"ה יש מתירין בקנים פחות מג"ט בג' דפנות אפי' בלא יריעות כמ"ש לעיל או' ח"י יעו"ש וא"כ בכה"ג דאיכא יריעות ג"כ בודאי יש להתיר.
סעיף קטן עא
עא) והנה אם נאמר קנים פחות מג"ט הוה ספק פלוגתא (עיין לעיל או' י"ח) אם מותר לפרוס הסדינים ביו"ט ושבת מחיצה המתרת כיון דהוי ספק דרבנן ומ"מ כיון דספק תורה לחומרא וצריך סדינים הוה ודאי דרבנן. א"א או' י"ב. ור"ל כיון דהוי ודאי דרבנן אסור לפרוס אותם ביו"ט ושבת. והיינו אם הם שלשה דפנות מקנים דקים ובין כל אחד ואחד פחות מג"ט אבל אם הם ד' דפנות או ג' דפנות ועשויים שתי וערב דכשירה לכ"ע אין איסור בפריסת סדין עליהם בשבת ויו"ט כיון שאין כאן מחיצה המתרת ומיהו בעיקר דין מחיצה המתרת דאסור בשבת עיין לעיל סי' שט"ו סעי א' ובדברינו לשם או' ו' דיש מתירין יעו"ש וא"כ בכה"ג דיש מתירין אפי' בלא סדינין כמ"ש לעיל או' י"ח י"ל דמותר לפרוס עליהם סדינים כיון דהוי ס"ס. ועוד אפשר לומר דאפי' בלא סדינים יש להכשיר בשעת הדחק דיש לסמוך על המתירין ועיין במס' ערובין ט"ז ע"ב ודוק:
סעיף קטן עב
עב) אם הסוכה עומדת תוך מקום מוקף מחיצות גבוהות בענין שאין רוח מצויה שם נראה דאפי' לכתחלה יכול לעשות מחיצותיה מסדינים בלבד קשורים היטב כיון דליכא למיחש לדילמא מינתקי דהא אין שם רוח. וכן מבואר יוצא מדברי התו"ש סי' שט"ו או' ו' בית השואבה או' נ"ח:
סעיף קטן עג
עג) מה שנהגו העולם שעושין דפנות בקנים בפחות מג' ואינם עשויים בקשר אמיץ ובקל עבידי דמרחקי יותר מג' דיד הכל ממשמשין בהם וראשי הקנים עולים ויורדין ונמצא דלפעמים דאין הקנים בפחות מג' ובטל הדופן ומחיצת הסדינים עושין על הרוב בלי קשר כדי לשלשלן ולמעלן אין מנהג זה נכון ואין ראוי לעשות כן ויר"ש יעשה דפנות הסוכה בעצים קבועים בפחות מג' דלא עבידי דמינתקי או לפחות יקשור הסדינים עם הקנים. חק"ל א"ח ח"א סי' קכ"ה דף ר"ן ע"ג אמנם בית השואבה או' ס' חלק עליו וכתב דאם אין הקנים קשורים בקשר אמיץ באופן שודאי יעמדו במקומן ולא יזוזו אפי' שיקשור גם הסדינים עם הקנים לא מהני יעו"ש:
סעיף יא'
סעיף קטן עד
עד) [סעיף יא'] עושים מחיצה מבעלי חיים וכו' וצ"ל שהיא כפותה שלא תוכל לברוח. וכ"כ לעיל סי' שס"ב סעי' ה' ב"ח. ועיין בדברינו לשם או' מ"ט. ולא חשו לצער ב"ח. דבמקום מצוה לא חיישינן. יפ"ל ח"ב או' א' וגם משום מצוה הבאה בעבירה לא הוי. יפ"ל ח"ה או' א' והב"ד מר אביו ברו"ח או' ב' וכתב ודאי היכא דמוצא מדברים אחרים לא הותר לו אך היכא דלא ימצא אתי עשה דסוכה ודחי ל"ת דצער ב"ח דבהמה ונ"מ דהיכא דיש לו אדם ובהמה צריך לאקדומי לאדם כיון דלגבי אדם במחלוקת הוא שנוי אי איתא להאי דינא דצער ב"ח יעו"ש:
סעיף קטן עה
עה) שם. שיקשור שם בהמה וכו' וצריך שתהא מתוחה למעלה או שתהא גבוה כ"כ שאף שתמות ותפול תהיה גבוה יו"ד. ואם יש חלל בין רגליה גבוה מג' צריך לגודרו. סוכה כ"ג ע"א. והמאור ובס' יראים כתבו דלא חיישינן למיתה כסתם משנה פ"ג (דף כ"ח) דגיטין. מ"א ס"ק י"ח. וכתב המ"א ס"ק י"ד דאם סמך הסכך ע"ג בהמה פסולה מפני שאין לה קבע. והט"ז ס"ק י"א כתב דעשיית דופן מבהמה לא מיירי רק להכשירה וכמ"ש סעי' י"ב אבל לא בכל המחיצות יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' י"א. מיהו עיין בס' בית השואבה או' ס"ה מה שהאריך בזה והעלה דאפי' עשה כל דפנות הסוכה מבעלי חיים כשירה יעו"ש:
סעיף יב'
סעיף קטן עו
עו) [סעיף יב'] יכול לעשות מחבירו דופן וכו' כשעושה מחבירו דופן א"צ לקושרו שם כמ"ש לעיל סי' שס"ב או' מ"ט יעו"ש ועוד עי"ש כמה דינים השייכים לזה יעו"ש. אבל אם עושה דופן מאדם שוטה צריך לקושרו כמו שעושה דופן מבהמה. מיהו באדם חרש שדברו בו חכמים דאינו שומע ואינו מדבר מספקא לי אם צריך לקושרו. בית השואבה או' ע' יעו"ש.
