התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תקלא
הרב יעקב חיים סופר
סימן תקלא
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מצוה לגלח בערב יו"ט. לכבוד המועד כדי שלא יכנס למועד כשהוא מנוול, לבוש. ט"ז סק"א. ואפשר דאם גילח בתוך ל' יום לא שייך זה דניוול הוא יותר משלושים יום. מש"ז או' ב' ונראה דבמקום שאין מגלחין בתער כ"א במספרים או במכונה אפי' פחות משלושים יום הוי ניוול דכיון שאין מגלחין השער לגמרי ונשאר קצת שערות אפי' בפחות מל' יום מתרבי השער והוי ניוול לגבי הרגל:
סעיף קטן ב
ב) שם. מצוה לגלח בערב יו"ט. ועיין לעיל סי' תס"ח בע"פ אחר חצות אסור לגלח הא בשאר עיו"ט בשכח מותר אבל לכתחלה יש לגלח קודם חצות כמ"ש במ"א סי' רנ"א סק"ה בשם האר"י ז"ל. מש"ז או' א' ועיין בדברינו לשם או' י"ט ובסי' רל"ב או' ט"ו מה שיש לכוין בעת הגילוח יעו"ש:
סעיף ב'
סעיף קטן ג
ג) [סעיף ב'] אין מגלחין במועד וכו' כדי שיגלח עיו"ט ולא יכנס למועד כשהוא מנוול. מ"א סק"א:
סעיף קטן ד
ד) שם. אין מגלחין במועד וכו' אחד שער הראש ואחד כל שער שבו. תו' מו"ק י"ד ע"א ד"ה ומנודה. פת"ע או' ב' ועיין לקמן סעי' ח':
סעיף קטן ה
ה) שם. אין מגלחיו במועד וכו' היינו אפי' ע"י עכו"ם וכל מה שכתוב לקמן דמותר היינו אפי' ע"י ישראל. מ"ב בב"ה. ועיין לקמן או' י"ג:
סעיף קטן ו
ו) שם. אפי' גילח קודם מועד. משום הרואה שמי שיראה אותו שיגלח לא ידע שגילח ג"כ בערב הרגל ויאמר שמותר לגלח בתוך הרגל. לבוש:
סעיף קטן ז
ז) שם. אפי' אם גילח וכו' ור"ת כתב אם כבר גילח קידם מועד מותר לגלח במועד אלא שכתב עליו הטור דאין נראה כן מגמ' וכ"כ ב"י בשם כמה פו' דאפי' אם גילח קודם מועד אסור לגלח במועד יעו"ש וע"כ פסק כאן בש"ע לאסור. וכ"פ הלבוש והב"ח ושאר האחרונים. ומ"ש הנוב"י סי' י"ג דאם גילח בערב הרגל מותר לגלח בחו"ה ע"י פועל שאין לו מה יאכל כבר חלקו עליו כמה גאונים כמ"ש לקמן בסי' תקמ"ב סעי' ב' יעו"ש:
סעיף קטן ח
ח) שם. אפי' אם גילח קודם מועד. אבל רחיצה מותרת וגם כל הנאת רחיצה כי כן דרך לרחוץ בכל יום. מרדכי פ"ק דמד"ק והביא ראיה מספ"ק דע"ז ופירש"י שם שכתב לדידן נמי שרי להחם מרחצאות בחו"ה יעו"ש. וכ"ה בפירש"י במו"ק דף י"ט ע"ב יעו"ש. וכ"כ הריטב"א בחי' ר"פ ואלו מגלחין דרחיצה וכל מלאכת המרחץ מותרים יעו"ש. וכ"כ ב"י סי' תקמ"ד בשם תשו' הרשב"א דתיקון המרחצות שרי אפי' כוונו מלאכתן במועד דאף במרחצאות יש בהם חיי נפש משום רחיצת הגוף דלא ליתי שיחנא וכיבי יעו"ש. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' ש"ה. שו"ג סי' תקל"ד או' ז' מהריק"ש בסי' זה. ער"ה או' ב' רו"ח או' ג' ועיין עוד לקמן ססי' זה בהגה:
סעיף ג'
