התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תרטז
הרב יעקב חיים סופר
סימן תרטז
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] התנוקות מותרים בכל אלו. אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה. רש"י יומא ע"ח ע"ב. ועיין לקמן אות ג':
סעיף קטן ב
ב) שם. חוץ מבנעילת הסנדל וכו' ומפרש טעמא שם בגמ' משום דהך דלאו רביתייהו גזרו בהו רבנן הנך דרביתייהו לא גזרו בהו רבנן. ב"י. ואם הקטן נועל מעצמו אם צריך למחות בידו עיין לעיל סי' שמ"ג ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן ג
ג) שם הגה. ומותר לומר לעכו"ם לרחצן וכו' אבל ישראל אסור לרחצן ולסוכן מפני שהוא נהנה במה שרוחץ וסך ידיו. ב"י. לבוש. וצ"ל דהא דאיתא בגמ' והא מותרין לכתחלה קתני היינו שהגדול מציק להם מים בכלי והם רוחצין עצמן. מ"א סק"א. והב"ח כתב דמותר לישראל לרחוץ אותו בחמין שהוחמו מאתמול וע"י עכו"ם מותר להחם חמין ולרחוץ אותם יעו"ש. אמנם המ"א שם כתב דודאי כל דבר שהוא משום עינוי (כצ"ל) לא גזרו בקטן ולכן מותר גדול לרחצן בצונן ולסוכן בידים כדאיתא בגמ' בהדיא אבל רחיצה בחמין שאסורה אפי' בשבת (כמ"ש לעיל סי' שכ"ו סעי' א') אף בתינוק אסור ולא הותר אלא ע"י עכו"ם כמ"ש סימן שכ"ח סוף סעיף י"ז אבל לומר לעכו"ם שיחם לו חמין אסור כדאיתא בהדיא בגמ' בעירובין דף ס"ח יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ב' וכ"פ הר"ז או' א' מ"ב או' א' ובזה"ז אין נוהגין לרחוץ ולסוך אותם אפי' ע"י עכו"ם. לבוש סוף הסי' מ"א שם. א"ר או' א' ר"ז או' ג' ח"א ה' חינוך קטן כלל ס"ו או' י"א. מ"ב או' ג'.
סעיף קטן ד
ד) שם בהגה. אבל להאכילן אפי' בידים שרי. עיין לעיל סי' תרי"ב או' נ"ד ואו' נ"ה:
סעיף ב'
סעיף קטן ה
ה) [סעיף ב'] קטן הבריא. כן הוא בטור וב"י ולבוש והאחרונים:
סעיף קטן ו
ו) שם. קטן הבריא בן ט' שנים שלימות. פי' שנשלמו לו ט' שנים לפני יוה"כ. ב"י בשם הר"ן. ר"ז או' ה' מ"ב אות ד':
סעיף קטן ז
ז) שם. ובן עשר שנים שלימות וכו' היינו בחילה ותש כח מבן י' ומעלה ב"י לבוש. מאמ"ר או' ג' ר"ז שם. מ"ב שם:
סעיף קטן ח
ח) שם. מחנכין אותו לשעות. היינו שאין מניחין אותו לאכול כפי הרגלו בחול וכדמסיים. ומצות חינוך לא שייכא אלא באב ולא באם ומ"מ לא תתן לו לאכול דהוי כמאכילו נבילות בידים. מ"א סק"ב. א"ר אות ב' א"א או' ב' ר"ז או' ד' מט"א או' ו' ומיהו י"א דגם אמו חייבת לחנכו כמ"ש לעיל סי' שמ"ג או' ט' יעו"ש. וכן האב חייב לחנך את בתו כדמשמע הכא וכ"כ שם בהי' שמ"ג או' ח' יעו"ש. ומיהו מ"ש המ"א ולא דמי לסוכה וכו' עיין ח"א בה' חינוך קטן כלל ס"ו אות יו"ד שכתב דאסור ליתן לו לאכול חוץ לסוכה וכ"כ המחה"ש. וכ"כ לעיל בסי' שמ"ג או' כ"ד יעו"ש:
