התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן ריח
הרב יעקב חיים סופר
סימן ריח
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] הרואה מקום שנעשו בו נסים וכו' משמע דדוקא כגון הנך שניכר הנס מתוך המקום אבל בלאו הכי כגון סביב ירושלם שנפלה מחנה סנחריב אין מברכין וכמ"ש התו' והמרדכי. מיהו על נס שלו אפי' אינו ניכר מתוך המקום מברך. מ"א סק"א ועיין בס' פדה את אברהם מע' מ"ם אות ך' שכתב בשם ס' קומץ מנחה דהעובר במקומות דאלה מסעי בנ"י חייב לברך ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה יעו"ש. א"ח אות א':
סעיף קטן ב
ב) שם כגון מעברות הים וכו' מקום שעברו ישראל בים סוף ומעברות הירדן בימי יהושע. רש"י ברכות נ"ד ע"א:
סעיף קטן ג
ג) שם ומעברות נחלי ארנון וכו' מבואר שם בגמרא שהיה מקום ידוע עומק שבין שני הרים שהיו ישראל צריכים לעבור שם ואמוריים היו נחבאים שם ורצו להורגם ונעשה נס שנדבקו הרים זה בזה ונהרגו כולם. ונס של אבני אלגביש שהושלכו מן השמים אבנים גדולים. ונס של אבן שבקש עוג וכו' אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואשדי עלייהו ואקטלינהו אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על ראשיה. ואייתי קב"ה עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה היה בעי למשלפה משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו דכתיב שני רשעים שברת וכו' וחומת יריחו שנבלע במקומו יעו"ש. עו"ת אות א':
סעיף קטן ד
ד) ואין המברך מברך עד שיראה בפרט מקום הנס. כמו שהרואה ים סוף לא יברך אם לא ראה מקום שעברו. וכן הרואה הירדן עד שיראה מקום שעברו והכתוב אומר והעם עברו נגד יריחו. וכן נחל ארנון. ומיהו בכל מקום שיראה חלק מן הים ומן הירדן ומן הנחל ראוי להזכיר חסדי השי"ת והשגחתו עלינו ויודה וישבח כפי כוחו וכן בראותו בהר הכרמל מקום שעשה אליהו ז"ל המזבח. ובראותו בשונם מקום עליית אלישע ע"ה וכיוצא בהם. ואנחנו הורגלנו לומר כראותינו הירדן כך. על יד הירדן אברך אהלל אשבח ואודה שמך. בעד עמך בקעת ים סוף. גבול ארצך שפתו והסוף הסוף לאליהו חציתו ובו אלישע היה חלוף חשוף זרוע קדשך קדוש ישראל להושיע עם אביון הטיבה ברצונך את ציון. כפתור ופרח פ"ז ונראה דאם אינו יודע המקום בבירור י"ל ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה בלתי הזכרת שם ומלכות:
סעיף קטן ה
ה) שם וכולם בהזכרת שם ומלכות. לאפוקי מהראב"ד שסובר דאע"ג דבשאר ברכות בעינן שם ומלכות בברכות הראיה כיון שאינם אלא שבח והודאה בעלמא א"צ שם ומלכות. טור וב"י. ועיין ברכ"י אות א' שהביא סמך לדברי הראב"ד יעו"ש אבל התו' והר"י והרא"ש והרשב"א והמרדכי פ' הרואה כולם הסכימו לדעת הרמב"ם דבברכות הראיה נמי בעינן שם ומלכות וכתבו דבהדיא אמרו כן בירושלמי וכ"כ הרא"ש בתשו' דכל רבותינו כתבו כן וגם נוהגין כן להזכיר שם ומלכות ואין לחוש לדברי הראב"ד בדברים הללו ע"כ והביא כ"ז בב"י יעו"ש. וכן הוא דעת האחרונים לברך בשם ומלכות. ועיין. לעיל סימן י"ז אות ב' ודוק:
סעיף ב'
סעיף קטן ו
ו) [סעיף ב'] על נס שנעשה לקצת ישראל וכו' משמע בשבת דף ל"ג ע"ב דכשנעסה לאדם נס יתקן איזהו צרכי רבים בעיר. מ"א סק"ב והטעם נראה ע"פ מ"ש ס"ח מה שנעשה לפעמים לאדם נס שלא כדרך הטבע הוא שגלוי לפניו ית"ש שיבוא על ידו איזו זכייה לרבים. סו"ב אות ב' וכתב הרו"ח בשם ס' אמת ליעקב דה"ה לחבר ולהדפיס ספר בדבר שהוא צורך רבים להאיר עיניהם ועי"ש שכתב דכמה מעלות טובות איכא להמחבר וגם למקדיש להוציאו לאורה יעו"ש. ועוד עיין מזה בסה"ק חקי חיים דרוש י"ג לקניית ס"ת:
סעיף קטן ז
ז) שם לקצת ישראל וכו' בירושלמי איכא פלוגתא דלמ"ד שבט אחד איקרי קהל מברכין על הנס שנעשה לשבט אחד ולמ"ד דדוקא כל השבטים איקרי קהל אין מברכין אלא על הנס שנעשה לכל השבטים. והביאו הטור ופסק ב"י דאין לברך מספק יעו"ש וכך הם דבריו כאן בש"ע. וע"כ נראה דעל נס שנעשה לשבט א' יש לברך בלא שם ומלכות. ועיין לקמן אות ט"ו:
סעיף קטן ח
ח) ודע שהצלה שמציל הקב"ה איזה אדם מהצרה הוא ע"י נשמות הצדיקים כמ"ש בזוה"ק פ' מצורע דנ"ה ע"ב בתוספתא במ"ש אצל יעקב ויפגעו בו מלאכי אלהים שאברהם ויצחק הוו דערעי ליעקב כד אשתזיב מלבן ולא דא בלחודוי אלא לכל צדיקייא נשמתהון דצדיקייא מערעין קדמוהי לשיזבותיה ואינון מלאכיא קדישי עילאי יעו"ש. סו"ב אות ב':
סעיף קטן ט
ט) ונתפשט המנהג וכ"ה בשל"ה שכמה גדולי ישראל שהיו בצרה וניצולו שבכל שנה ושנה באותו היום מתבודדים עצמם בתפילות ושבחות להאל ית"ש על התשועה שהיה להם ע"פ הנס ואח"כ לשמוח קצת עם אוהביו ורעיו כפי השגת ידו והיא לפרסומי ניסא והוא מנהג נכון כי מי יודע אם יזדמן לו להיות באותו המקום שנעשה לו הנס ולברך שם. סו"ב שם. ואני ראיתי בסוף שיטת ר"ה להרמב"ם כ"י שאומר שם שהרמב"ם קיבל עליו להתבודד ביום הצרה בכל שנה וביום שאחריו לשמוח ולשון זה הביאו ס' חרדים יעו"ש. מחב"ר אות ד' שע"ת אות ה' ויש נוהגים שאין ליפול על פניהם באותו היום שנעשה להם הנס. וכן הוא מנהג עי"ת בגדאד יע"א שנעשה להם נס ממצור של טמץ מלך פרס ביום י"א אב וט"ז טבת שאין נופלין על פניהם באותם הימים. ועיין עוד לקמן אות ט"ל:
סעיף קטן י
י) שם לכל ישראל או רובן וכו' משמע הא קצת השבטים אף שהם רוב שבטים שבעה כל שאין רוב ישראל לא הוה נס דרבים. א"א אות ג':
סעיף קטן יא
יא) שם אין מברכין עליו. היינו אחרים שלא היו באותו הנס אבל אותם שנעשה להם הנס מברכין וכמ"ש לקמן סעי' ד':
סעיף ג'
סעיף קטן יב
יב) [סעיף ג'] כשרואה אותם משלושים וכו' ואפשר דבעינן שיהיו שלושים יום חוץ מיום שראה בו ויום שעומד בו כגון אם ראה ביום א' בעינן שיראה ביום ד' וכ"מ בלבוש. מ"א סק"ד וכ"כ האחרונים:
סעיף קטן יג
יג) שם לשלושים יום. וא"ת ברעמים וזועות וריח בושם למה מברך בכל פעם י"ל דהתם אינו רואה אותו הדבר בעצמו. וריח בושם אעפ"י שהוא אותו הדבר מ"מ כיון שהנאתו דומה לאכילה מברך כל פעם. והראב"ן כתב כי ריח אינו הדבר בעצמו כי הריח מוסיף והולך. וכ"כ. הרד"א סוף שער ח' מ"א סק"ה:
סעיף קטן יד
יד) שם ואז הם חובה וכו' אבל קודם שלושים הוי ברכה לבטלה. וכתב הב"ח דבלא שם ומלכות גם בתוך שלושים יכול לברך וזה פשוט. עו"ת אות ג':
סעיף ד'
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ד'] הרואה מקום שנעשה נס ליחיד וכו' וכל שלא נעשה לרוב ישראל נקרא ניסא דיחיד. ב"י בשם הר"י. וכ"כ בסעי' ב' ועיין לעיל או' ז':
סעיף קטן טז
טז) שם מברך שעשה לי נס וכו' וטוב שישתטח ויפול על פניו באותו מקום ויאמר ברוך שעשה לי נס וכו' חס"ל אות ב' וכ"ה בברכ"י בשיו"ב אות א':
סעיף קטן יז
טוב) שם מברך שעשה לי נס וכו' מי שנעשה לו נס בעלייה והוא דר למטה ואינו עולה בעלייה אם אחר ל' יום עולה לעלייה צריך לברך דמקום מיוחד בעינן אף שגוף העלייה הייה רואה בהיותו דר למטה. מהריט"ץ בתשו' סימן פ"ז. א"ר אות ד' ברכ"י אות ג' שע"ת אות ד':
סעיף קטן יח
חי) מי שנפל מן הסולם ובשרו עליו יכאב לא יברך הגומל ולא שעשה לי נס אלא בלי שם ומלכות. הרדב"ז ח"ג סימן תקע"ב. מחב"ר אות ב' שע"ת שם:
סעיף קטן יט
יט) שם וכל יוצאי יריכו וכו' והטעם כתב ב"י בשם הרשב"א משום דכל יוצאי יריכו שותפים באותו הנס עכ"ל משמע הא אותם שנולדו לו קודם הנס אין מברכין וכ"כ העו"ת אות ד' וכן הסכים י"א בהגב"י אבל המ"א סק"ו כתב דאפילו אותן שנולדו קודם לכן מברכין, וכ"ה דעת הברכ"י אות ד' והא"ר אות ד' לחלק יצא דאותם שנולדו אח"כ מברכין כל יוצאי יריכו אבל מה שנולדו מקודם דוקא בריה ובר בריה יעו"ש. והב"ד שע"ת אות ה' וכ"כ א"א אות ו' וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בנולדו קודם הנס יש להם לברך בלא שם ומלכות משום ספק ברכות. ועיין לעיל סימן ח"י אות ז' ודוק:
סעיף קטן כ
כ) שם שעשה נס לאבי וכו' היינו אם הוא לבדו אבל אם היו שם רבים יוצאי יריכו שרואים את המקום ההוא משמע מדברי הלבוש שיאמרו שעשה נס לאבותינו. וכ"כ העט"ז אות א' מיהו הל"ח כתב שאפילו הם רבים אינם יכולין לומר אלא לאבינו יעו"ש וכ"כ העו"ת אות ד' והא"ר אות ה' כתב דגם הלבוש מודה בזה אלא דמיירי כשיש בני אנשים רבים שאירעו להם נס. וכתב עו"ש הא"ר אם הם שני בני בנים מזקן אחד יכולין לומר לאבותינו כי אביהם הוא בכלל הנס של אבי אביהם כיון שיש בו שותפות. ולפ"ז בן הבן לחוד יכול לומר לאבותי יעו"ש. וכ"כ א"א אות ז' ובכלבו סימן. פ"ז כתב דבן הבן יאמר לזקני. והביאו א"ר שם:
סעיף ה'
סעיף קטן כא