סעיף קטן ט
ט) [סעיף ג'] אפי' אם היה אנוס וכו' דלא מוכחא מילתא כ"כ. ואפי' לא היה להם אומן מעיו"ט אסור. ב"י. מ"א סק"ב. ח"א כלל ק"ט או' א' מק"ק סי' מ"ט או' ב' מ"ב או' ה':
סעיף קטן י
י) שם. אינו מגלח במועד. ואפי' בצנעה אסור. א"א או' ב':
סעיף קטן יא
יא) שם. וה"ה למי שהיה חולה. בערב הרגל ולא היה יכול לגלח מפני שאמרו חכמי הרופאים שהוא סכנה לחולה לגלח שמכביד עליו חליו ונתרפא בתוך המועד אפ"ה אסור לגלח בתוך המועד. ב"י בשם תשו' הרשב"א. לבוש. ט"ז סק"ג. ועיין בס' פחד יצחק (ערך גילוח בחו"ה) באחד שנבחר להשלים התורה שהיה חולה קודם הרגל וצוו לו הרופאים שלא לגלח ונתרפא בחו"ה וחכם א' רצה להתיר בעיו"ט אחרון לכבוד חתונתו של תורה וחלקו עליו דאין להתיר יעו"ש. והב"ד עיקרי הד"ע סי' כ"ה או' ח' ושאר האחרונים:
סעיף קטן יב
יב) שם. וה"ה למי שהיה חולה וכו' חולה שהיה לו כאב ולא היה יכול לגלח מעי"ט וביו"ט הקל מעליו חליו באופן שיכול להסתפר בחו"ה וכובד השער גורם לו היזק העלה בשו"ת זר"א סי' ע"ד להתיר כיון שהוא משום רפואה יעו"ש. ורמזו המחב"ר או' א' עיקרי הד"ט סי' כ"ה או' ח' פ"ת. ועיין לקמן סי' תקל"ד סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף ד'
סעיף קטן יג
יג) [סעיף ד'] ואלו מגלחין במועד וכו' ונראה דהמגלחין במועד מותרים לספר ע"י ישראל כיון שיש התר בדבר. גן המלך סי' ס"ב. י"א בהגה"ט. ומיהו הרב דבר משה ח"א סי' מ"א חלק על דברי ג"ה הנז' וכתב דאין להתיר ע"י ישראל כ"א באי אפשר ע"י ספר עכו"ם יעו"ש אבל הב"ד סי' תצ"ח כתב להוכיח דמותר ע"י ישראל יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ד' וכ"כ עיקרי הד"ט סי' כ"ו או' א' דבעירו פירינצי התירו הקדמונים בפומבי דמותר לגלח ע"י ישראל אף שאפשר ע"י עכו"ם וכן הנהיג הוא ז"ל אחריהם יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' ל' ובסי' תקל"ד או' ו':
סעיף קטן יד
יד) שם. ואלו מגלחין במועד וכו' ואלו שהתירו לגלח אפי' כדרכו בלא שינוי. מ"ב בב"ה:
סעיף קטן טו
טו) שם. ולא היה לו פנאי וכו' ברייתא מו"ק (י"ז ע"ב) כל אלו שאמרו מותרים לגלח במועד בשלא היה לו פנאי אבל היה להם פנאי אסורים. ב"י. והיינו כגון שיצא בתוך המועד או בעיו"ט סמוך לחשיכה שלא היה לו שהות ביום לגלח כמ"ש בסוף סעי' זה. בהבא ממדינת הים דכולם דינם שוה כנז' וכ"כ מ"ב או' ז' ועי"ש בשה"צ שתמה על ח"א כלל ק"ט או' ה' דמשמע מניה דאפי' היה לו שהות אלא שלא היה לו פנאי מותר יעו"ש:
סעיף קטן טז
טז) שם. ואפי' היה חבוש ביד ישראל וכו' דכיון שהיה בצער לא גילח. טור. לבוש. מ"א סק"ג:
סעיף קטן יז
