התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תח
הרב יעקב חיים סופר
סימן תח
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] הגה. מותר לערב וכו' לפי שלשון הש"ע משמע דיעבד לכן הוסיף בהגה מותר לערב וכו' לומר דאפי' לכתחלה מותר והיינו דוקא לדבר מצוה מותר אפי' לכתחלה אבל לדבר הרשות דוקא בדיעבד כמבואר לקמן בסי' תט"ז יעו"ש.
סעיף קטן ב
ב) שם בהגה. מותר לערב וכו' מפני שתחומין דרבנן הקילו בהם והתירו למי שצריך לילך ד' אלפים לרוח א' שיתן עירובו לסוף אלפים וילך מהלאה לעירובו. אלפים ומ"מ מפסיד כנגדו האלפים שמעבר לעירוב שאין לו לאדם אלא ד' אלפים וזה שנתן עירובו לסוף אלפים מן העיר אנחנו רואים כאלו דר שם ומשם יש לו אלפים לכל רוח. טור. והגם די"א תחומין דאורייתא מ"מ תוך י"ב מיל היא דרבנן כמ"ש לעיל רסי' שצ"ז יעו"ש.
סעיף קטן ג
ג) שם בהגה. עירובי תחומין. ונקרא כן לפי שהוא מערב התחומין תחום שלא היה יכול לילך בו, תחלה עם התחום שהיה יכול לילך בו, המ"מ רפ"ו מהיו"ט לדעת הראב"ד תו"ש או' א' ר"ז או' א'
סעיף קטן ד
ד) שם. מי שיצא מהעיר בע"ש וכו' וה"ה אם ירצה ישלח העירוב ע"י שליח כמ"ש לקמן סי' ת"ט סעי' ח' יעו"ש.
סעיף קטן ה
ה) שם והניח מזון שתי סעודות. עיין לקמן סי' ת"ט סעי' ז'
סעיף קטן ו
ו) שם רחוק מהעיר בתוך התחום. דהיינו בתוך תחום ביתו משום דמאן דרוצה לערב התחום מתחיל למדוד מביתו ואם העיר גדולה ויש מביתו עד לאחר עיבורה של עיר אלפים אמה או יותר אינו יכיל לערב דאינו משתכר בעירובו כלום דבלא"ה יש לו אלפים אמה מחוץ לעיבור למאן דאית ליה (עיין לעיל סי' שצ"ח סעי' ה') דנותנין עיבור לעיר א' כ"כ העו"ש או' א' יעו"ש אבל המ"א סק"א השיג על דברי העו"ש הנז' וכתב דלדעת הרמב"ם והש"ע אעפ"י שהוא תוך תחום העיר וחוץ לתחום ביתו הוי עירוב ורק אם נתנו חוץ לאלפים של ביתו צריך ללון בשאר בתי העיר תוך תתום עירובו יעו"ש, וכ"כ התו"ש או' ב' ואו' ג' וכ"כ המאמ"ר או' ב' והשיג על הא"ר או' ה' שכתב דלא כמ"א יעו"ש. (ועיין מחה"ש שכי"ב דאפשר לדינא מודה העו"ש ולא ידע במאי פליגי עכ"ד ואפשר דלדעת העו"ש אף אם ילין בשאר בתי העיר בתוך תחום עירובו חשבינן ביתו עיקר) וכ"ז לדעת הרמב"ם והש"ע דלא חשבינן העיר כד"א אבל לדעת הטור ודעימיה דחשבינן כל העיר כד"א וכמ"ש לקמן בהגה אפי' אם הניח העירוב רחוק אלפים מביתו כל שמקצת העיר תוך תחומו יכול ללון בתוך ביתו. מאמ"ר שם ועיין לקמן או' י"ב וי"ד.
סעיף קטן ז
ז) שם. וקבע שביתתו שם. היינו ע"י הנחת העירוב שקונה שם שביתה כמ"ש לקמן סי ת"ט סעי' ז'
סעיף קטן ח
ח) שם. אעפ"י שחזר לעירו וכו' היינו מבע"י דאלו נתעכב שם עד לאחר ביה"ש א"צ להניח שם מזון כלל כמ"ש בסי' ת"ט שם.
