התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תקלו
הרב יעקב חיים סופר
סימן תקלו
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מי שצריך לרכוב במועד לטייל וכו' אבל מא"י לחו"ל אסור לתקן צרכי הרכיבה. מ"א סק"א. א"ר או' א' י"א בהגב"י. והיינו אם אינו לצורך כלל. ח"א כלל קט"ז או' א' אבל כשהולך להרויח או לראות פני חבירו מותר. מק"ק סי' ס"ב או' ב' ועיין לעיל סי' תקל"א או' כ"ד ובאו' שאח"ז:
סעיף קטן ב
ב) שם. לטייל וכו' וה"ה לראות פני חבירו אבל להרויח ממון שלא לצורך המועד מותר לרכוב אבל לא יתקן צרכי הרכיבה. א"א או' א' מ"ב או' א':
סעיף קטן ג
ג) שם. לצורך המועד ולא ניסה ללכת ברגליו וכו' אבל שלא לצורך המועד או שניסה ללכת ברגליו אינו מותר רק הרכיבה אבל לא לתקן צרכי הרכיבה. ב"י. מ"ב או' ב':
סעיף קטן ד
ד) שם. ולתקן ברזליו. כצ"ל וכ"ה בטור ולבוש וכ"ה בש"ע שנדפס בזמן מרן ז"ל שנת שכ"ז וכ"כ הלב"ש. מ"ב או' ג':
סעיף קטן ה
ה) שם ולתקן ברזליו. ודוקא במדינות שאבנים מצויים שם ואין הבהמות יכולית לילך בלא ברזלים אבל במקומות שהעפר תיחוח ואין אבנים מצויים שם ואין רגילים לעשות שם ברזלים אסור. ב"י בשם הרא"ש. מ"ב שם:
סעיף קטן ו
ו) שם הגה. ומותר לרכוב וכו' כיון שאינו עושה שום מלאכה. ב"י:
סעיף ב'
סעיף קטן ז
ז) [סעיף ב'] מותר לסרוק הסוס וכו' דבכלל צרכי רכיבה הוא שהתירו כשצריך לרכוב לצורך המועד או לטייל. כ"מ מדברי הרמב"ם פ"ח מה' יו"ט דין ט"ו:
סעיף קטן ח
ח) שם. מותר לסרוק הסוס וכו' ואפי' במסרק שלנו דאסור ביו"ט שמשיר ודאי נימין בחו"ה שרי. ב"ח בשם המרדכי שכנה"ג בהגב"י או' א' א"ר או' ב' בגדי ישע. מק"ק סי' ס"ב או' ג' מ"ב או' ה' ועיין לעיל סי' תקכ"ג סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף ג'
סעיף קטן ט
ט) [סעיף ג'] אין מרביעין בהמה במועד. היינו שאין אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר. רש"י מו"ק י"ב ע"א. נ"י על הרי"ף. והטעם כתב שם בנ"י משום דאיכא טירחא יתירה. וגם שאינו לצורך המועד ואינו דבר האבד. ב"י. לבוש. מ"א סק"ב:
סעיף קטן י
י) שם. אין מרביעין בהמה במועד. אבל מכניסין אותה לבקרות דהיינו מקום שיש שם בהמות והיא רובעת מעצמה. גמ' שם. ופירש"י. והגם דבגמ' שם כתוב זה בדברי ר' יהודה מוכח שם בתוספתא פ"ב דמו"ק דזה לכ"ע שרי יעו"ש, וכ"כ הב"ח דזה גם לת"ק שרי. א"ר או' ג' בגדי ישע מ"ב או' ו':
סעיף קטן יא
יא) ועיין בא"ר שם שכתב דהא דאסיר להרביע הוא דוקא בשאר בהמות אבל חמורה שתבעה דאם לא ירביעו אותה כשהיא מתאווה לזכר תצטנן ותעקר והוי דבר האבד יש להקל יעו"ש. אבל הברכ"י או' א' האריך בזה והביא גם דברי הא"ר הנז' וסיים מאחר דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ורי"ו והכלבו ומרן פסקו כסברת ת"ק דאין לחלק הכי נקטינן יעו"ש:
סעיף ד'
סעיף קטן יב
יב) [סעיף ד'] מושיבין תרנגולת על הביצים וכו' מפני שהוא טורח בדבר שאין בו צורך המועד וגם אינו דבר האבד. לבוש. ועיין לעיל סי' ס"ח או' פ"ו שכתבנו בשם ר"י החסיד שלא יושיב אדם תרנגולת על ביצים לגדל אפרוחים יעו"ש. ובאו' פ"ז שם כתבנו בשם מהרח"ו שאין טוב לגדל בבית תורים ובני יונה יעו"ש:
סעיף קטן יג
יג) שם ואם הושיבה קודם המועד וברחה מעליהם יכול להחזירה. מדסתם משמע דאפי' לא ישבה עדיין עליהם ג' ימים שראוי למכור הביצים בזול אפ"ה שרי להחזירה מפני הפסד מועט. וכ"כ המ"א סק"ג. א"ר או' ד' שו"ג או' ו' בגדי ישע. מק"ק סי' ס"ב או' ה' ומיהו זהו למ"ד מלאכת חו"ה איסורא מדרבנן אבל למ"ד איסורא מדאו' לא שרי להחזירה אלא א"כ ישבה על הביצים ג' ימים שאז נפסדו הבצים לגמרי ואינם ראויים לאכילה והוי דבר האבד כמבואר בטור וב"י יעו"ש. וא"כ לפי מ"ש לעיל רסי' תק"ל דאיכא כמה פו' דס"ל מלאכת חו"ה איסורא מדאו' וגם בדעת מרן לא יש הכרח כיעו"ש א"כ בלא ישבה על הביצים ג' ימים וברחה אין להחזירה כ"א בהפ"מ דהיינו שישבה על ביצים הרבה וכ"כ מ"ב או' יו"ד. ומיהו לדידן שאין אוכלין ביצים מוזרות וכמ"ש בס' זבחי צדק ביו"ד סי' ס"ו או כ"ז יעו"ש אפשר דגם בביצים מעט יש להקל כיון שהולכים לאיבוד אם אינו מחזירה ונראה דהכל לפי הענין:
סעיף קטן יד
יד) שם הגה. אבל אסור להושיב אחרת וכו' אפי' אחר ג' ימים לישיבתה. לבוש. וכ"מ מדברי הרמב"ם סוף פ"ח. ואע"ג דדבר האבד הוא דפסדי ביעי כיון דנפיש טרחא אסור. ב"י. לבוש. מ"ב או' י"א:
סעיף קטן טו
טו) שם הגה. אבל אסור להושיב אחרת וכו' וכ"כ הרמב"ם שם. וכ"נ דעת הש"ע מדלא כתב להתיר להושיב אחרת תחתיה כ"א בי"ד בניסן כמ"ש לעיל סי' תס"ח משמע דהכא בחו"ה דעתו לאסור. וכ"פ הלבוש. ח"א כלל קט"ז או' ב' מק"ק סי' ס"ב או' ה' אבל הרוקח סי' ש"ז כתב דאם מתה מושיבין אחרת תחתיה. וכ"כ ר"ח על פסחים נ"ה ע"ב וכ"כ בשה"ג על הרי"פ שם שכן דעת הרי"פ שאם מתה מושיבין אחרת תחתיה. וכ"כ הרע"ב בפי' המשנה. וכ"כ הט"ז לדעת הטור. והב"ד מ"ב בב"ה וכתב דבמקום הפ"מ יש לסמוך להקל:
סעיף קטן טז
טז) שם. והוא שיהיה לו בתוך ג' ימים לבריחה. אבל אחר ג' ימים לבריחה אסור אפי' יפסדו הביצים דיש טורח גדול בחזירתה. מ"א סק"ג. ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב או' י"ב:
סעיף קטן יז
יז) שם. והוא שיהיה לו בתוך ג' ימים לבריחה. וג' ימים לבריחה צ"ע אם מעל"ע או מקצת היום ככלו. מש"ז סוף או' א' מיהו בירושלמי בפסחים פ"ד שם איכא פלוגתא בזה די"א מעל"ע וי"א מקצת היום ככלו יעו"ש ובמפרשים שם:
עמוד הקודםעמוד הבא