טוב) שם. וכן המנודה שהתירו לו ברגל. שהרי בערב הרגל בעוד שהיה הנידוי חל עליו היה אסור לו לגלח. לבוש. וכ"ה ביו"ד סי' של"ד סעי ב' יעו"ש והטעם כתב ב"י דמותר לגלח במועד דכיון שלא היה בדעתו קודם הרגל לפייס את בעל דינו חשוב אנוס. וכ"כ בהגהת הלבוש:
סעיף קטן יח
חי) שם. וכן המנודה שהתירו לו ברגל. זהו דעת הרמב"ם. והב"ח פסק כהרא"ש והטור דדוקא שהתירו לו קידם הרגל ולא שלמו לו ימי נדויו עד הרגל דאין נידוי שלנו פחות מז' ימים כמ"ש ביו"ד סי' של"ד סעי' א' וי"ג אבל אם לא ביקש שיתירו לו עד הרגל לא חשיב אונס. מ"א סק"ד, א"ר או ג' וכתב וכ"פ אגודה ורי"ו. אבל הלבוש פסק כדברי הש"ע. וכן הסכים בס' בית מאיר. ביאורי הגר"א. והמ"ב או' ט' כתב דהמיקל יש לו על מי לסמוך כיון שהוא מילתא דרבנן עכ"ל ור"ל לכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים ואם יש לו צער מזה כגון שרבו שערותיו אז יש לסמוך על המתירין:
סעיף קטן יט
יט) שם. שהתירו לו ברגל, ודוקא נידוי על ממון לפייס בעל דינו אנוס הוה שסבור שלא יפייס בעל דינו משא"כ נידוי על עבירה וכיוצא בזה י"ל כ"ע מודים כל ששלמו ימי נידוי קודם הרגל ולא ביקש ולא חזר אינו מגלח במועד. מש"ז או' ה':
סעיף קטן כ
ך) שם. וכן מי שנדר וכו'. בזה נראין דברי הרי"ף והרמב"ם דאעפ"י שהיה יכול להתירו לא מקרי פושע שהיה בדעתו לקיים נדרו ונזירתו. מ"א סק"ה. י"א בהגה"ט, ער"ה או' ה' וכתב שכ"כ בהדיא הריטב"א ואו"ח דף צ"א או' י"א ודלא כהא"ר יעו"ש. וכ"נ דעת הא"א או' ה' ביאורי הגר"א. וכבר כתבנו באו' הקודם דלכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים ולעת הצורך יש לסמוך על המתירין:
סעיף קטן כא
כא) שם. ונשאל על נדרו ברגל. וכן אם לא מצא חכם להתיר עד חו"ה. נ"י. וכן כשבא זמן התרת הנדר בחו"ה כגון שנדר לפני המועד דמהיום לא יגלח אם ממועד ואילך יאכל פירות דלא חל הנדר להתירו עד חו"ה. פת"ע או' ח':
סעיף קטן כב
כב) שם. וכן הבא ממדינת הים וכו' שלא בא בישוב עד חו"ה. ב"י בשם רי"ו. משמע דאם היה בעיו"ט במקום ישוב אסור לגלח בחו"ה. ונ"ל דאם היה ב' ימים או ג' ימים קודם יו"ט בישוב ובעיו"ט לא היה בישוב מותר לגלח בחו"ה ומיהו דוקא כשבא ממדינת הים דאז מפרסמא מלתא אבל בדרך אחר לא. מ"א סק"ו. י"א בהגה"ט. ח"א כלל ק"ט או' ה' מק"ק סי' מ"ט או' ג' או' י"ב. ולאו דוקא ממדינת היה אלא ממקום רחוק דמפרסמא מלתא. מחה"ש. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ח' מ"ב שם:
סעיף קטן כג
כג) שם. לחו"ל לטייל. דאית כאן תרתי לריעותא שלא הלך אלא לטייל וגם מא"י לחו"ל לפיכך לא התירו לגלח. לבוש. ומשמע הא מא"י לא"י או מחו"ל לחו"ל אף לטייל שרי כיון דליכא תרתי לריעותא. וכ"כ הטור וב"י:
סעיף קטן כד