סעיף קטן ט
ט) שם. וזהו הנקרא עירובי תחומין. והטעם עיין לעיל או' ג'
סעיף קטן י
י) שם. ואינו מהלך בעיר אלא עד סוף מדתו. ואם הוציאוהו נכרים לחציה האחר אין לו אלא ד"א. ריטב"א דף מ"ב ע"א פת"ע או' ג'
סעיף קטן יא
יא) שם. פחות מאלף אפי' אמה וכו' זהו לשון הרמב"ם פ"ו מה' עירובין דין ג' מיהו בטור כתב דאפי' אם כלתה מדת האלף בסוף העיר בשוה ג"כ נחשב כל העיר כד"א יעו"ש. וכ"ה לקמן בהגה. ועיין א"ר או' ג' שכתב שגם הרמב"ם בפי' המשנה ס"ל כהטור וע"כ כתב דיש להקל יעו"ש וכ"ה בהדיא בהרמב"ם פכ"ז מה"ש דין ה' ודין ו' כהטור וא"כ מ"ש פ"ו מה' עירובין והעתיקו כאן בש"ע הוא לאו דוקא.
סעיף קטן יב
יב) שם מביתו שבעיר וכו' נקט מביתו דאם הוא חוץ לאלפים מביתו אף שהוא תוך התחום מהעיר מ"מ היה אסור לילך ולשוב וללון בביתו כיון שביתו הוא חוץ לתחום מעירובו רק צריך ללון באחד משאר בתי העיר שהם תוך תחומו של עירובו לדעת הרמב"ם יהש"ע ולא כן דעת רמ"א בהגה. תו"ש או' ג' ור"ל דדעת הרמ"א הוא כדעת הטור דאפי' מי שדר בעיר גדולה ונתן עירובו חוצה לה בתוך תחום העיר אעפ"י שרחוק אלפים מביתו הרי כל העיר כד"א ויוכל לחזור לביתו. וכ"ה דעת הב"ח והפרישה כדברי הטור. וכ"פ הר"ז ח"א כלל ע"ז או' ג' ובאו' שאח"ז.
סעיף קטן יג
יג) שם הגה. וי"א דאפי' כלתה מדתו וכו' כ"כ הטור דאם כלתה מדתו באמצע העיר אעפ"י שאינה כד"א לענין שישלימו לו עליה השאר אבל מ"מ חשובה כולה כד"א לענין שהולך כולה הואיל ולן בה וכן הדין נמי אם פגע בעיר אחרת בתוך אלפים אם כלתה מדתו בסופה אין עולה לו מן המנין ומשלימין לו עליה אבל אם כלתה מדתו בתוכה עולה לו ואפי' בתוכה אינו יכול לילך אלא עד סוף סק"ב ת"וש או' ד' מיהו מי שכלתה מדתו באמצע עיר תחומו כיון שלא לן בה עכ"ד וכ"כ הלבוש. מ"א אחרת אעפ"י שאסור להליך יותר מ"מ יכול לטלטל בכולה ע"י זריקה כמ"ש בסי' ת"ג מ"א שם. תו"ש שם.
סעיף קטן יד
יד) שם בהגה, ויש להקל. והא"א או' ח' הביא כמה פו' דסברי כהרמב"ם וע"כ כתב להלכה ולמעשה יש להחמיר יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דיש ג"כ כמה פו' דסברי כהטור ודעימיה וע"כ נראה דבשעת הדחק וצורך גדול יש להקל.
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. דלא אמרינן עיבור של עיר כעיר להחמיר. ר"ל דלא תימא דיהא הדין כמו כלתה מדתו באמצע העיר ולא ישלים השיעור חוצה לה. קמ"ל דלא משום דלא אמרינן עיבור להחמיר אלא הרי הוא בסוף העיר וישלים השיעור חוצה לה עו"ש או' א'
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה, אסור לו לילך לצפון ולדרום כו' וה"ה לכל רוח
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. רק נגד רוחב המקום וכו' ו אם היה אותו מקום בית או עיר גדולה הרי הוא כד"א ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כמ"ש לקמן סעי' ב' וגם מוסיפין לו זויותיהן למלאות שיהא כטבלא מרובעת כמ"ש לעיל ס' שצ"ט סעי' יו"ד.
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה. כגון שאין העירוב ברה"י ר"ל אלא שהניחו בשדה דאם הניחו בעיר אעפ"י שאינה מוקפת חומה אלא שהבתים סמוכים זה לזה בתוך ע' אמה הרי כולה כד"א כמ"ש ח"א כלל ע"ו או' י"א. ומיהו מ"ש שם ח"א דבמקום שכלה בית אחרון מרחיק עוד ע' אמה ושני שלישים ומשם מתחיל למדוד עיין לעיל סי' שצ"ח או' כ"י שהבאנו פלוגתא בזה יעו"ש.
