התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תקמד
הרב יעקב חיים סופר
סימן תקמד
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] צרכי רבים מותר לעשותה בחו"ה וכו' ואעפ"י שהוא טורח גדול ופרהסיא וכיון המלאכה במועד אעפ"י כן התירו להם שצרכי רבים אינם נגמרים אלא בשעת הבטלה ובשעה שהם בטילים ומתחברין כולם עושים ואם לא יעשה אז לא יעשה לעולם. הרא"ש פ"ק דמו"ק ע"פ פי' הראב"ד והירושלמי. והב"ד ב"י וב"ח. לבוש. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ג. ויש בזה שני חילוקים דאם הוא מעשה אומן אינו מותר אלא א"כ שהוא צורך המועד ואם הוא מעשה הדיוט שרי אפי' אם אינו צורך מועד כמבואר בהרא"ש שם וטור וש"ע לקמן:
סעיף קטן ב
ב) ומשמע מדברי הנז' דאם יש מנהיג שהרשות בידו לעשות לבדו אסור לעשותו במועד, מ"א שם. י"א בהגב"י. א"א או' ג' ח"א כלל ק"ו או' ח' מק"ק סי' ס"א בליקוטי רימ"א או' ז' מ"ב או' א':
סעיף קטן ג
ג) שם. צרכי רבים מותר וכו' וצרכי מצוה כגון לעשות מלבושים לילד הנימול בחו"ה אסור אם לא דוקא אומן דאין לו מה יאכל אז שרי. הריב"ש סי' רכ"ו. כנה"ג בהגה"ט. ע"ש או' א' ועיין לעיל סי' תקמ"א או' י"ט:
סעיף קטן ד
ד) שם. כגון לתקן הדרכים. ואפי' מעשה אומן שרי בזה כיון שדבר זה צריך גם במועד. כ"מ בתשו' הרשב"א שהובא בב"י. מ"ב או' ב':
סעיף קטן ה
ה) שם. ולהסיר מהם המכשולות. בגמ' איתא דמחוייבין בזה שלא יהא כשופך דמים אם יארע מכשול יעו"ש.
סעיף קטן ו
ו) שם. ולתקן המקואות. וה"ה דמותר לעשות מקוה לכתחלה אם הוא לצורך מועד דומיא דבורות לקמן סעי' ב' יעו"ש:
סעיף קטן ז
ז) שם הגה. ודוקא צרכי רבים כאילו וכו' וה"ה לתקן מרחצאות דצריך לגוף האדם דלא ליתי שיחנא וכיבי וה"מ לצורך רבים דא"א שלא יצטרך אחד מהם למרחץ אבל יחיד אפשר ליה בלא מרחץ או לילך במקום אחר, ב"י בשם הרשב"א. ומשמע בהרשב"א דמרחץ אפי' מעשה אומן שרי. וכ"מ בהרא"ש דאם הוא לצורך מועד אפי' מעשה אומן שרי. וכ"פ א"ר או' ד' ביאורי הגר"א, מ"ב או' ה' דמ"ש המ"א סק"א דבהרא"ש משמע דוקא מעשה הדיוט וכו' כבר כתב בנ"א כלל ק"ו או' ב' שאין מחלוקת כלל דלצורך המועד אף להרא"ש שרי במעשה אומן יעו"ש. וכ"כ מ"ב בשה"צ או' ה' דגם להרא"ש לפי מסקנתו אם הוא לצורך המועד שרי מעשה אומן יעו"ש. ובענין אם מותר ליקח הזבל ע"י עכו"ם בקבלנות בחו"ה עיין לעיל סי' רמ"ד או' י"ט:
סעיף קטן ח
ח) שם בהגה. כגון בנין בהכ"נ וכו' ואפי' התחילו לבנות קודם מועד אסור להשלים כיון שהיא מלאכת אומן ואינה צורך הגוף, ואפי' אין להם בהכ"נ אחר וצריכין לה עתה אסור. כן מוכח בתשו' הרשב"א שהביא בב"י. וכ"כ מ"א סק"ב, ער"ה או' ב' א"א או' ב' מאמ"ר או' א' מ"ב או' ו' אמנם ב"י בבד"ה כתב דבנין בהכ"נ בזה"ז דבר האבוד הוא שמא ימנעום העכו"ם מלבנות. והב"ד כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' א' מ"א שם. א"ר או ה' שו"ג סי' תק"מ או' ו' א"א שם. ברכ"י או' ב' מאמ"ר שם. מק"ק סי' ס"א או' ב' מ"ב או' ו' ומיהו כתב המאמ"ר שם דהכל לפי המקום והזמן ובזה וכיוצא בו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות עכ"ל, והב"ד מ"ב שם. וע"י עכו"ם י"ל דשרי בכל ענין. א"א שם. וכתב מ"ב בשה"צ או' יו"ד דהיינו כשיגמר בחו"ה ויוכלו להתפלל בו. וכ"כ השד"ח מע' חו"ה או' ב' יעו"ש:
סעיף קטן ט
ט) ואם נתפשרו עם הבנאים בבנין בהכ"נ בקבלנות והתנו לשבות בשבת ויו"ט אבל על חו"ה לא התנו ואם ירצו להשבית האומן ולפועלים ממלאכתם בחו"ה יהיו צריכים לשלם שכרם עיין בתשו' נוב"י מה"ת סי' י"ג שהעלה להתיר דברבים ליכא חשדא רק משום חילול השם לפני העכו"ם ובחו"ה ליכא חה"ש כיון שרואים שישראל עוסקים במו"מ ושאר מלאכות המותרים ויודעים שזה אסור לישראל לכן הם סוברים שבחו"ה אין איסור מלאכה וכו' יעו"ש, והב"ד השע"ת לעיל סי' תקמ"ג והשד"ח שם, והיינו במקום דליכא שום חשש שיבטלו אותם העכו"ם אבל היכא דאיכא חשש בלא"ה מותר כמ"ש באו' הקודם. ועוד עיי' מזה בשד"ח שם:
סעיף קטן י
י) ובתי התלמוד תורה שצריכות לתקן בדקיהן והתחילו המלאכה קודם הרגל ולא נגמרה ואם לא יעסקו במלאכה בחו"ה תשאר עד אחר הרגל ויתבטלו התלמידים כמה ימים אחר החג כי אין להם מקום אחר ללמוד נשאל בזה הרב לב חיים ח"ב סי' קנ"ח והשיב דכשם שמותר לכתוב חי' תורה בחו"ה משום שמא ישכח והוי דבר האבד כמו כן מותר בנידון זה, ואף שאין הדבר האבד הזה בתוך החג כ"א אחר החג מ"מ מיקרי דבר האבד ומהיות טוב יעשו ע"י פועלים ישראלים שאין להם מה לאכול וגם יעשו בצנעה לסגור דלתי החצר. שד"ח שם:
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. כגון בנין בהכ"נ וכו' לעשות ספסלים בבהכ"נ שלא יבואו לידי מחלוקת צרכי רבים הם ומותר דנצרכים לישב עליהם וכן עשו מעשה בק"ק עיר קדשנו ירושת"ו בפני הרב מהר"י בנימין מפני האורחים שלא היה להם מקום לישב. מהר"י בואינו בס' שלחן מלכים כ"י הביאו הרב מזבח אדמה, מחב"ר או' א' זכ"ל או' ח' שע"ת:
סעיף קטן יב
יב) נהגו לסדר צרכי רבים בחו"ה כגון למנות גבאי צדקה וגבאי בהכ"נ ולמנות פרנסים לנ"ח וכיוצא. שם בשם מהרי"ב הנז' מחב"ר או' ב' שע"ת. ונראה דאם צריך לכתוב בענין זה לא יכתוב כתב אשורית כ"א משיט"א או כתב שלנו דבכתב אשורי שהוא מעשה אומן לא הותר לצרכי רבים כ"א כשהוא לצורך הגוף. מ"ב או' ז':
סעיף קטן יג
יג) לצייר ציורים בבהכ"נ אפי' ע"י ישראל שאין לו מה יאכל יש להחמיר. הרב פרי האדמה ח"ג פ"ז דיו"ט. מחב"ר או' ג' שע"ת:
סעיף קטן יד
יד) שם בהגה. וה"ה דלשאר צרכי מצוה וכו' ר"ל דמעלת המצוה לא מהני להתיר בשביל זה מלאכת אומן אף כשצריך לה במועד. ומעשה הדיוט מותר לצורך המועד אף כשאין בה מצוה וכמ"ש לעיל סי' תקמ"א סעי' ה' יעו"ש:
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. וה"ה דלשאר צרכי מצוה וכו' ולכך אסור לבנות איזה בנין בחו"ה לצורך חתנים ולבנות ספסל או אצטבא, לצורך קריאת ליל הושענא רבא אם לא להדיוט או לאומן מעשה הדיוט ועל צד היותר טוב שיבנה מי שאין לו מה יאכל. שכנה"ג בהגב"י או' ב' עו"ש או' א' א"ר או' ו' ולצורך מצות יחיד אף באין אומן אסור. א"ר שם. ועיין לעיל או' ו':
סעיף ב'
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ב'] בורות ומעיינות של רבים וכו' גזירת הדיינים והרשאה הם צרכי רבים כדכתב הריב"ש ז"ל ואפי' שלא יהיה לצורך המועד מותר. הרש"ך ח"א סי' קי"ג, כנה"ג בהגב"י. מ"א רסי'. תקמ"ה א"ר שם או' ה' ועיין עוד לקמן סי' תקמ"ה או' מ"ח:
סעיף קטן יז
טוב) שם. בורות ומעיינות של רבים וכו' וה"ה דמותר לעשות חריץ מעשה הדיוט שיבואו המים לעיר שישתו בהרוחה ואעפ"י שהוא טורח גדול ופרהסיא וכיון מלאכה במועד. הרא"ש ע"פ פי' הראב"ד והב"ד ב"י, מ"א סק"ג. מ"ב או' ט' ;
סעיף קטן יח
חי) שם. ואפי' אין רבים צריכים להם עתה. ר"ל אלא לאחר המועד ואפ"ה התירו במלאכת רבים והטעם כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש:
סעיף קטן יט
יט) שם. שהוא מעשה אומן. שצריך לטוח יפה. להחזיק מימיה. ב"י בשם הרא"ש. מ"ב או' י"א:
סעיף קטן כ
ך) שם. אפי' אם כוונו מלאכתן במועד וכו' קאי נמי ארישא שמותר לתקנם אף שאין רבים צריכים להם עתה וכו' א"ר או' א' בגדי ישע, מ"ב או' י"ב. ור"ל דלא תימא דוקא דבר שהוא מעשה אומן שייך טעמא דצריכי להתחבר יחד להמלך על הדבר אבל שלא מעשה אומן הוא כיון מלאכתו במועד אסור קמ"ל אפ"ה שרי. בגדי ישע:
סעיף קטן כא
כא) שם. אפי' אם כוונו מלאכתם במועד וכו' ואם נפלו אבנים ועפר ומונעין מרוצת הנהר נוטלין אותם אפי' שלא לצורך המועד דמעשה הדיוט הוא, א"ר או' א' בגדי ישע. והוא מגמ' מג"ק דף ד' ע"ב ופירש"י על הרי"ף וב"י:
סעיף קטן כב
כב) שם. ואם אין צריכים להם עתה לא יעשו. היינו אפי' לא כוונו מלאכתם במועד וגם בצנעה. מ"ב או' י"ג:
סעיף קטן כג
כג) שם. אפי' צריך להם עתה. ואפי' אין לו מה ישתה אלא מפני דוחק הרבה אסור. מ"מ. מ"א סק"ד, א"ר או' ב' מק"ק סי' ס"א או' ד' מ"ב או' י"ד אבל אם אין לו מה לשתות כלל שרי בודאי אפי' מעשה אומן. א"א או' ד' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ח' מ"ב שם:
סעיף קטן כד
כד) שם. ואה היו עשויין כבר וכו' ר"ל דאז די בתיקון מעשה הדיוט בעלמא ולהכי שרי גם ביחיד לצורך מועד. מ"ב או' ט"ו:
סעיף קטן כה
כה) שם. מותר לתקנם. היינו ליטול הצרורות והעפר שנפל לתוכן אבל לא יחטט לתוכו ולא יסיד אותם בסיד. גמ' שם דף ה' ע"א:
סעיף קטן כו
כו) שם אסור לתקנם. דביחיד אפי' מעשה הדיוט אסור כ"א לצורך מועד כמ"ש לעיל או' ט"ו:
סעיף קטן כז
כז) שם. אבל מותר להמשיך מים וכו' פי' שמקבלים מי גשמים מהגג ומוליכן לבור לפי שאין בזה טורח מרובה נ"י, אבל להביא מים דרך חריץ משמע בהרא"ש דאסור. מ"א סק"ה. א"ר או' ג' ח"א כלל ק"ו או' ח' מק"ק שם. מ"ב או' י"ז. וה"ד שלא ע"י כלים דא"כ טורח גדול הוא אלא שממשיכין שם ע"י חריץ או אמה המתוקנים מכבר. מ"ב בשה"צ או' ט"ז משם הריטב"א:
סעיף קטן כח
כח) כל צורך מצוה המותרת במועד מותר ליטול עליה שכר אפי' פועל שיש לו מה יאכל. ב"י. מ"א סק"ה. מאמ"ר או' ב' ועי"ש מה שהשיב על דברי הט"ז סק"א יעו"ש. ח"א שם. והיינו מצוה לצורך המועד מעשה הדיוט או אומן ויש בו מכשירי אוכל נפש עם מצוה או צרכי רבים הצריך במועד וכדומה מותר בשכר. מש"ז או' א' ואפשר בין יחיד בין רבים כל שהמלאכה מותרת באופנים שנתבארו בתק"מ ובתקמ"א ויש נמי צורך מצוה י"ל דמותר ליקח שכר אף יש לו מה יאכל. א"א או' ה' וכ"כ בגדי ישע דשניהם יחד שהיא מלאכה המותרת וג"כ צורך מצוה מותר ליטול שכר אבל בחד גווני יש פלוגתא עכ"ל ועיין לעיל רסי' תקמ"ב ובדברינו לשם בס"ד:
עמוד הקודםעמוד הבא