כד) שם. לטייל, אבל יצא להרויח או לראות פני חבירו שרי דמקרי מצוה. מ"א סק"ז. מק"ק שם או' ד' מ"ב או' י"ד. ור"ל ל"מ ביצא למזונות שאין לו מזונות ויצא לחזר אחר מזונותיו דודאי שרי אלא אפי' יצא להרויח דהיינו שיש לו נכסים הרבה ויוצא כדי להרויח יותר אפ"ה שרי. כן פירש"י. מחה"ש. ועיין לעיל ססי' רמ"ח בהגה ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף ו'
סעיף קטן כה
כה) [סעיף ו'] קטן מותר לגלח וכו' לפי שאין עליו חיוב לגלח קודם המועד דלאו בר מצוה הוא. ט"ז סק"ו. מ"א סק"ח. משמע כל שאין י"ג שנים וב' שערות י"ל דשרי לגלח במועד דלאו בר מצוה הוא ואע"ג שהגיע לחינוך. מש"ז או ו' מק"ק שם או' ו' ועיין לקמן או' כ"ט:
סעיף קטן כו
כו) שם. קטן מותר לגלח וכו' פי' אם יש לו שער רב ומצער מותר לגלחו, ר"י בשם נ"י. מ"א שם. א"ר או' ו' והשו"ג או' י"ג כתב דמסתמיות הפו' שכתבו קטן מותר לגלח משמע אפי' אין לו צער השער דכיון דלאו בר מצוה הוא לא אתי למסרך שיתירו גם לגדולים וכתב דהכי נקטינן אבל המק"ק שם או' ו' כתב כדברי הפו' הנז' דדוקא כשיש לו צער הרבה. וכ"כ מ"ב או' ט"ו:
סעיף קטן כז
כז) שם. קטן מותר לגלח וכו' ודוקא לקטן מותר לגלח דלצורך הרגל הוא אבל לעכו"ם אסור לגלח דלא עדיף משאר מלאכות דאסור לעשותן במועד אלא א"כ אין לו מה יאכל. מ"א שם. א"ר שם. ער"ה או' ז' מק"ק שם או' ז' מ"ב שם. אבל לישראל אסור לגלח אפי' אין לו מה יאכל דא' המקיף וא' הניקף חייב. שע"ש, מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"ג. ועיין לקמן סי' תקמ"ב סעי' ב':
סעיף קטן כח
כח) שם. אפי' נולד קודם הרגל. ר"ל והיה אפשר לגלחו קודם הרגל אפ"ה שרי מטעם הנז' לפי שאין עליו חיוב לגלח קודם המועד לא גזרו:
סעיף קטן כט
כט) שם הגה. ואפי' בפרהסיא שרי. דהכל רואין שהוא קטן. ואפשר דבקטן הנראה כגדול אסור. לגלח בפרהסיא, מ"א סק"ט. א"ר או' ח' י"א בהגה"ט. א"א או' ט' ח"א כלל ק"ט או' ו' מק"ק סי' מ"ט או' ו':
סעיף קטן ל
ל) מותר להשהות שמחת התגלחת שעושין לקטן עד המועד ומגלחין ע"י ספר ישראל. גן המלך סי' ס"ב. י"א שם. והענין של השמחה הוא מנהג א"י ג"כ שעושין שמחה בתגלחת הראשונה של קטן שמחנכין אותו במצוה להיות לו פיאות הראש. שע"ת או' ז' וכן ראיתי פעה"ק ירושת"ו שגילחו בן ה' שנים בחו"ה של סוכות בתוך בהכ"נ בשמחות וגיל ע"י ספר ישראל. שו"ג או' י"ג. וכ"כ בס' מזבח אדמה דף ז' ע"ד דפעה"ק ירושת"ו נהגו לגלח הקטנים בבהכ"נ בשמחה גדולה והספר יהיה ישראל עני עכ"ל והב"ד בס' התקנות ומנהגים של ירושת"ו ה' חו"ה או' ע"ג. ועיין לעיל סי' תצ"ג או' כ"ו ד"ה וכתב דהאר"י ז"ל ג"כ גילח את בנו הקטן במירון ועשה יום משתה ושמחה יעו"ש:
סעיף ז'
סעיף קטן לא