סעיף קטן ט
ט) שם. מחנכין אותו לשעות וכו' משמע דכשהוא פחות מבן ט' אין מענין אותו כלל וכמ"ש בסוף סי' זה יעו"ש ולכן יש לאביהם של קטנים המביאים אותם לבהכ"נ שיביאו עמהם מידי דמיכל ליתן לקטנים שהם פחותים מבן ט' וכן נהגו דאם אנחנו מניחין אותם שלא יאכלו עד שיצאו מבהכ"נ הרי יציאת בהכ"נ הוא אחר חצות היום ויבואו לידי סכנה וכ"ש במקומות שמאריכים הרבה. רו"ח או' א' ומיהו אם אפשר ילכו לאכול בעזרת נשים או במקום סתר או יסיבו פניהם כנגד הכותל ולא בהדיא כנגד העם:
סעיף קטן י
י) שם. מחנכין אותו לשעות וכו' מדברי הזוה"ק פ' בלק דר"ג ע"א מבואר דחינוך תענית לתנוקות ולהביאן לבית הכנסת ביוה"כ הוא סגולה נפלאה להציל אותם מחולי האסכרה וכ"כ בס' אספקלריא המאירה כמ"ש בגליון הזוה"ק שם וכ"ה בספר שה"ל מע' ק' דתענית יוה"כ של הקטנים יועיל שלא יהיה אסכרה יעו"ש. רו"ח או' ב':
סעיף קטן יא
יא) שם הגה. וה"ה לקטנה הבריאה. אם היא בת ט' שנים שלימות או בת יו"ד שנים שלימות אפי' אינה בריאה. ר"ז אות ה' דה"ח אות א' מ"ב אות ו' וי"א דבקטנה הבריאה מחנכין אותה מבת ח' שנים ואילך. מט"א או' ה':
סעיף קטן יב
יב) שם. בן י"א שלימות. ב"י בשם המ"מ. לבוש. ר"ז או' ו' ח"א ה' חינוך קטן כלל ס"ו או' י"א:
סעיף קטן יג
יג) שם. בין זכר בין נקבה וכו' שלא חלקו בשל דבריהם. ב"י בשם הנז' לבוש. מאמ"ר או' ג':
סעיף קטן יד
יד) שם. בין זכר בין נקבה וכו' והכא לא זכר התנאי שיהיו בריאים דלענין השלמה אין לחלק בזה אם לא שהנער הוא חולה ויכול לבוא לידי סכנה. מ"ב או' ז':
סעיף קטן טו
טו) שם הגה. וי"א שא"צ להשלים וכו' אבל חינוך לשעות צריך דזה דעת ר' יוחנן שאמר בן יו"ד בן י"א מחנכין אותו לשעות ובן י"ג לתינוק ובת י"ב לתיניקת משלימין מדאו' ט"ז סק"ד. ר"ז או' ו' ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן טז
טז) שם הגה. וי"א שא"צ להשלים וכו' אבל חינוך לשעות צריך בין בנער כחוש ובין בנער בריא וכפי השיעור שזכר בריש הסעי' דאף דלפי הדיעה שניה דנקט להלכה כדעת ר' יוחנן ישתנה הדין גם לענין חינוך לא ביאר זה הרב לפי שלא פסק כדיעה זו רק לענין השלמה. מ"ב או' ח ובשה"צ או' יו"ד. וכ"כ מדברי הר"ז שם:
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. ויש לסמוך עלייהו בנער שהוא כחוש וכו' משמע אבל אם היא חזק ובריא יש לפסוק כדברי הש"ע וכ"כ ח"א שם. ר"ז שם. והב"ח כתב מה שאין מדקדקים בזה"ז להתענות תינוק בשנת י"ב אפי' כשהוא בריא אלא כשהוא עומד בשנת י"ג משום דהכל לומדים והוי כחולים ועוד מסתברא דבזה"ז מסתמא חשיבי חולים יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ב. א"ר או' ד' ר"ז או' י"א. ואם היא כחוש אף בשנת י"ג אין להתענות דסמכינן על הפו' דליכא השלמה מדרבנן כלל. דג"מ:
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה. וכל מקום שמחנכין אותו באכילה מחנכין אותו ברחיצה וסיכה. והייני מבן ט' שנים ומעלה שמתחילין לחנכו בשעות שלא לאכול מחנכין אותו ג"כ ברחיצה וסיכה שלא לרחוץ ולסוך כלל וזהו דעת הטור אבל דעת הר"ן א"צ לחנכן ברחיצה וסיכה כמ"ש בב"י יעו"ש. ומיהו בלא"ה כבר כתבנו לעיל או' ג' דבזה"ז אין נוהגין לרחוץ ולסוך אותם אפי' ע"י עכו"ם יעו"ש:
סעיף קטן יט
יט) שם. ואינן משלימין אלא מד"ס. והא דלא חיישינן שהביא ב' שערות בזמנו ונשרו כיון שבא לכלל שנים ויש בזה חששא דאו' תירצי הפו' דמיירי שנשלם י"ג שנים שלו ביוה"כ גופא ובדקו אותו כולו יומא ולא הביא סימנים. מ"ב או' י"א:
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. ואפי' הוא רך וכחוש וכו' ר"ל אף שהקיל הרמ"א לעיל בנער שהוא כחוש היינו לענין השלמה שאינו אלא תקנתא דרבנן משא"כ הכא דאיכא חששא דאו' דשמא הביא ב' שערות ונשרו. ולא קאי אדברי המחבר אלא מילתא באנפי נפשא היא דהוא מיירי שנשלם הי"ג שנה קודם יוה"כ או אפי' ביוה"כ אלא שלא בדקוהו כולי יומא וחיישינן שמא נשרו קודם הבדיקה. מ"ב או' י"ב:
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. דחיישינן שמא נשרו וכו' ואפי' הוא נעשה בן י"ג ביוה"כ. אבל בשאר תעניות משמע דא"צ להתענות אלא א"כ יש לו ב' שערות. מ"א סק"ג. א"ר או' ס' א"א או' ג' ר"ז או' ח' ואו' ט' ח"א ה' חינוך קטן סי' ס"ו או' י"א. דה"ח או' ב' מט"א או' ג' ואו' ד' מ"ב או' י"ג ואפי' נולד ביה"ש שבין יוה"כ למוצאי יוה"כ מחויב להתענית ולהשלים ואם לא הביא ב' שערות והוא רך וכחוש או חולה קצת יש להקל שלא ישלים. מט"א שם:
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. דחיישינן שמא נשרו וכו' אם לא שיש לחוש שמחמת כחישתו מזיק לו התענית שיבא לידי סכנה ח"ו ויש לשאול את פי רופא נאמן כמ"ש בסי' תרי"ח והכל לפי ראות עיני המורה. מט"א שם:
סעיף קטן כג
כג) שם. קטן שהוא פחות מבן תשע שנים אין מענין איתו וכו' פי' שאין מניחין אותו להתענית ואפי' לשעות. ב"י בשם הכלבו. מאמ"ר או' ה' מ"ב או' י"ד:
סעיף קטן כד
כד) אף בקטן שיכול להתענות לשעות בשעה שהוא יכול להתענות אסור להאכילו ואפי' אם חולה שיש בו סכנה דמותר לאכול מ"מ אם אוכל בשעה שא"צ בודאי חייב ונ"ל אף בקטן גמור תיכף ממש בשעה שנולד אסיר להאכילו רק הצריך לו אבל לא יותר אך בקטן כזה א"א לצמצם אבל קטן פחות מבן ח' אף דאין מענין אותו מ"מ אם אכל היום ויכול לסבול אסור להאכילו בידים. מנחת חנוך שי"ג. פת"ע או' יו"ד:
עמוד הקודםעמוד הבא