סעיף קטן עז
עז) שם. ואפי' ביו"ט. וכגון שיש דופן רוחב טפח סמוך לסכך דאי לא"ה הא יש אוסרין לעשות הסכך קודם לדופן כמו שכתב לקמן בהגה ססי' תרל"ה יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן עח
עח) שם. ובלבד שלא ידע וכו' דאלו ידע הוי קביעות ובנין קבע אסור ביו"ט. ומה"ט בדופן רביעית שרי דכיון דיש הכשר סוכה כשר לא מקרי תו בנין. ט"ז ס"ק י"ג:
סעיף קטן עט
עט) שם. ובלבד שלא ידע וכו' הטעם משום דהוי מחיצה ואין לו לעשות מחיצה ביו"ט משום בנין. ומשמע מדברי המ"מ הביאו מרן ב"י שאם עשאו מחיצה בידיעתו מ"מ הוי מחיצה מעליא ונמצא שלא אכל זה חוץ לסוכה ובפרט אם היה שוגג בדבר שלא ידע שאסור לעשות כן לכתחלה אלא דמ"מ איסורא קעבד לעשות מחיצה ביו"ט. מאמ"ר או' ט':
סעיף קטן פ
פ) שם. ובלבד שלא ידע וכו' דאז הוי כמחיצה העשויה בשוגג. מ"א ס"ק י"ט. מפי' ר' יהונתן על הרי"פ פ"ד דעירובין שכתב דכשהוא שלא לדעת הו"ל כמחיצה העשוי בשוגג אבל אם יודע דלשם מחיצה הוא עומד שם הוי מחיצה שנעשית במזיד יעו"ש. והב"ד מער"ק על הרמב"ם סוף פ"ד דסוכה וכתב ולפ"ז נלע"ד דאפי' כל הד' מחיצות יכול לעשותן מבני אדם שלא לדעתן דהא בלא דופן ג' לא מקרי סוכה כלל ואפילו הכי שרי ואם כן ה"ה והוא הטעם בכל הד' לפי פי' ר' יונתן יעו"ש. והב"ד בית השואבה או' ע"א וכתב והוא פשוט:
סעיף קטן פא
פא) ודוקא אדם שרי להעמידו לדופן ביו"ט אבל בהמה הוי כעץ בעלמא ואסור להעמידה ביום טוב לדופן ג"וכ"כ רי"ו. מ"א שם. א"ר אות ך' בית השואבה אות ע"ב. מ"ב אות נ"ד. ואפי' בקשירה ע"י עניבה אסור. א"א אות י"ט. מ"ב שם:
סעיף קטן פב
פב) שם. ובלבד שלא ידע וכו' מסתימת הפו' משמע לכאורה דבנתרצה לעמוד שם אף שאיני יודע על מה ולמה מ"מ אין לחוש שמא ילך בתוך כך אך על עכו"ם בודאי לא יכול לסמוך בזה. מ"ב או' נ"ה:
סעיף קטן פג
פג) שם. ובלבד שלא ידע וכו' וצ"ל דמיירי באדם שאינו יודע הדין שאדם מועיל לדופן אבל אם הוא ת"ח שיודע הדין ממילא ידע בשביל מה הועמד ואסור:
סעיף קטן פד
פד) שם. אבל בחול אפי' אם הוא יודע ש"ד. שהרי מותר לעשות מחיצה בחו"ה. לבוש:
סעיף קטן פה
פה) שם בהגה. אבל בדופן רביעי שרי. שהיא מחיצה שאינה צריכה להכשר סוכה ואין חשוב בנין אלא תוספת אהל ומחיצה שמותר. לבוש:
סעיף קטן פו
פו) וכן עושה בכלים דופן רביעית ביו"ט אבל דופן ג' לא יעשה אותה בכלים ביו"ט לפי שהוא מכשיר הסוכה ואין עושין אוהל עראי ביו"ט. הרמב"ם פ"ד מה' סוכה ה' ט"ז. והוא מגמ' עירובין מ"ד ע"א ופסקו ג"כ הש"ע לעיל סי' שט"ו סעי' א' יעו"ש:
סעיף קטן פז
פז) שם בהגה. אבל בדופן רביעי שרי. וה"ה בשלישי כל שיש ב' וטפח שוחק. מש"ז או' י"ג. ור"ל דה"ה אם יש ב' דפנות שלימים ובשלישי יש טפח שוחק עומד בפחות מג"ט דהוי רוב דופן דכשירה כמ"ש סעי' ב' יכול להעמיד שם אדם ביו"ט אפי' מדעתו. ועיין לעיל חו' כ"א:
סעיף יג'
סעיף קטן פח