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. רק ברוחב ד' אמות עם זויותיהן וכו' דהיינו דכשממלאין את הזויות כמ"ש לעיל סי' שצ"ט סעי' יו"ד יהיה התחום כטבלא מרובעת של ד' אלפים וד"א על ד' אלפים וד"א ובכל שטח זה יש לו רשות להלך כן פי' האחרונים בדברי מור"ם ז"ל עיין מ"א סק"ג ומחה"ש ובאבן העוזר וחמ"מ או' ב' ומאמ"ר או' ג' וח"א כלל ע"ז או' ה' ומ"ש הא"ר או' ט' בשם הרדב"ז כבר כתבו עליו האחרונים דצ"ע יעו"ש.
סעיף קטן כ
כ) שם בהגה. כדלעיל סי' שצ"ח סעי' ב' ט"ס וצ"ל סי' שצ"ט סעי' יו"ד.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. ומ"מ אם כלתה העיר סוף המדה וכו' ר"ל אע"ג שאמרנו שאין לו רק רוחב ד"א עם זויותיהן נגד מקום שביתתו מ"מ אם פגע עיר בתחומו וכלתה מדתו בסופה נחשב כל רוחב העיר כד"א ואפי' אם הוא יותר מארבעת אלפים אמה. כן מבואר באחרונים.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. סוף העיר וכו' אבל אם כלתה המדה באמצע העיר אין העיר כד"א ועולה לו מן המדה ואין יכול לילך בה כ"א עד סוף מדתו כמ"ש לעיל או' י"ג וה"ה ברוחב העיר אינו יכול לילך כ"א כנגד מקום שיעור שביתתו דהיינו ד' אלפים וד"א ולא בכל רוחב העיר מיהו בכלתה המדה בעיר שלן בה שלדעת הטור ודעמיה חשובה כד"א לענין שיוכל להלך את כולה כמ"ש לעיל או' ו' ה"ה ברוחב הויא כד"א ויוכל להלך ברחבה אפי' אם הוא יותר מד' אלפים כ"ה דעת האחרונים.
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. מותר לילך כל רחבה ויש לו אלפים וכו' ר"ל דאם כלתה המדה בסוף העיר חוץ ממה שמותר לילך בכל רוחב העיר אפי' אם הוא יותר מד' אלפים יש לו ג"כ אלפים חוץ לעיר לצפון ולדרום מיהו המ"א סק"ג חולק בזה על מור"ם ז"ל משום דמקור דין זה הוא מר' יהונתן ושם מבואר דאעפ"י שכלתה מדתו בסוף העיר אין לו לצאת חוץ לשער העיר לצד צפון ולצד דרום כלל יעו"ש. וכן הא"ר או' ט' חולק בזה על מור"ם ז"ל. וכ"פ ח"א כלל ע"ז או' ה' דלא כמור"ם ז"ל וגם השיג על אבן העוזר ושאר אחרונים שכתבו ליישב דברי מור"ם ז"ל יעו"ש ומיהו ה"ד אם רוחב העיר יותר מד' אלפים אמה אבל אם רוחב העיר הוא קצר כגון שהוא כמו אלף אמה יכול לילך מחוץ לעיר לצפון ולדרום בכל צד אלף ותק"ב אמה כנגד מקום שיעור שביתתו דרישה וח"א שם
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. לצפון ולדרום למעוטי מה שנשאר לו להלך מחוץ לעיר לצד מערב דלכ"ע אינו יכול להלך כרוחב אותו מקום כ"א כשיעור מקום שביתתו דהיינו ד' אלפים וד"א.
סעיף קטן כה
כה) שם בהגה. אעפ"י שאין לו רוחב כ"כ וכו' ר"ל אעפ"י ששיעור מקום שביתתו אינו רחב כמו רחב העיר ואלפים מצד צפון ואלפים מצד דרום אפ"ה שרי ומיהו כבר כתבנו לעיל או' כ"ג דהאחרונים חולקים ב"ה.
סעיף ב'
סעיף קטן כו
כו) [סעיף ב'] דמניח עירובו ברה"י וכו' היינו במקום שהוקף לדירה אבל במקום שאינו מוקף לדירה אעפ"י שהוא רה"י מ"מ אם הוא יותר מבית סאתים אין לו בו אלא ד"א והשאר נמדד באלפים אמה עו"ש או' ב' ועיין לעיל סי' שצ"ו סעי' ב' ועוד עיין לעיל סי' שצ"ח סעי' ו' איזה מקום נקרא מוקף לדירה יעו"ש.