לא) [סעיף ז'] אבל שחל שביעי שלו בשבת וכו' מותר וכו' כיון שלא היה אפשר לו לגלח קודם אבל אם היה אפשר לגלח קודם הרגל לא יגלח ברגל כמ"ש לקמן סי' תקמ"ח סעי' ח' יעו"ש:
סעיף קטן לב
לב) שם. אבל שחל שבימי שלו בשבת וכו' וכ"ש אם חל ל' בערב הרגל לאב או אם שמסתפר בחו"ה. שכנה"ג בהגה"ט או ב' ור"ל שאם חל ל' של אב או אם בשבת ערב הרגל וגערו בו חביריו בחו"ה שמותר להסתפר בחו"ה וכמבואר במעשה שהביא אח"כ דאם לא כן הא ק"ל אפי' פגע רגל אחר ל' לא יגלח על אביו ואמו בלא גערה כמ"ש לקמן סי' תקמ"ח סעי' ט' וביו"ד סי' ש"ץ סעי' ד' בהגה ובסי' שצ"ט סעי' ד' יעו"ש. וכ"כ א"ר או' יו"ד. מאמ"ר או' ג':
סעיף קטן לג
לג) אבל אם לא שלמו ל' על אביו ואמו עד הרגל וגערו בו בתוך הרגל אעפי' שלא היה יכול להסתפר קודם הרגל לא יסתפר בחו"ה. כן הורה הרב מהר"י אישקאפה והסכים לדבריו שכנה"ג בהגה"ט או' ג' יעוש"ב. והב"ד השו"ג או' י"ד. י"א בהגה"ט. וכ"כ העו"ש או' א' ב"ד סי' שי"ב. נוב"י סי' י"ד. אבל הלק"ט סי' רפ"ה כתב דאם שלמו ל' של אמו ברגל וגמרו בו בתוך הרגל כיון שלא היה יכול לגלח בערב הרגל מותר לגלח בחו"ה יעו"ש. וכ"כ הברכ"י סי' תקמח או' ז' בשם מהר"י זיין דמותר לגלח בחו"ה ולכבוד יו"ט אחרון דמצוה קעביד יעו"ש. וכ"כ הא"ר או' יו"ד להשיג על דברי שכנה"ג הנז' והסכים להתיר יעו"ש. וכ"ה דעת המחבר בסי' זה או' ב' ועי"ש במ"ש להשיג על דברי שכנה"ג והנוב"י הנז' יעו"ש. והב"ד השע"ת וכתב ומ"מ אין להקל כ"א לצורך גדול:
סעיף קטן לד
לד) עיר שנהגו שלא יסתפר אם נשלמו ל' של אביו ברגל כהוראת כנה"ג הנז' אין לשנות מנהגם והגם דלפי הדין מותר יש קצת זלזול להרבנים הקודמים. ברכ"י בשיו"ב יו"ד סי' שצ"ט או' ג' ועי"ש או' ב' מ"ש להשיב על דברי שביתת יו"ט סי' י"ב שכתב להחזיק דברי שכנה"ג הנז' יעו"ש:
סעיף קטן לה
לה) ומ"ש שם הנוב"י דמהני גערה בערב הרגל אף בתוך ל' הוא נגד דברי הטור והש"ע ביו"ד סי' שפ"ט סעי' ה' שכתוב שם דלא מהני גערה אלא לאחר ל' יעו"ש וכן מתבאר שם בסי' ש"ץ בטור וב"י יעו"ש. וכבר תמה עליו בזה בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קכ"ד והביא כמה פו' לאסור וסיים דאותם המורים המקילים בתוך ל' על אב ואם מפאת הרגל וסומכים על דברי הנוב"י הנז' יהיה להם אשר להם ואל יהי חלקי עמהם יעו"ש וה"ב פ"ת ביו"ד סי' ש"ץ או' ג' יעו"ש. אמנם ביום ל' עצמו מהני גערה ואף אם אינו ערב הרגל כמ"ש הברכ"י שם או' ג' בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ אנן לקמן סי' תקמ"ח או' מ"ז יעו"ש. וא"כ אם הגיע יום ל' ערב הרגל ולא גערו בו אין יכול ולגלח תוך הרגל ע"י גערה כיון שהיה יכול לגלח ערב הרגל וכ"ש אם חל ל' קודם ערב הרגל דיש אומרים דיוכל לגלח ערב הרגל בלא גערה כמבואר בב"י שם סי' ש"ץ דאינו יכול לגלח בחו"ה כיון דהיה אפשר לגלח בערב הרגל. וכ"כ הב"ד סי' שי"ב יעו"ש. והב"ד השו"ג סי' תקמ"ח סו' או' י"ח וית' עוד מזה לקמן סי' תקמ"ח סעי' ח' יעו"ש. ובענין כל אלו דמותרים לגלח בחו"ה אם מותרים לגלח בחו"ה של פסח שהם ימי העומר עיין לעיל סי' תצ"ג או' כ"ה:
סעיף קטן לו
לו) שם. בהגה. ודרכו לגלח וכו' פי' במקום שנוהגין שבעלי תשו' מגלחין דעבודת אלילים דמי למת ולמצורע שצריך גילוח. ט"ז סק"ז:
סעיף קטן לז
לז) שם בהגה. מותר וכו' כדי שלא ישהה כמה מצות שהרי אין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה עד שיגלח ויטבול ואע"ג דודאי אינו מעכב מ"מ מנהג אבותינו תורה היא. ב"י בשם תה"ד סי' פ"ו. לבוש י"א ס"ק י"א. ולפ"ז משמע דאם חזר בתשו' קודם הרגל והיה יכול לגלח קודם הרגל אפ"ה בדיעבד שרי לגלח בחו"ה כדי שיוכל להצטרף לכל דבר שבקדושה. וכ"כ המש"ז או' ז' דלפי טעם זה אף שהיה פנאי קודם מועד ולא הספיק אפי"ה מגלח במועד יעו"ש וכ"מ בביאורי הגר"א דטעם זה עיקר. וכ"כ מ"ב או ך':
סעיף קטן לח
לח) שם בהגה. מותר לגלח במועד. והיינו למנהג אשכנז אבל אנן דלא נהיגינן להצריך לבעלי תשובה גילוח כלל פשיטא דאין מגלחין במועד. ב"י. שו"ג או' ט"ו:
סעיף ח'
סעיף קטן לט
טל) [סעיף ח'] כל אדם מותר ליטול שפה וכו' בין בתער בין במספרים ואפי' בלא שינוי ואף מן הצדדין של הפה שאינו מעכב את האכילה. כ"כ הב"י דכיון דאיסור דרבנן הוא נקטינן לקולא ואע"ג דיש מחמירין בזה יעו"ש. וכ"ה דעת המ"א ס"ק י"ב. א"ר או' י"א. מק"ק סי' מ"ט או' יו"ד. משנה ברורה או' כ"א:
סעיף קטן מ
מ) שם. כל אדם מותר וכו' ודייק לכתוב כל אדם כלומר אעפ"י שאינו איסטניס לאפוקי מאן דפסק כרב נחמן בר יצחק שדוקא משום שהוא איסטניס מותר והב"ד המ"א פ"ז דין ך' יעו"ש. שו"ג או' ט"ז:
סעיף קטן מא
מא) שם. כל אדם מותר ליטל שפה וכו' וכי מותר להעביר שער שבמקום הקזת דם אפי' בתער בחו"ה וכן לצורך מכה כדי להניח הרטיה ואעפ"י שאין בה פיקוח נפש. מ"א שם. א"ר שם מק"ק שם. וכן מי שיש לו שחין בראשו מותר לגלח השער אפי' בתער. ח"א כלל ק"ט או' ד' כר"ש. מ"ב או' כ"א. ועיין לקמן סי' תקל"ב סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן מב
מב) מי שיש לו שחין דמותר לגלח אפי' בתער מ"מ יעשנו בצנעה דלא יהיה מחטיא את אחרים דילפי מקלקלתא וחושדין אותו כי לא ידעי ליה. רו"ח או' ב':
סעיף קטן מג
מג) שם בהגה. ומותר לחוף ולסרוק וכו' וכן מותר לרחוץ בחמין בחו"ה. ב"י בשם המרדכי. וכ"כ לעיל או' ח' יעו"ש. וכן מותר להקיז דם שקורין קע"פ זעצי"ן. או"ח פת"ע סוף או' י"ב. מ"ב שם.
עמוד הקודםעמוד הבא