כא) [סעיף ה'] צריך להזכיר כל המקומות וכו' אבל יוצאי יריכו א"צ להזכיר שאר המקומות. מ"א סק"ז. והא"ר אות ו' כתב דבנו ובן בנו יזכיר כולם. וכן תלמיד לרב. והביאו א"א אות ז' וכתב דאין כאן חשש ברכה לבטלה כיון דכוללם בברכה אחת יעו"ש:
סעיף קטן כב
כב) שם צריך להזכיר כל המקומות וכו' ואם הלך באותו יום למקים האחר שאירע לו הנס עיין עו"ת אות ה' שנסתפק בזה וכתב דאין לחזור ולברך משים ספק ברכה. והביאו א"ר אות ו' וכתב דלדבריו כל ל' יום לא יברך בכל המקומות. אלא שהוא חלק עליו וכתב דאפילו באותו יום מברך כיון שלא ראה אותו מקום תוך ל' יום יעו"ש. וכן המאמ"ר אות ד' חלק על דברי עו"ת הנז' אלא שכתב דאפשר דגם העו"ת לא אמר דאין לברך אלא דוקא באותו היום אבל אחר אותו היום פשיטא דיברך יעו"ש:
סעיף קטן כג
כג) שם צריך להזכיר כל המקומות וכו' וצריך להזכיר הנס של אותו מקום תחלה ואח"כ של שאר מקומות. ברכות נ"ד ע"א ויאמר בא"י וכו' שעשה לי נס במקום הזה ובמקום פלוני ובמקום פלוני:
סעיף קטן כד
כד) שם צריך להזכיר כל המקומות וכו' אבל המברך על נס של רבים א"צ לכלול עמו כל הנסים שנעשו לרבים. מ"א סק"ז ומחה"ש:
סעיף ו'
סעיף קטן כה
כה) [סעיף ו'] על נס של רבו וכו' והיינו ברבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו דכמו שצריך לכבדו בכל הדברים הכתובים ביו"ד סימן רמ"ב כן צריך לברך על נסו אבל אם אינו רבו מובהק אין מברך על נסו. ועי"ש ביו"ד סעיף ל' ודוק. ונוסחא ברוך וכו' שעשה נס לרבי במקום הזה:
סעיף קטן כו
כו) שם צריך לברך וכו' אבל בניו אין מברכין כלל. א"ר אות ז':
סעיף קטן כז
כז) שם הגה. י"א דה"ה אם רואה האדם וכו' הא דכתב זה בשם י"א לאו משום דאיכא פלוגתא אלא משום דהיא סברה יחידית דסברה זו כתבה בד"מ רק משם הרד"א יעו"ש. וכן הסכימו האחרונים:
סעיף קטן כח
כח) שם אם רואה האדם וכו' כגון אם הוא אדם מסויים או רבו או אביו וכיוצא בהן. וזהו ג"כ אם רואה אותם מל' יום לל' יים. לבוש ועיין לעיל אות י"ב:
סעיף קטן כט
כט) שם אם רואה האדם וכו' וה"ה אם רואה הרבים כ"ה בד"מ. וכ"כ מ"א סק"ח. והיינו אם הם רוב ישראל שחייב לברך אניסם וכמ"ש בסעי' א' יעו"ש: ונוסחא ברוך וכו' שעשה נס לאבי. ואם הוא רבו יאמר לרבי. ואם הוא אדם מסויים יאמר לך ואם הם רבים יאמר לכם:
סעיף ז'
סעיף קטן ל
ל) [סעיף ז'] על נס של אדם מסויים וכו' אפילו אינו רבו. ב"י. וכ"כ הלבוש. ומ"ש המ"א סק"ט דבעינן תרווייהו עיין מה שתמה עליו הא"ר אות ח' והביא כמה פוסקים דס"ל דמברכין על אדם מסויים אפילו אינו רבו יעו"ש. וכן השיג עליו המאמ"ר אות ו' יעו"ש:
סעיף קטן לא
לא) שם כיואב בן צרויה וכו' והא דלעיל סעיף ב' פסק דכל נס שלא נעשה לרוב ישראל אין מברכין אפשר לומר דשאני יואב דהיא הלך בשליחות כל ישראל והרי הוא כמו שהורע לכל ישראל. עו"ת אות ו' וכ"כ המ"א שם דבעינן דיקא כיואב שיצא טבעו בכל העולם ובעו"ה אין לנו עתה כיוצא בו עכ"ד. וכ"כ א"ר שם דבעינן דוקא אדם מסויים ביותר:
סעיף קטן לב
לב) שם הרואה גוב אריות של דניאל וכו' מיהו רש"ל כתב לברך על כל גוב אריות. והביאו הב"ח אלא שכתב דנקטינן כפסק הש"ע שלא לברך על שאר גוב ושאר כבשן דסב"ל יעו"ש. וכן הסכים שכנה"ג בהגב"י אות ב' וכתב וכן עמא דבר. והא"ר אות ט' כתב דיש לברך בשאר גוב אריות בלא שם ומלכות יעו"ש:
סעיף קטן לג
לג) שם שעשה נס וכו' ובאדם מסויים יאמר שעשה נס לפלוני במקום הזה:
סעיף ח'
סעיף קטן לד
לד) [סעיף ח'] הרואה אשתו של לוט וכו' משום דהוי כמו נס שהוא שלא כמנהג העולם מ"א סק"י:
סעיף קטן לה
לה) שם מברך שתים וכו' ואעפ"י שלא ראה את לוט אלא את אשתו בלבד מברך שתי ברכות. ב"י והטעם כתב בלבוש דאגב שרואה אותה יזכור גם בעלה וכיון שזוכרו יברך עליו, וכ"כ הט"ז סק"ב:
סעיף קטן לו
לו) שם זוכר הצדיקים. ומשמע שם בגמרא ברכות נ"ד ע"ב דזוכר הצדיקים חוזר על אברהם שניצול לוט בזכותו. וכן פרש"י שם זוכר הצדיקים שזכר את אברהם יעו"ש. וכ"כ פרישה אות י"א מיהו הלבוש כתב ואגב שרואה אותה יזכור גם בעלה שהיה צדיק וכו' עכ"ל משמע דזוכר הצדיקים חוזר על לוט ועיין מ"ש עליו הא"ר אות י"א. וכן הי"א בהגה"ט השיג על דברי הלבוש הנז' יעו"ש:
סעיף ט'
סעיף קטן לז
לז) [סעיף ט'] שהוא יוצא ממנהג העולם וכו' כגון שנפל עליו אריה או גמלא פריצא כדאיתא בברכות נ"ד ע"א. מ"א ס"ק י"א א"ר אות י"ב:
סעיף קטן לח
לח) שם אינו חייב לברך. מיהו ברכת הגומל חייב לברך. ב"ח. וכ"כ הט"ז סק"ג:
לח) והא דמברכים שעשה נסים בפורים התם נמי יצא ממנהג העילם חדא שביטל כתב המלך והוא היפך דת פרס ומדי ועוד שהרג קרוב לשמונים אלף בשביל אהבת אשה א' א"ר שם בשם הרד"א:
סעיף קטן לט
טל) וכתב בזוה"ק פ' בא רמ"א ע"א וז"ל חובה איהו על בר נש לאשתעי תדיר קמי קב"ה ולפרסומי ניסא בכל אינון נסין דעבד ואי תימא אמאי איהו חובתא והא קב"ה ידע כולא כל מה דהיה ויהוי לבתר דנא ואמאי פרסומא דא קמיה על מה דאיהו עבד ואיהו ידע. אלא ודאי איצטריך בר נש לפרסומי ניסא ולאשתעי קמיה בכל מה דאיהו עבד בגין דאינון מלין סלקין וכל פמליא דלעילא מתכנשין וחמאן לון ואודן כלהו לקב"ה. ואסתלק יקריה עלייהו עילה ותתא עכ"ל. וכתבו האחרוניה מי שנעשה לו נס יש להפריש לצדקה כפי השגת ידו ויחלק ללומדי תורה ויאמר הרני נותן זה לצדקה ויהי רצון שתחשב לי במקום קרבן תודה שהייתי חייב להקריב אלו היה בהמ"ק קיים ואח"כ יאמר פ' תודה:
סעיף קטן מ
מ) שם אינו חייב לברך. מיהו ברכת הגומל חייב לברך. ב"ח. וכן כתב הט"ז סק"ג. אמנם עיין לקמן בש"ע ססי' רי"ט שהביא פלוגתא בזה וכתב דיש לברך בלא שם ומלכות יעו"ש. והכי ק"ל משום ספק ברכות להקל:
עמוד הקודםעמוד הבא