התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן שמט
הרב יעקב חיים סופר
סימן שמט
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כל אדם יש לו ד"א וכו' דכתיב שבו איש תחתיו כתחתיו. וכמה תחתיו גופו ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו דברי ר"מ ר' יהודה אומר גופו ג' אמות ואמה כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו מאי בינייהו איכא בינייהו ד"א מצומצמות עכ"ל הגמ' ופירש"י לר"י מצומצמות ולר"מ גדולות דפישוט ידים ורגלים יותר מאמה הוא עכ"ל אבל הרי"פ והרא"ש כתבו לר"י מרווחות וק"ל כר"י כידוע דר"מ ור"י הלכה כר"י וכ"פ הטור. אבל דעת הש"ע שלא העתיק דברי הטור משמע דס"ל כדעת הרמב"ם שכתב בב"י דבהא לא פסק כר"י ואלו ד"א הוו מצומצמות יעו"ש וכ"כ הב"ח דהש"ע נמשך אחר דברי הרמב"ם. וכ"כ המ"א סק"א. וכ"כ התו"ש או' א' אלא שכתב דאנן ק"ל כהטור יעו"ש. אמנם הר"ז או' א' פסק כדעת הש"ע דאלו הד"א מצומצמות וכ"פ ח"א כלל נ"ג או' ח"י. וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לקמן או' ז':
סעיף קטן ב
ב) שם. שיכול לטלטל בהם. היינו שיטול החפץ מכאן ולהניחו בכאן והכל בתוך ד"א אבל להוליכו חוץ לד"א אעפ"י שעושה הנחה בינתים דהיינו שמניחו ונועלו בכל פחות מד"א אסור כמ"ש לקמן סעי' ה':
סעיף קטן ג
ג) שם. ומודדין לו באמה שלו. דאי לאו הכי עוג מלך הבשן מה תהא עליו. גמ':
סעיף קטן ד
ד) שם. באמה שלי. הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ר"ז או' א' ומי שגופו ארוך יש לו ד"א באמתו הארוכה. רש"י:
סעיף קטן ה
ה) שם. באמה שלי. היינו הזרוע. מ"א סק"ב. והיינו ממרפוקו עד ראש אצבע הארוכה הנקראת אמה על שם זה. ר"ז או' א':
סעיף קטן ו
ו) שם. ואם אמתו קטנה וכו' ואיבריו גדולים (ר"ל עבים) שלא יספיקו לו ד' אמותיו. טטר מ"א סק"ג:
סעיף קטן ז
ז) שם הגה. ועיין לקמן סי' שצ"ו. ר"ל דשם בהגה סעי' א' כתב דאלו ד"א מודדין לו מרווחות יעו"ש. ומיהו עיין א"ר או' א' שכתב דבסי' שצ"ו לענין תחומין נאמר וראיה לזה שלא כתבו רמ"א ולבוש הכא אבל להעביר ברה"ר יש להחמיר ולשער במצומצמות יעו"ש. ועיין לעיל או' א':
סעיף ב'
סעיף קטן ח
ח) [סעיף ב'] ד"א שאמרו הן ואלכסונן וכו' דהכי איתא בגמ' המעביר ד"א ברה"ר אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן:
סעיף קטן ט
ט) שם. הן ואלכסונן וכו' כלומר דשיעור ד"א הוא הם ואלכסונן שאינו חייב אלא אם טלטל כשיעור שעולה אלכסונן של ד"א ולא מיבעיא אם טלטל לאלכסון העולם דפשיטא דאינו חייב מפחות משיעור אלכסון אלא אפי' אם טלטל לרבוע העולם ממזרח למערב או מצפון לדרוס נמי אינו חייב בפחות משיעור אלכסון. עו"ש א' ב':
סעיף קטן י
י) שם ויש מי שאומר וכו' הוא דעת הרמב"ם וס"ל דמדקאמר בגמ' אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן משמע דאיסור מיהא איכא וכ"מ דאם לא כן למה לא עשו חז"ל שום סייג בזה. תו"ש או' ג':