סעיף קטן כז
כז) וכתב המ"מ פ"ז דין ד' דנראה מדברי הרמב"ם דוקא בהניח שם העירוב הדין כן אבל בשבת שם ממש כל שהוא רה"י אפי' לא הוקף לדירה הרי הוא כד"א אבל הרשב"א סבר שאין לחלק יעו"ש. ומביאו ב"י יעו"ש שם.
סעיף קטן כח
כח) שם. ואפי' עיר חריבה. מדיוריה אבל מחיצותיה קיימות סביב לה רש"י עירובין ס"א ע"ב.
סעיף קטן כט
כט) שם ואפי' עיר חריבה וכו' בגמ' איכא פלוגתא בזה שמואל ור"א ופסק הרמב"ם כר"א דבין שובת שם בין הניח עירוב הרי היא כד"א וכ"ה דעת הרא"ש והטור כמבואר בב"י יעו"ש וז"ש בש"ע המניח עירובו וכו' ר"ל וכ"ש אם שובת שם מיהו השה"ג כתב בשם מז"ה דפסק כשמואל דעיר חריבה ומערה דוקא בשובת בתוכה הויא כד"א אבל הנותן עירובו בתוכה כיין שאין בה דיורין אין כולה כד"א אלא כנותן עירובו בבקעה וכתב שכן עיקר יעו"ש וכ"כ בח"י הריעב"א בשם הראב"ד ולזה הסכים הרשב"א ומובא בב"י בשם המ"מ פ"ו אמנם דעת האחרונים כפסק הש"ע. ומיהו כשאינו ראוי לדירה ד"ה אין לו ממקום עירובו אלא אלפים ובין שיהיה המקים ההוא גדול או קטן נחשב הוא מן המדה. המ"מ שם דין ד'
סעיף קטן ל
ל) שם. או מערה. עיין לעיל סי' ת"ה או' כ"ד.
סעיף קטן לא
לא) שם. הראויה לדיורין. ר"ל אעפ"י שאין בה דיורין אלא שראויה לדירה כגון שמחיצותיה קיימות אבל אם אינה ראויה לדירה כגין שנפרצו מחיצותיה כמ"ש רש"י ז"ל וכדומה אז אינה נחשבת כד"א ומודדין האלפים ממקום הנחת העירוב.
סעיף ג'
סעיף קטן לב
לב) [סעיף ג'] לא עשה כלום שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח. וכל העיר לו כד"א. רש"י.
סעיף קטן לג
לג) שם. במקומות המצטרפים לעיר וכו' היינו בעיבורה של עיר והוא באחד מן הבתים העומדים בתוך שבעים אמה ושירים לעיר שמצטרפים לעיר כמ"ש לעיל סי' שצ"ח סעי' ה' וסעי' ו' יעו"ש.
סעיף קטן לד
לד) שם. במקומות המצטרפים לעיר וכו' ואפי' אם נתנו בסוף העיבור אין נותנין לו ד"א (ומ"ש המ"א ב' אמות כבר עמד ע"ז המחה"ש וכתב היינו רק לס"א אבל לרבנן ד"א) שנותנין למניח עירוב לצד חוץ דכשעומד במקום שנחשב כד"א אין לו לצד חוץ כלום כמו שעומד בדיר וסהר כ"כ התו' עירובין ס' ע"ב תו"ש או' ז'
סעיף ד'
סעיף קטן לה
לה) [סעיף ד'] אינו כלום דהיאך יקנה שם שביתה ביה"ש והוא אינו יכול לילך שם ביה"ש לביש.
סעיף קטן לו
לו) שם הגה. ויש לו תחום ביתו ולא אמרינן דעקר דעתו מביתו כמ"ש סי' ת"ט סעי' י"א משום דהעומד בביתו ודאי ניחא ליה למיקני שביתה בביתו כשאין עירובו עירוב כמ"ש לקמן בסי' תי"א בשם רש"י יעו"ש.
סעיף קטן לז
לז) שם הגה. ויש לו תחום ביתו וכ"פ הלבוש. כ"נ שהוא דעת רש"י והרמב"ם. עו"ש או' ג' וכ"פ ח"א כלל ע"ז או' ז'
עמוד הקודםעמוד הבא