חפ) [סעיף יג'] הסומך סוכתו על כרעי המטה וכו' זוהי משנה (סוכה כ"א ע"ב) הסומך סוכתו בכרעי המטה כשירה ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפ"ע פסולה. ובגמ' פליגי בדברי ר"י ח"א מפני שאין לה קבע וח"א מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. וכתב ב"י דלדעת הרא"ש דהטעם שאין לה קבע הוא עיקר וגם תופס עיקר דברי הירושלמי שמפרש דטעם שאין לה קבע היינו שאין י"ט מן המטה לגג וכל שיש י"ט מן המטה לגג אעפ"י שסמך הסכך בכרעי המטה כשירה. וכתב כי כ"ה דעת הטור וכן מוכח נמי מדברי הרי"ף דסבר דטעמא דמקבל טומאה לאו עיקר הוא יעו"ש ולכן פסק כן בש"ע. וכ"פ הלבוש. וכ"ה דעת הט"ז ס"ק יד וכתב ולא כר"ן שחושש לדבר המעמיד יעו"ש. מיהו הב"ח פסק להחמיר כמ"ד מפני שמעמיד בדבר המקבל טומאה יעו"ש בסי' זה ובסי' תרכ"ט והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ט' א"ר או' כ"א. וא"כ לפי דברי הב"ח אין להניח הסכך על כרעי המטה ואפי' אם יש גובה י"ט מן המטה לסכך מפני שמעמיד בדבר המקבל טומאה. ולכן לכתחלה יש להחמיר. וכ"ה דעת האחרונים דלכתחלה יש להחמיר כמ"ש לעיל סי' תרכ"ט או' ן' יעו"ש:
סעיף קטן פט
טפ) שם. הסומך סוכתו בכרעי המטה וכו' וממ"ש (הטור שהוא לשון הש"ע) והכרעים הן מחיצות וכן ממ"ש וכרעים הן דפנות נראה שהוא מפרש דמטה זו מוקפת קרשים שראשן האחד קבוע כארץ וראשן השני עולים למעלה מן המטה י"ט והמטה היא חבלים או קרשים קבועים במחיצות אלו ומפני שחבלים או הקרשים קבועים באותם מחיצות נקראים אותן מחיצות כרעי המטה. וה"ק פי' שסומך הסכך על כרעי המטה כלומר שנתן הסכך ע"ג קרשים שעולים למעלה מהמטה והם נקראים כרעים והכרעים דהיינו הקרשים הנז' והן הן מחיצות הסוכה אם יש גובה י"ט מן המטה לסכך כשירה ואם לאו פסולה דכיון שהסכך סמוך על הקרשים הללו שהם כרעי המטה חשיבה המטה עצמה קרקעית הסוכה וצריך להיות ממנה עד הסכך י"ט. ונראה דה"ה אם נעץ קונדסין ע"ג קרשים אלו הנקראים כרעי המטה וכ"ש אם נעצם במטה עצמה וסיכך ע"ג הקונדסין שצריך שיהיה מן המטה לסכך י"ט. ב"י:
סעיף קטן צ
צ) שם. ואם סמך הסכך על עמודים וכו' פי' והעמודים תקועים בארץ ומשו"ה קאמר שאפי' אין גביה יו"ד מן המטה עד לסכך כשירה שמאחר שהסכך אינו נסמך על המטה ולא על כרעים לא חשיבא היא קרקעית הסוכה אלא הארץ שבה קבועים העמודים שעליהם נסמך הסכך וכיון שמהארץ לסכך גובה י"ט כשירה אעפ"י שמהמטה עד לסכך פחות מי"ט לית לן בה כיון דאי שקיל לה למטה איכא אויר יו"ד והסוכה מתקיימת דמטה לחודה קיימא ואין הסוכה נפסלת בשביל שהכניס בה מטה ומיעט אוירה. ואע"ג דאי שקיל לה למטה נפסלת הסוכה משום דאין לה דפגות שכרעי המטה הם דפנותיה לית לן בה דאנן בתר סכך אזלינן למדוד ממנו ולקרקעיתו יו"ד וכל היכא דשקיל לה למטה ואכתי קאי סכך לא חשיבה מטה קרקעית דידה ודפנות הללו אינן מעלות ומורידות לענין זה. ב"י:
עמוד הקודםעמוד הבא