סעיף קטן יא
יא) שם. ויש מי שאומר וכו' וכן הסכימו הב"ח והנ"ץ. א"ר או' ג' ר"ז או' ב' וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דהיכא שסותם הש"ע לקילא ואח"כ מביא י"א לחומרא אעפ"י שדעתו לפסיק כסתם מ"מ חושש לדעת הי"א לכתחלה:
סעיף קטן יב
יב) שם. פטור אבל אסור. אבל פחות מד"א גם איסורא ליכא. עו"ש או' ב' ומותר לכתחלה אפי' ליטול מתחלת ד' ולהניח בסוף ד' רק שלא יוציא חוץ לד"א. ר"ז שם:
סעיף קטן יג
יג) שם. פטור אבל אסור. ועיין בבאורי הגר"א שכתב דגם להרמב"ם היכא שבירר לו ד"א לטלטל בהם מותר לטלטל באלכסונן אף שעולה עד ה' אמות וג' חומשין ולא קפליג על סברא ראשונה רק ברוצה לטלטל במישור ולא באלכסונן או שלא ייחד לו מתחלה ד"א לטלטל בהם דאז אין לו לעלטל רק עד ד"א בלא אלכסון יעו"ש:
סעיף קטן יד
יד) שם פטור אבל אסור. ודע שהמעביר חפץ ד"א ברה"ר הן ואלכסונן דחייב היינו חוץ ממקום הנחת החפץ דהיינו שעקר החפץ ממקומו והעבירו ד"א ואלכסונן והניחו חוץ משיעור זה אבל אם הניחו בתוך שיעור זה ואפי' מקצתו של החפץ פטור דהא לא העביר ד"א ואלכסונן בשלימות כן מוכח מדברי הרמב"ם פי"ב דין י"ט יעו"ש:
סעיף ג'
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ג'] מותר לו לאדם לעקור חפץ מרה"ר וכו' ופשוט שזה אינו מועיל אלא לענין טלטול חוץ לד"א ברה"ר או בכרמלית אבל לא להוציא מרה"י לכרמלית ט"ז סק"א. א"ר או' ד' י"א בהגה"ט. ר"ז או' ה' וע"כ קראתי תגר על מה שראיתי באיזה קהילות בשבת שנותנין ס"ת לבהכ"נ והולכין דרך הרחוב שהיא עכ"פ כרמלית ונושאין אותה ע"י הושטה מאחד לחבירו בפחות מד"א ועושין איסור במה שמוציאין אותה מן הבית לרחוב דלזה לא מהני הושטה וע"י עכו"ם ודאי אסור להוציאה מן הבית והו"ל מצוה הבאה בעבירה לדעתי. ט"ז שם. מיהו המו"ק חולק עליו ומתיר בפשיטות יעו"ש, אבל הרשב"ץ בתשו ח"ב סי' רפ"א כתב לומר לעכו"ם להביא חפצים מבית לבית בלא עירוב אסור אפי' לדבר מצוה ואפי' אמרו לו קודם שבת יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' ג' ואו' ד' וכ"כ לעיל סי' שכ"ה או' קי"ח יעו"ש. וע"כ הנכון הוא במקום שאין עירוב שיוליכו הס"ת לבהכ"נ מע"ש כדי להנצל מחשש איסור:
סעיף קטן טז
טז) וכתב עו"ש הט"ז דכשנושאין בשבת תינוק למול יש להתיר שיוציא עכו"ם התינוק מן הבית דלא להוציאו מרה"י לכרמלית ואח"כ יטלטלוהו ישראל בפחות פחות מד"א וכן כשיכניסוהו לבהכ"נ צריך שיכניסו עכו"ם דהוה מכניס מכרמלית לרה"י עכ"ל וכבר כתבנו בזה לעיל סי' של"א או' ג"ן ואו' ד"ן קחנו משם:
סעיף קטן יז
טוב) וכתב הכנה"ג ביו"ד סי' רפ"ב בהגה"ט או' י"ד בשם תשו' הרדב"ז כ"י וז"ל מקום שנוהגים להוציא הס"ת לקראת ההגמון אם אפשר לדחות הדבר או לרצות במעות שלא להוציאו בשבת או להוליכו פחות פחות מד"א ולהוליכו אנשים הרבה זה נותנו לחבירו וזה לחבירו מוטב ואם א"א בכל אלה רואה אני להוליכו ע"י עכו"ם ולא על ידי ישראל שאין כבודו של הס"ת שיחללו עליו את השבת עכ"ל יעו"ש. ומ"מ ספרי הסידורים וחומשים דהם מדפוס והטליתות נהגו קולא על ידי גוי אי דיש קולא לפי מ"ש מהרשד"ם והרב בני חיי כנודע ואי מצד דלא סגי בלא"ה. רו"ח:
סעיף קטן יח
חי) שם. וחבירו לחבירו וכו' משמע שצריך לטלטלו ע"י הרבה בני אדם כל אחד פחות מד"א אמנם המש"ז בסי' רס"ו או' ד' כתב דלאו דוקא הרבה כ"א שני בנ"א יכולין לעשות זה והבאנו דבריו לעיל סי' רס"ו או' ל"ב יעו"ש. ואפשר דדוקא התם דאיירי ברחוב שהוא כרמלית די בב' בנ"א אבל ברה"ר יש להחמיר:
סעיף קטן יט
יט) שם. וחבירו לחבירו שאצלו וכו' וכשנותן אחד לחבירו בפחות מד"א א"צ לישב או לפוש שום אחד מהם דבכל אחד ואחד הוה מעשה חדש כמ"ש לעיל סי' רס"ו או' ל"ד ועי"ש או' ל"ג:
סעיף קטן כ
ך) שם. ובלבד שלא יוציאנו חוץ מתחום שלו. פי' לא יוציא החפץ שיש לו בעלים מתחום שלו ממקום שקנה שביתה דהיינו במקום שבעליו קנו שביתה שם וא"כ מאה מילין לאו דוקא קאמר או בחפץ של הפקר שאין לו תחום לפי שאינו קונה שביתה כלל דהשתה אפי' מאה מילין דוקא וה"ה יותר. ב"ח. והיינו כשלא נתכוון לזכית בהם דאל"כ הו"ל כרגלי הזוכה תחלה. תו' עירובין צ"ז ע"ב. תו"ש או' ה' ועיין לקמן סי' ת"א:
סעיף קטן כא
כא) שם. ויש מי שאוסר. הוא דעת הרמב"ן (הביאו ב"י) דס"ל דאסור לעשות כן מדרבנן משום דאוושא מילתא טפי וקילא גדולה היא ואתי להעביר ד"א ברה"ר להדיא. תו"ש או' ו' והא דלעיל סי' ש"א סעי' מ"ב סתם להתיר לטלטל בפחות פחות מד"א בהמוצא תפילין התם לצורך מצוה והכא מיירי לדבר הרשות. עו"ש או' ג' וכן בסי' רס"ו סעי' ז' התירו למי שהחשיך בדרך לטלטל כיסו פחות פחות מד"א התם נמי משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו וחיישינן דילמא אתי לאייתוי. ד"א ברה"ר וכמ"ש שם או' ל"א לא כן הכא דמיירי בדבר שאינו חושש לו כל כך כתב היש מי שאוסר כדי לחוש לו לכתחלה. וז"ש בהגה ועיין לעיל סי' ש"א סעי' מ"ב ר"ל דשם סתם להתיר כדיעה ראשונה משום צורך מצוה ודוק:
סעיף ד'
סעיף קטן כב
כב) [סעיף ד'] כגון שיש ביניהם ששה אמות וכו' היינו למ"ד שד"א שיש לו לאדם יכול לברור לאיזה רוח שירצה כמ"ש לקמן סי' שצ"ו ולכן כשיש ביניהם ו' אמות הרי שני אמות שבאמצע של שניהם ולפיכך יכולין כל אחד להביא הא כל מתוך ד"א שלו באותן ב' אמות שבאמצע ולאכול. ועיין מחה"ש סק"ה ומ"א רס"י שצ"ו ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן כג
כג) שם. כגון שיש ביניהם ו' אמות וכו' ולפי מ"ש רמ"א סי' שצ"ו דד"א שיש לו לאדם הוא באמצען ב' מכל צד צ"ל דמיירי שיש ביניהם ג' אמות ואז באמה האמצעית שניהם רשאים לטלטל דשם שניהם מובלעים. מ"א סק"ה ומחה"ש:
סעיף קטן כד
כד) שם. ובלבד שלא יוציא וכו' דחפציו כרגליו. דתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וכל ד"א דכל אחד שוינהו רבנן לגביה כרה"י ואסור להכניס ולהוציא מחוצה להן. רש"י.
סעיף קטן כה
כה) שם. והאמצעי מובלע ביניהם וכו' שהוא עומד באמצע השמונה אמות ואם ירצה יכול לטלטל ב' אמות מצד זה:
סעיף ה'
סעיף קטן כו
כו) [סעיף ה'] אסור להוליך חפץ וכו' דחיישינן שמא יבא להוליך ד"א דזימנין דלאו אדעתיה ואתי לאייתינהו ד"א ברה"ר והוא אחת מי"ח דברים שגזרו בעליית חנניה בן חזקיה כמ"ש פ"ק דשבת וכתבו התוס' (עירובין ל"ד ע"א) דאפי' ביה"ש גזרו. ומיהו ה"ד לדבר הרשות אבל לדבר מצוה כגון אם מצא תפילין מוטלין בבזיון דמותר לטלטל פחות מד"א כמ"ש לעיל סי' ש"א סעי' מ"ב וה"ה מי שבא בדרך ועמו כיס של מעות כמ"ש לעיל סי' רס"ו וה"ה אם מצא קיץ ברה"ר בשביל היזק רבים כמ"ש סי' ש"ח סעי' ח"י. עו"ש או' ד':
סעיף קטן כז
כז) שם. אסור להוליך חפץ וכו' ואם עמד תוך ד"א לתקן משאוי הוי כמהלך וחייב אלא א"כ עמד לפוש. מ"א סק"ו. ואפי' לא עמד לפוש כ"א להתיר ההליכה שלא יהא ד"א בפעם אחת מ"מ אין בזה חיוב. מחה"ש ומיהו דעת רי"ו שהביא בב"י שאם לא ישב בכל פחות מד"א אעפ"י שעמד חייב יעו"ש והיינו אם עמד כדי שלא יעשה איסור אבל מתכוין באמת לעמוד לפוש גם לרי"ו מהני. תו"ש או' ט' וכבר כתבנו ע"ז לעיל סי' רס"ו או' ל"ג יעו"ש:
סעיף קטן כח
כח) שם. פחות פחות מד"א. ה"ד אם רוצה להוליכו יותר מד"א אבל בתוך ד"א שרי ליטול החפץ מכאן ולהניחו בכאן כמ"ש לעיל או' ב' וכתב בא"א מהגה"ק שאם היה תחלה דעתו שלא לטלטל רק תוך ד"א ועשה הנחה ואח"כ נמלך בדעתו ובוחר לטלטל עוד פחות מד"א שרי דאז הו"ל כמתחיל בטלטול יעו"ש. והביאו א"ח או' ב':
סעיף קטן כט
כט) שם. ואפי' ביה"ש ואפי' בכרמלית. משמע מדברי הש"ע דאפי' ביה"ש והוא בכרמלית אסרו עו"ש שם. וכ"כ התו"ש או' יו"ד. ברכ"י או' ב' והט"ז סק"א כתב דבתרתי לטיבותא דהיינו ביה"ש ובכרמלית לא החמירו כ"כ דהוי תרתי דרבנן. והביאו א"ר או' ח' והתו"ש שם כתב עליו דאין דבריו מוכרחים די"ל דלא חלקו חז"ל אבל הר"ז או' ג' פסק כדברי הע"ז. ומיהו מ"ש שם הא"ר דעיקר איסור זה דאסור לטלטל בכרמלית פחות פחות מד"א שלא מצא בשום פוסק קדמון עיין בברכ"י שם שכתב שכן ראה להרשב"ץ ח"ב סי' רפ"א שכתב בפשיטות דלטלטל במבוי שאין בו עירוב פחות פחות מד"א אינו מותר שלא התירו אלא למי שהחשיך וכו' יעו"ש. והישי"ע או' ג' כתב הרי הוא מבואר בש"ס דעירובין גבי כותל שבין ב' חצרות דהחמירו יותר ברשיות דרבנן דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יעו"ש:
עמוד הקודםעמוד הבא